המנוחה הלכה לעולמה ב-2018 בהיותה בת 77. היא הייתה אלמנה וללא ילדים. בצוואה שערכה ב-2014 היא הורישה מחצית מעיזבונה לאחד מאחייניה, ואת המחצית השנייה חילקה בין שניים מאחיה. שני אחים אחרים שלה, שהודרו מהצוואה, הגישו התנגדות לקיומה.
לטענתם, היא לא ידעה קרוא וכתוב ולא הבינה את תוכן הצוואה שעליה חתמה. לדבריהם האחיין הכיר את עורך הדין שטיפל בצוואה, עורך הדין מינה עצמו למנהל העיזבון, והשניים רקחו קנוניה שעניינה תרמית והשפעה בלתי הוגנת על המנוחה תוך ניצולה. האחיין, טענו, השתלט על חייה וכספה של המנוחה בניגוד לרצונה באיומים, השפיע עליה באופן בלתי הוגן וניתק אותה מבני משפחתה. בכתב ההגנה טענו הזוכים כי לעורך הדין ולאחיין לא הייתה היכרות משמעותית קודמת. לדבריהם, עורך הדין ייצג את המנוחה במשך שנים בהליכים משפטיים אחרים. במהלך השנים נוצרו ביניהם יחסי אמון והיא פנתה אליו וביקשה ממנו להכין את הצוואה.
עוד לטענתם, המנוחה הייתה צלולה, דיברה ארבע שפות כולל עברית, ידעה קרוא וכתוב, והאחיין שסייע לה במשך שנים היה אהוב עליה במיוחד.
ואכן, השופטת גיא דחתה את ההתנגדות. היא שוכנעה שהמנוחה הבינה את תוכן הצוואה, וציינה בין היתר את העובדה שהיא התחנכה בבית ספר בישראל מגיל 10 עד 18, ולכן סביר להניח שידעה קרוא וכתוב.
כמו כן התייחסה השופטת לכך שבהליכים משפטיים אחרים, המנוחה נחקרה על מסמכים שהוצגו בפניה בבית המשפט ומעולם לא טענה שאינה יודעת לקרוא.
עוד נקבע שלא הוכחה השפעה בלתי הוגנת. השופטת התרשמה שבין האחיין למנוחה היה קשר קרוב אך היא לא פיתחה תלות בו, וכי הייתה עצמאית ולא הייתה מבודדת. תסקיר של עובדת סוציאלית מהליכים משפטיים שניהלה המנוחה בחייה העלו, כי למעט האחיין בני משפחתה לא היו עמה בקשר.
בנוסף, השופטת התרשמה שעורך הדין סייע למנוחה רבות במימוש זכויותיה בהליכים נגד עזבון בעלה והיא בטחה בו, ואין כל פגם במינויו למנהל העיזבון. נקבע כי הצוואה הגיונית, והיחידים שהפעילו לחץ על המנוחה ועל עורך הדין היו המתנגדים – שניסו לשנות את הצוואה לטובתם. הם חויבו בהוצאות בסך 20 אלף שקל.