תרועת הפסטיבלים

במשך שני עשורים הוא היה אירוע המוזיקה החשוב במדינה, שנתן במה ליוצרים, גילה זמרים שהפכו בזכותו לכוכבים והוליד עשרות להיטים אלמותיים • 40 שנה אחרי שסיים את דרכו, יובל ניב חוזר לעשרת הרגעים הגדולים של פסטיבל הזמר, אביו מולידם של הקדם–אירוויזיון, הפסטיגל, כוכב נולד, אקס פקטור ודומיהם

על בימת היכל התרבות בת"א עלתה תזמורת סימפונית, שהתמקמה סביב פסל ענק בצורת נבל – ומאחורי הקלעים עלה מפלס המתח. זו הייתה ההפקה הגדולה ביותר שיזם קול ישראל עד אז, והמנהלים ניגשו בחיל ורעדה לחנוך חסון, המפיק, ושאלו אם הוא מאמין שהאירוע המורכב יעבור בהצלחה. בסך הכל מדובר היה בתחרות של שירים חדשים לשיפוט הקהל – פורמט ששוחזר אינספור פעמים בעשורים הבאים – אבל באותו ערב, 2 במאי 1960, מוצאי יום העצמאות ה־12 למדינת ישראל, הוא נחשב לאירוע חדשני ופורץ דרך שהדיר שינה מעיניהם של קברניטי השידור הציבורי.

 

הכנו לכם פלייליסט של שירי הפסטיבלים הגדולים

 

כך נולד פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי הראשון, וכך נוסדה מסורת שלמה של תחרויות שירים ושירה: הפסטיבל החסידי והמזרחי, הקדם־אירוויזיון ופסטיבל הילדים, הפסטיגל והשירוויזיון, אקס פקטור ו־The Voice, כוכב נולד והכוכב הבא – כולם היו בניו של פסטיבל הזמר.

 

את הרעיון הגה איש הרדיו ישראל דליות, שחודשים אחדים קודם לכן ביקר באיטליה, צפה בפסטיבל סן־רמו וחשב שיהיה נחמד לעשות משהו דומה בארץ. הוא לא העלה על דעתו שנוצרת כאן תופעה תרבותית חדשה, עתירת מהומות וכותרות, סקנדלים וסנסציות, זוכים ובוכים. אבל פסטיבל הזמר המקורי, שנערך כמעט מדי שנה בין 1960 ל־1980, היה הרבה יותר ממסחטת רייטינג: הוא יצר מפגש נדיר של סוגה עילית עם תרבות פופולרית, מה שאיפשר, לדוגמה, תחרות בין פואמה לאומית של אלתרמן לפזמון אישי שכתבה בתו תרצה אתר (כפי שקרה בפסטיבל 1973), בין פיוט מאת רבי יהודה הלוי ללהיט של אהוד מנור (פסטיבל 1972), בין שיר כאב של לאה גולדברג למערכון של הגששים (1970). בעיקר נתן הפסטיבל במה ראשונה לזמרים אלמונים שנהפכו בעזרתו לכוכבי־על, סיפק מסגרת יצירתית לפזמונאים ולמלחינים שהיו לגיבורי תרבות, והוליד עשרות שירים שמושמעים ברדיו עד היום.

 

בעמודים הבאים נחזור אל כמה מהרגעים הגדולים של מה שהיה אירוע המוזיקה החשוב ביותר במדינה, ושבק חיים לפני כ־40 שנה. זה לא יחזור, כל זה כבר איננו – ויש למה להתגעגע.

 

1. ערב בא

 

ועדה ציבורית בראשות שר הבריאות ישראל ברזילי בחרה את שירי הפסטיבל הראשון, כשהיא דוחה על הסף כל שיר שניכרה בו השפעה זרה. באותן שנים הושפעה המוזיקה הישראלית מהשנסון הצרפתי וממוזיקה רוסית, אבל שירים כאלה נפסלו מיד, וכך גם שירים קצביים וקליטים מהסוג ששלט בלהקות הצבאיות. הטעם הייחודי של חברי הוועדה הוביל לכך שרוב שירי הפסטיבל הזכירו מוזיקה קלאסית ובוצעו על ידי זמרי אופרה.

 

 

השיר הזוכה, "ערב בא" מאת עודד אבישר ואריה לבנון, עבר את המסננת הקפדנית שהפעילו שר הבריאות ושותפיו, אף שהיה עדכני יחסית. שרו אותו שחקן התיאטרון שמעון בר ובוגרת להקת הנח"ל עליזה קאשי, ש־13 שנה לאחר מכן, בעיצומה של מלחמת יום כיפור, הגיעה לביקור מולדת מארה"ב ופלטה קללה בערבית בשידור חי בטלוויזיה. ב־1960 עוד לא הייתה כאן טלוויזיה בכלל: הפסטיבלים הראשונים שודרו רק ברדיו.

