בובת ברבי
עולם הדוגמנות לא זר לעומר ברבי: אמה הייתה דוגמנית מצליחה ובן זוגה לשעבר הוא און רפאלי, אחיה של בר. ובכל זאת, כשסוכנים פנו אליה עם הצעות, היא הקפידה לשדר לכולם שהיא לא בעניין. עד שבאמצע סגר קורונה, כשהעולם כולו בהדממה, הגיעה פריצת הדרך לאחר שנבחרה על ידי קלווין קליין להוביל קמפיין. אבל גם עכשיו, ברבי מקפידה לא להסתנוור מההצלחה ומכהנת גם כסטודנטית שנה ראשונה לנטורופתיה
סמדר שיר | צילום: רותם לבל
פורסם: 10.08.21, 19:12
הפריצה המטאורית של עומר ברבי שוברת את כל כללי המשחק המוכרים. היא בת 23 וחצי, כולל שבתות וחגים, והקריירה שלה רק בת שנה וחצי, כולל קורונה וסגרים. עד גיל 22 עולם הזוהר לא הזיז לה את קצה הריס, למרות היותה בת של דוגמנית, אבל מרגע שכף רגלה דרכה בו, נדמה לה שמישהו מריץ את החיים שלה בפאסט פורוורד עד שהיא כבר לא זוכרת אם הקמפיין של "נערת פלפל" קדם למותג האופנועים "מטרו מוטור" או שהיא שוב התבלבלה בתאריכים.
לא שזה כל כך עקרוני. העיקר שהיא נתפסה על חם, על האופנוע, מאחורי גבו של עוז זהבי, מול בת זוגו שהייתה אז בהריונה השני. הפוזה תועדה מכל זווית. זה מה שנצרב בפנתיאון הרכילותי.
"עכשיו את מבינה למה לא בער לי להיכנס למקצוע הזה?" היא שואלת ממרומי המטר שמונים שלה, לא כולל עקבים. "הוא לא משך אותי ולא דיבר אליי ופחדתי מהסטיגמות של כל הדוגמניות שטחיות ורדודות וכל הסוכנים צועקים עליהן לרזות. זה היה האימג' שלי על התעשייה".
כשהיא מניפה לאחור את הבלונד הארוך שלה, וחיוך עם שיני פנינה מפציע מתחת לעיניים כחולות־אפורות, היא נראית כמו כפילה של בר רפאלי, שלגמרי לא במקרה היא אחותו הגדולה של און רפאלי, שהיה בן זוגה של ברבי בתקופת המדים.
"אני לא רואה את הדמיון בינינו", טוענת ברבי, "אבל כבר שמעתי דיבורים. מה אני יכולה להגיד על זה? תודה. בר היא הבחורה הכי יפה בישראל. זו מחמאה ענקית".
איך דמיינת בילדותך את העתיד?
"אמרתי, 'כשאהיה גדולה אני אהיה אמא' בגלל שאני מעריצה את אמא שלי על התפקוד האימהי שלה. וחוץ מזה, יש לי פטיש לילדים".
אמא הכי יפה בעולם
אמה, דניאל ישינובסקי, הייתה דוגמנית הבית של גוטקס וחרשה את כל המסלולים, "אבל היא פרשה הרבה לפני שנולדתי", מספרת בתה. "גם חיים וליאור, אחי ואחותי הגדולים, לא זוכרים אותה כדוגמנית. אני יודעת שהיא גרה כמה שנים בגרמניה ושהיא עשתה קמפיין של שמירה על עור הפנים, אבל העבודה העיקרית שלה הייתה בתצוגות אופנה. כשלמדתי ביסודי, התקיים איזשהו אירוע של דוגמניות עבר וזו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שראיתי את אמא שלי צועדת. הסתכלתי עליה במבט של וואו. בעיניי, עד היום היא האישה הכי יפה בעולם".
וגם כשראית את אמא צועדת זה לא עשה לך חשק?
"לא. לפני שלוש שנים, אולי ארבע, אמא ואני צעדנו יחד בתצוגת פרידה של גדעון אוברזון, אבל זו הייתה מחווה אישית, סגירת מעגל, לא משהו רציני".
