הרמת מסך: אב ובנו ישלמו מכיסם מיליונים לעובדים

השניים ניהלו חברה של שירותי הובלה, וכשהעסק צבר חובות פתחו חברה חדשה שאליה העבירו את הפעילות. 4 נהגי משאיות זכו בתביעה אישית נגדם

בית הדין לעבודה בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגישו ארבעה נהגי משאיות נגד אב ובנו והחברות שבבעלותם, משום שלא שילמו פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות בסכומים שהצטברו למאות אלפי שקלים עבור כל אחד. השופט יוחנן כהן קבע שהאב והבן עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברות כדי להתחמק מחובות.

 

התובעים עבדו כנהגי משאיות בתקופות שונות בין 2001 ל-2017 בחברת ההובלות שהקים האב. לאחר שהחברה קרסה הם יזמו הליך פירוק והגישו תביעות חוב למוסד לביטוח לאומי. במקביל הם הגישו תביעה אישית נגד החברה, האב, הבן וחברה נוספת הרשומה על שם הבן. האב לא התייצב להליך ולא התגונן.

 

התובעים טענו כי החברה של האב הייתה גלגול של חברות קודמות שעוסקות בהובלות ומדובר בעסק משפחתי ותיק. בגלגולו האחרון עברה הפעילות לחברה חדשה שנרשמה על שם הבן. לטענתם, "המעבר" בין החברות היה על הנייר בלבד, והם לא שמו לב אליו בשעת אמת שכן לאורכה של כל התקופה, מאז תחילת העסקתם, עבדו באותו מקום, באותה עבודה ממש, כאשר הממונים עליהם לאורך כל השנים היו האב ובעיקר בנו.

לאחר שהחברה של האב נקלעה לקשיים נתנו לה האב ובנו להמשיך להתנהל והקימו חברה חדשה שאליה העבירו את המשאיות וחלק מהעובדים, וכן את הלקוחות הרווחיים, תוך שהפקירו את העובדים האחרים, ובכלל זה אותם.

 

לדבריהם, הקמת חברות משפחתיות חדשות לבקרים הייתה התנהלות שיטתית של השניים על מנת להתחמק מתשלום חובות. בנוסף הם לא העבירו כספי פנסיה לקופות הגמל אף שניכו את הכספים משכרם, הנפיקו תלושי שכר פיקטיביים וערבבו בין נכסים אישיים של בעלי המניות לנכסי החברות. בנסיבות אלה יש הצדקה להרמת מסך וחיוב אישי.

 

הבן טען בכתב ההגנה כי אין יריבות בינו או בין החברה שבבעלותו לבין התובעים, שהועסקו בחברה של אביו. לטענתו, הוא הקים את החברה שבבעלותו מטעמי הגשמה אישית ולא מדובר בגלגול של החברה של אביו. הוא הוסיף שכל תפקידו בחברה של האב היה סדרן ואין כל סיבה לחייב אותו אישית.

 

השופט יוחנן כהן הבהיר כי פעילות של הקמת עסק הממשיך פעילות של חברה כושלת תוך ריקונה מנכסיה, הוכרה לא אחת בפסיקת בתי הדין לעבודה כעילה להרמת מסך. נקבע כי הוכח שהאב ובנו אכן עשו שימוש לרעה באישיות המשפטית של החברות, לצד פגיעה בזכויותיהם הקוגנטיות של התובעים.

 

כך, בין היתר, הנתבעים נקטו דפוס פעולה שיטתי ופסול שבמסגרתו נהג האב לפתוח חברה על שם בני המשפחה, ולאחר שצברה חובות סגר אותה ופתח חברה חדשה במקומה. השופט ציין בהקשר זה כי עדותו של הבן שלפיה פתח את החברה שלו עבור "הגשמה עצמית" נראית ככסות וסיפור בדים.

 

עוד הובהר בפסק הדין כי יש נימוקים נוספים להרמת מסך ולחיוב אישי של הנתבעים, ובהם אי העברות ניכויים משכר הנהגים לקופות הפנסיה מתוך גזל ותרמית, הנפקת תלושי שכר פיקטיביים וכן ערבוב והברחת נכסים באופן המעיד על חוסר תום לב.

 

לאחר קיזוז הסכומים ששולמו לתובעים על ידי ביטוח לאומי חויבו האב ובנו לשלם להם סכום מצטבר של 2,049,732 שקל בתוספת הוצאות של 120 אלף שקל.

 

• לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
• הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
• ב"כ התובעים: עו"ד ח'אולה עאסי
• ב"כ הבן והחברה שבבעלותו: עו"ד ערן חסיד ועוה"ד לין סיני
• עו"ד אלכסנדר ספינרד עוסק בדיני עבודה
• הכותב לא ייצג בתיק
• ynet הוא שותף באתר פסקדין