 

2. ירושלים של זהב

1967. הפסטיבל כבר נערך בבנייני האומה בירושלים, שהיו לביתו הקבוע, והמארגנים מקבלים מכתב מראש העיר, טדי קולק, ובו בקשה לכלול במופע שיר על בירת ישראל. היום בוודאי היו רואים בכך התערבות מיותרת של איש ציבור בתכני שידור, אבל באותה תקופה אף אחד לא חשב שמשהו כאן פסול.

 

בזמן ספירת פתקי ההצבעה של הצופים הושמעו שירים חדשים מאת מלחינים בכירים שלא הסכימו להשתתף בתחרות: סשה ארגוב, מרדכי זעירא, דובי זלצר, שרה לוי־תנאי – ונעמי שמר, שהתבקשה לסגור את הפינה עם ראש העיר ולכתוב על ירושלים. השיר שלה, "ירושלים של זהב", נמסר לביצוע חיילת אלמונית בשם שולי נתן. את ההמתנה מאחורי הקלעים היא העבירה בסריגה, הרחק מהאמנים המפורסמים שהופיעו שם ולא היו מוכרים לה, אבל כשאחד מהם סינן בארסיות "למה זמרת שאף אחד לא מכיר קיבלה את השיר הכי טוב" – היא שמעה זאת היטב.

 

כשסיימה נתן לשיר, נשמעו מחיאות כפיים למשך 76 שניות – כדקה ורבע. אלמלא עלה לבמה המנחה יצחק שמעוני וביקש להמשיך בתוכנית סביר להניח שהן היו נמשכות עוד ועוד. כשעלה קולק לבמה בסוף הערב כדי להעניק את הפרסים לזוכים, הוא דרש לשמוע שוב את "השיר על ירושלים", וגם הפעם נענו לו.

 

שלושה שבועות לאחר מכן הגיעו הצנחנים לכותל, פרצו בבכי ושרו את "ירושלים של זהב". השיר היה להמנון הניצחון, וח"כ אורי אבנרי אף הציע שהוא יחליף את "התקווה" כהמנון הלאומי. עד היום נחשב השיר לאחד החשובים שנכתבו כאן, כזה שההגדרה "להיט" קטנה עליו. גם ההודאה של שמר שהיא הלחינה אותו בהשראת שיר עם באסקי לא פגעה במעמדו האייקוני.

 

3. על כפיו יביא

 

אחד הלהיטים הגדולים ביותר שהצמיח הפסטיבל בכל שנותיו לא היה אמור להתקבל בכלל. תקנון האירוע קבע שהשירים יהיו חדשים לגמרי, אבל ב־1969 החליט המלחין יאיר רוזנבלום להגיש שיר שכבר הוקלט בעבר עם טקסטים אחרים. הוא קיווה שהמפיקים לא נתקלו בו בגרסאותיו הקודמות ולא יבחינו שמדובר בהפרת תקנון – והצליח: הלחן הישן של רוזנבלום, עם מילים חדשות שכתב יורם טהרלב, התקבל לתחרות. בתום המופע התברר שהוא נמצא מחוץ לרשימת הזוכים, אבל במצעדים השנתיים נבחר לשיר השנה. רבקה זהר מבצעת אותו בהופעות עד היום.

 

4. פראג

 

אריק איינשטיין היה אחד מכוכבי הפסטיבל הגדולים ביותר, עם שתי זכיות רצופות במקום הראשון – "איילת החן" ב־1965 ו"ליל סתיו" ב־1966 – אבל ב־1969 הגיע למקום השביעי בלבד. השיר שלו, שנכתב על ידי שלום חנוך בעקבות הפלישה הסובייטית לפראג, התאים יותר לפסטיבל הזמר הצ'כי מאשר לפסטיבל הישראלי של יום העצמאות, ואיינשטיין סיפר שמאחורי הקלעים תהו "למה הוא שר על צרות של אחרים". בעקבות הכישלון הוא החליט לא להשתתף יותר בשום תחרות מכל סוג שהוא. אפילו את פרס ישראל סירב לקבל.

 

5. אהבתיה

 

שלמה ארצי חייב את הלהיט הראשון שלו ליהורם גאון ולאבי טולדנו, שסירבו להשמיע את שירם של תרצה אתר ויעקב הולנדר בפסטיבל הזמר 1970. ברגע האחרון נזכר המפיק חנוך חסון שיש בלהקת חיל הים בחור מוכשר, והציע לו להשתתף בפסטיבל עם שיר שאף אחד אחר לא רצה.

 

ארצי היה אז אלמוני לגמרי. לבנייני האומה הגיע במדים, וכשהתייצב אצל המאפרת עדה לזרוביץ' היא סירבה לקבל אותו משום שחשבה שהוא שייך ללהקה הצבאית שמופיעה בחלק השני. בסוף הערב הוא זכה במקום הראשון, כשהוא גובר על 11 זמרים ותיקים ומפורסמים ממנו. כך נולדה אחת הקריירות המפוארות ביותר במוזיקה הישראלית, שנמשכת בהצלחה עד היום.