מה, לא הכתירו אותך בתואר הילדה הכי יפה בגן?
"אולי הכתירו, אני די בטוחה ש'איזו ילדה יפה' נאמר בסביבתי, אבל כיוון שהייתי נורא לא מחוברת לעולם הזה, לא ראיתי ולא שמעתי. רק בשנים האחרונות למדתי לקבל מחמאות ולהכיר תודה. אומרים שאת הצבעים לקחתי מאמא, טוענים שאני שכפול מדויק של סבתא מצד אמא, שלא הכרתי אותה. לדעתי אני מיקס של שני הוריי. אבא שלי, טינו, הוא איש עסקים. הוא ואמא ניהלו את חוף נביעות באילת. אחרי שאמא עזבה או ברחה מהתעשייה היא פיתחה את עצמה במישורים אחרים ובשנים האחרונות היא יוצרת בקרמיקה. אמא תהרוג אותי כשתקרא את זה".
למה?
"היא לא אוהבת את החשיפה. אנחנו משפחה ששומרת על פרופיל נמוך של שקט ופרטיות וככה חונכתי. אני מסוגלת להבין את הוריי דווקא בגלל שגדלתי בדור האינסטגרם. פעם, כשכתבו עליך משהו לא נעים, יכולת להתנחם במחשבה שהעיתון של היום ישמש, למחרת, לעיטוף דגים. בימינו הכל נשאר לנצח ואין לאן לברוח, אז עדיף להיות כמה שיותר רחוק מהרעש והצלצולים".
בתיכון אלון ברמת־השרון היא פרחה. "מגיל צעיר מאוד השתתפתי בכל החוגים – משחק, ריקוד, שירה, וכששמעתי שיש מגמת תיאטרון עשיתי הכל כדי להתקבל אליה. אלה היו שלוש שנים מושלמות. גם היום אני לוקחת שיעורים פרטיים במשחק והולכת מדי פעם לפיתוח קול מפני שצריך לתחזק את מה שיש. זה לא כמו אופניים. כשתתיישבי עליהם, עשר שנים אחרי שלא רכבת, תוך דקה תיזכרי איך לדווש, אבל בשירה ובמשחק, אם לא תעבדי על מה שקיבלת, הכישרון יתפספס".
היית תלמידה טובה?
"הייתי ונשארתי 'חננה בננה', ולא רק בגלל הצהוב של השיער, אבל תלוי את מי שואלים. התיאטרון היה כל עולמי, ולא עלה בדעתי לצאת עם חברות כשהייתי צריכה להכין מונולוג. גם בהפקת הסיום השקעתי בלי סוף, אבל בשאר המקצועות הייתי בסדר, לא משוגעת ולא לחוצה ולא תמיד הייתי נוכחת בכיתה. היום אני עושה תיקון מטורף. אני לומדת נטורופתיה בברושים, שנה ראשונה מתוך ארבע, ומתלמידה שלא הוציאה מעל 60 הפכתי לתלמידה שמתמוטטת אם היא לא מקבלת מאה בכימיה. כשאני מקבלת 98 אני ניגשת למועד ב'. זה מה שמוכיח שכשאני לומדת משהו שאני רוצה ואוהבת אני יכולה".
הדיקור שינה את החיים
הבחירה בנטורופתיה קשורה בשירותה הצבאי כמש"קית צפ"ה (צוות פיתוח והדרכה) בחיל הים. "בחירה שלי", היא מדגישה, "לא רק בגלל המדים הלבנים. רציתי לשרת בבסיס סגור, רציתי לעשות משהו משמעותי, הגעתי ליחידה מדהימה והיה לי כיף, אבל היו לי הרבה דלקות בשלפוחית השתן, כמו שיש לכל חיילת. אולי בגלל ההיגיינה בשירותים, אולי כתוצאה מלחץ נפשי, את מכירה חיילת שלא חוטפת דלקת בשלפוחית השתן? זה כואב נורא ולא כיף בכלל. בכל פעם שהתלוננתי הרופא התורן דחף לי אנטיביוטיקה ולא היה מישהו שבדק כמה כמויות הכנסתי לגוף שלי ולמה הן לא שיפרו את מצבי. הרפואה המשלימה הצילה אותי. רק השילוב בין גוף לנפש שהתבטא בדיקור, שינוי תזונתי, תמציות וגם כדורים, שינה לי את החיים".
