מי היה מאמין, אבל זמרים מזרחים רבים מעלים את שלמה ארצי על ראש שמחתם, מקשיבים באדיקות לשיריו, ואפילו מרגישים חובה להקליט לפחות שיר אחד שלו באלבומם. הכל התחיל אי שם בתחילת שנות ה-90 במועדונים אפלוליים רוויים בשירי ארץ ישראל, עם הרבה נסורת על הרצפה וזמרי בית, שמצאו את שיריו המלודיים והרומנטיים של ארצי כנשק היעיל ביותר לערבי שירה בציבור.
מוזיקת ארץ ישראל היתה תמיד אחד מהסגנונות המשפיעים על מוזיקה מזרחית. הגרעין המייסד של מוזיקת הקסטות מכרם התימנים הרבה לזמר בשנות ה-60 גרסאות מזרחיות לשירי הפלמ"ח. בשנות ה-70 וה–80 תפס יהורם גאון את מקומם של כוכבי הפלמ"ח כאידיאל המושלם של השירה העברית, וזמרים מזרחים הרבו לשיר את שיריו ולהקליטם. אבל בעשור האחרון תפס ארצי, עם הבלורית וחיתוך הדיבור של קצין בקבע, את מקומו של גאון כחלום בלונדיני למזרחים.
הדור שידע את מפקד חסמב"ה
הדור שידע את מפקד חסמב"ה מתחיל עם אייל גולן. עוד לפני שקשר את גורלו עם אתניקס, גולן נהג להופיע בפאב "החווה" בפתח-תקווה, שם פתח כל הופעה בשיר של ארצי. הוא גם הקליט באלבום "הופעה חיה" את השיר "תגידי" מ"ירח", ואחריו החל השיטפון של דור הזמרים החדש שמעריצים את כוכב ההמונים: ליאור נרקיס, רונן עניא (שהקליט את "אהבתיה" ואת "שינויי מזג האוויר"), בר כהן, נתנאל וגם שרון לביא. שרית חדד הוזמנה לשיר עם שלמה ארצי בפסטיבל "בריזה" לפני כמה שנים, עוד לפני הצלחת סינדרלה, ולא הייתה נרגשת ממנה שעה שהופיעה עם מלך הישראליות. מלחינים עולים בשדה הזמר המזרחי כמו ירון כהן, שכתב ארבעה שירים לאלבומו החדש של אייל גולן, מביעים את הערצתם לשיריו של ארצי.
"בחרתי לשיר שני שירים של שלמה ארצי", אומר הזמר רונן עניא, "כי הוא נמצא הרבה שנים בתחום. יש לו הרבה שירים שכולם מכירים, ושיריו הם שירי נשמה. 'הייתי מקרב את הגוף בנשיקות' זה משפט מהחיים. השירים שלו הם שירים מהחיים".
ליאור נרקיס, ששר לפני חודש בתוכניתו של שמעון פרנס את "לא יודעת מה עובר עלי", אומר: "אני מתרגש משיריו. הם כמו קונצרט גדול. אהבתי מאוד את 'ירח', למרות שהשורשים שלי הם במוזיקה המזרחית. ארצי הוא בעיני סמל לישראליות, משהו שורשי. הייתי בהופעה שלו. האדרנלין שזורם בו והאנרגיה שלו בגילו פשוט מדהימים".
למה דווקא ארצי?
מוזיקת הקסטות נעה במעבר חד בין שני קצוות. מצד אחד, החדשנות - למשל ההשפעות ממוזיקת העולם האתנית הכי חמה באירופה (שאב חאלד, לדוגמה); ומצד שני השמרנות הגדולה, שמתבטאת בהערצת זמרים ממסדיים בגיל ההורים. כך נולד הפרש הגילאים בין מעריץ למושא הערצתו, כגון זה שבין דקלון לבין שושנה דמארי, בין חיים משה לבין יהורם גאון, ובין שרית חדד לבין שלמה ארצי. רק עכשיו מעכל הדור הצעיר את המהפך המוזיקלי שעבר על שלמה ארצי בשנת 1979.
ולמה דווקא ארצי מכל שלל זמרי הממסד? המועמדים הבאים נפסלו למרות פופולריותם: שלום חנוך ומתי כספי, מאחר שאינם מספיק קומוניקטיביים; ריטה, שלמרות תהילתה לא קל לזכור את להיטיה; פוליקר, למרות שהוא שר ביוונית; אריק איינשטיין, למרות שגם הוא מגלם את דמות הצבר המושלם. לעיתים שרים זמרים מזרחים גם כמה משיריו של צביקה פיק, אם כי זאת לא חוכמה לאהוד את פיק, שכל הווייתו השאירה גם אותו מחוץ למחנה המקובלים בכיתה.
הזמר של כו-לם
גם הז'אנר התורכי צורך את ארצי בכבדות. ארצי נחשב בעיניהם כגימיק טוב לפרוץ לרדיו. עופר לוי מיתן את הצליל שלו עם נעמי שמר, ומשה כהן עשה זאת לאחרונה עם "לנגב לך את הדמעות" (רק שכהן מזמר את ארצי כאילו כל שמי תורכיה נפלו עליו).
באופן פראדוקסלי, האיש שחשש להיות זמר מזדקן וחשב ללמוד משפטים כדי למצוא מקצוע מתאים יותר לגיל 40, הפך לזמר הקשיש המצליח ביותר בישראל של כו-לם. הוא אמנם די מבוגר, אבל הוא נראה צעיר בג'ינס וטריקו, משדר רכות, עממיות וחום.
במופעיו האחרונים מארח ארצי דווקא את שמעון בוסקילה. בניגוד לאחרים, זהו שיתוף פעולה שוויוני יותר: ארצי שר את לחניו של בוסקילה, מוזיקאי מגובש, הנחשב בעצמו למודל של ישראליות, שלא ממש זקוקה להכשר ממישהו.