את הפרידה מהמדים הצחורים היא חגגה במרכז אמריקה. "חודש בקוסטה־ריקה, שכרתי שם דירה, התעריתי בחיי היומיום וביעד הבא, פנמה, עברתי לשגרה של טיולים. למדתי לא לפחד מלהיות לבד ולמדתי ליצור אינטראקציה מהירה עם אנשים. בהתחלה זה מביך להתיישב בבית קפה ליד חבורה של מטיילים ולהגיד להם, 'היי, אני מטיילת לבד, מה קורה?' אבל אחרי שמכירים המון חבר'ה טובים הפחד עובר והמפגשים המקריים האלה מעובדים לריגושים ולזיכרונות יפים. רק אחרי שלושה חודשים וחצי חזרתי ארצה. למה? בגלל הגעגועים להורים, לאחים וגם לאנג'י, הכלבה שלי".
היא חזרה לעבודתה הקודמת, ברמנית במסעדה אסיאתית ליד הבית, ותיכננה להתמסר ללימודים, עד שקיבלה באינסטגרם הודעה מסוכנות יולי. "נשמח שתבואי לפגישה".
"בגיל התיכון, כשצלמים עצרו אותי ברחוב, הייתה לי תגובה קבועה. מי האידיוט שרוצה שאני אדגמן בשבילו?" היא צוחקת. "הזמינו אותי לכמה סוכנויות והלכתי רק בשביל לשמוע. אמא אף פעם לא אמרה לי 'לא, זה לא בשבילך', להפך, היא תמיד אמרה, 'אני סומכת על הבחירות שלך', אבל ישבתי שם משועממת, חשבתי על אוכל וחישבתי כמה זמן יעבור עד שאגיע למקדונלדס הקרוב. נאגטס וצ'יפס וקולה זירו ענק הם הנחמה המתוקה שלי".
"גם אצלנו היא הייתה", מעיד יניב זר, הסוכן האישי שלה. "ראינו שיש לה את כל הנתונים, אבל עומר דאגה לתת לנו את התחושה שהיא לא מעוניינת".
"אחרי הצבא ואחרי הטיול הייתי יותר בוגרת", ברבי מהרהרת, "ויותר פתוחה לניסיונות. כששוב הגיעה פנייה מיולי זרקתי לאמא, 'אולי תבואי איתי?' והיא ענתה, 'יאללה'. כשהתיישבתי שם הרגשתי שרואים אותי, שאני לא פוסטר או קולב, והופתעתי מהגישה. שאלו אותי, 'מה את חושבת שאת רוצה או יכולה לעשות?' ועל המקום עניתי שיש לי שתי דרישות. אני רוצה לעבוד כמה שיותר כדי להשתפשף ולהגיע לקמפיינים הגדולים ולהשתלב גם במשחק על המסך, ואני לא מוכנה לשמוע אף מילה שקשורה בגזרה. אמא, שישבה לצידי, שמחה לשמוע שאני יודעת מה אני רוצה ושאני יודעת לעמוד על שלי. החוזה נחתם בצ'יק צ'ק, ופתאום העניינים התחילו להתגלגל מהר נורא. ציפיתי לקצב של עלייה במדרגות, לא לריצה מטורפת. האמת? לפעמים אני קצת בהלם".
הלקסיקון הזוגי שנרקם בין ברבי לסוכן שלה מכיל את הביטוי "עוד פסגה", וחלוקת התפקידים ביניהם קבועה. הוא המבשר – היא הנדהמת. "כשיניב בישר לי על כתבת השער הזאת כמעט התעלפתי. שער? אני? מבחינתי זו זכות ענקית להיות הפנים של דלתא ושל סופר־פארם, ואני עוד לא מעכלת שזה קרה. כשהציעו לי להצטרף לנבחרת של סמסונג אמרתי ליניב, 'אני אחזור אליך בעוד חמש דקות' כי חשבתי שאני הוזה. זה גם מה שקרה לי עם קלווין קליין".
קלווין? קליין?
"כן. יום אחד, באמצע הסגר, יניב שלח לי הודעה, 'כנראה יש משהו גדול בפתח, תבדקי זמינויות ושרייני תאריכים'. שאלתי את עצמי מה כבר יכול להיות גדול בקורונה הזאת. המקסימום שעליו חשבתי היה השקה. חפרתי ליניב והוא שיחק את הקשוח. 'עד שזה לא סגור אני לא מעדכן'. אחרי כמה ימים הוא צילצל ושאל, 'את בבית? את יושבת? נבחרת להוביל את פקטורי 54 בארץ'. צרחתי, התחלתי לבכות ומה לא בגלל שאם יש בעולם איזשהו מותג שהוא בדיוק אני זה קלווין קליין. כל החיים אני בגופייה לבנה וג'ינס".
"מה שעומר שוכחת לציין", מעיר הסוכן, "זה שהבחירה בה אושרה על ידי קלווין קליין העולמית, שגם התלהבו מהתוצאה".
למה ביקשת לעבוד כמה שיותר?
"אני אוהבת לעבוד, להיות אקטיבית, אולי אני היפר־אקטיבית, רוצה לתת את המאתיים אחוז שלי. בתיכון הייתי בלגניסטית ועכשיו, כשאני משלבת בין הלימודים לעבודה בזכות לו"ז שבועי מדויק, החיים הרבה יותר קלים. לא מפריע לי לקום בחמש בבוקר, וגם כשהתנאים קשים אני לא מקטרת. בין העבודות אני מקפידה לאכול בריא, לישון טוב ולהתאמן המון. אימון טוב הוא תחליף לניקוי רעלים. אני משחקת טניס, עושה פילאטיס ויוגה, וחולה על גלישה. שימי אותי על החול, מול הים, ולא אזוז משם. בילדות פחדתי מהגלים ובמיוחד מהדגים ששחו לי בין אצבעות הרגליים. אחי הגדול לימד אותי לגלוש, צברתי ביטחון והיום אני גולשת נון־סטופ. גם לבישול התמכרתי. אוכל זה החיים. אני לומדת מה נכון לגוף שלי, ובמקום פסטה מקמח לבן אבשל פסטה מקמח כוסמין. אין הבדל בטעם. ההבדל קיים רק בראש. עובדה, אפילו את הטעם של הכוסברה למדתי לאהוב".
אפרופו אהבה...
הקלילות של ברבי מתפוגגת. משהו בה נאטם. ברקורד שלה שנה וחצי עם און רפאלי, שאותו הכירה דרך חבר משותף. "היה ונגמר", היא מסכמת. "למה? זה ביני לבינו. אין לי מושג מאיפה המציאו את כל מה שנכתב עליי באותה התקופה. זה לא נכון שציפי רפאלי רצתה להיות הסוכנת שלי וזה לא נכון שבר רפאלי נתנה לי טיפים להתחלה. הייתי אז עמוק בצבא, הדוגמנות בכלל לא הייתה בראש שלי, ומבחינתי היא הייתה אחותו הגדולה של בן זוגי. נקודה".
ועידן חביב?
"הייתה לנו היכרות קצרה, הוא איש מהמם ומקסים ומוכשר, ופתאום חטפתי בום. ממה עשו כזה טררם? מכלום! אבל לפני חמישה חודשים נכנסתי לזוגיות יפה עם בחור שמעדיף להישאר אנונימי וטוב לי, חמסה־חמסה, טפו".
לאן את שואפת להגיע?
"להוליווד. לראות את עצמי בשלטי חוצות בטיימס סקוור. הדרך לשם ארוכה. בינתיים אני רואה את עצמי רק בחנות של נעלי סקופ, אבל כל עכבה לטובה. אמנם התחלתי מאוחר, אבל אני עוד צעירה".