 

 

6. מים לדוד המלך

 

 

שייקה, פולי וגברי לא השתגעו על הרעיון להופיע בתחרות שירים ולהתמודד מול זמרים, אבל המפיק חסון הפציר בהם לבצע את השיר שכתב עקיבא נוף (לימים חבר כנסת). הגששים נענו – תוך החלטה להפוך את האירוע הממלכתי המכופתר למשהו אחר.

 

בעצת אורי זוהר, שאותו שכרו כבמאי, הלכו השלושה למחסן התלבושות של הקאמרי ובחרו מדים של חיילים יוונים שלבשו שחקני ההצגה "ליזיסטרטה". כשהתייצבו לחזרות, הבגדים האלה היו מאופסנים עמוק בתיקים. למפיקים הודיעו שבכוונתם ללבוש חליפות. רק במופע עצמו, מול מצלמות הטלוויזיה שהעבירו אותו בשידור חי, ומול עיניו המשתאות של נשיא המדינה זלמן שז"ר שישב בשורה הראשונה – עברו לאופנת יוון העתיקה ולחצאיות קצרות, קצרות מדי: בכל פעם שהם הרימו את ידיהם למעלה, נחשפו התחתונים.

 

הגששים לא זכו בשום פרס בפסטיבל 1970, אבל כל מי שזכה לראות את ההופעה שלהם באותו ערב לא יכול לשכוח אותה.

7. ליל חניה

 

יאיר רוזנבלום הלחין את שירו של אלתרמן על מלחמת השחרור עבור יהורם גאון, אבל הוא לא בא לשמוע אותו. כתחליף, הקים המוזיקאי הרכב חד־פעמי של שלושה זמרים, יוצאי להקת הנח"ל. חנן יובל אמנם רצה לשיר את זה סולו, אבל לבסוף הסכים לחלוק את הביצוע עם אפרים שמיר וירדנה ארזי (שעל היחסים הטעונים ביניהם נכתב שיר אחר, פחות ממלכתי – "נכון את יפה").

 

פסטיבל 1973 היה אחד המוצלחים: היו בו "שיר לערב החג" (מירי אלוני), "יעלה ויבוא" (גידי גוב), "שיר בבוקר בבוקר" (שלמה ארצי), "רכבת העמק" (דורית ראובני), "שיר כלולות" (יזהר כהן), "תנו לנו יד ונלך" (עירית דותן) – וגם שיר מסובך בן חמש דקות וחצי, שאף אחד ממבצעיו המקוריים לא ממש הבין את מילותיו, ושעשרות שנים לאחר מכן עדיין מהווה אתגר למוזיקאים, כמו גם להיסטוריונים ולחוקרי ספרות.

 

8. סליחות

 

עודד לרר סיפר שלקח לו מעט מאוד זמן להלחין את שירה של לאה גולדברג. "זה קרה בהינף יד, בישיבה אחת ליד הפסנתר", אמר. "כמה זמן זה ישיבה אחת? רבע שעה? 20 רגע? חצי שעה? שעה?". הוא גם סיפר שאחרי שהשיר התקבל לפסטיבל 1977 הציע אותו לחוה אלברשטיין ולשלומית אהרון, ושתיהן השיבו בשלילה.

 

בצר לו פנה לרר לזמרת אלמונית לגמרי, משוחררת טרייה מצוות הווי הנדסה קרבית, אבל גם היא לא התלהבה במיוחד. "השיר נשמע לי רוסי מדי", סיפרה בעבר. מי שגרם לה לשנות את דעתה היה שייקה לוי מהגשש החיוור, ששיכנע אותה לקחת את השיר ואף הכריז באוזניה: "את תודי לי על זה כל החיים".

 

"סליחות" הגיע רק למקום השביעי בפסטיבל, אבל היה ללהיט ענק ונבחר לשיר השנה. הוא גם סידר קריירה לא רעה למבצעת האלמונית שלו – יהודית רביץ.

 

9. אבניבי

 

ב־1978 הוחלט שהשיר שיזכה בפסטיבל הזמר ייצג את ישראל באירוויזיון, ובהתאם לכך שונתה שיטת ההצבעה: ברחבי הארץ הוקמו צוותי שיפוט, וכל אחד מהם העניק נקודות לשירים לפי שיטת ה"דוז פואה" הנהוגה בתחרות האירופית. אלא שאף אחד לא לקח בחשבון שבשיטה הזאת אפשר בקלות להגיע לתיקו – וזה בדיוק מה שקרה. בתום ההצבעה התנוסס המספר 66 ליד שני שירים: "אבניבי" של אהוד מנור ונורית הירש, ששר יזהר כהן עם להקת אלפא ביתא, ו"בלב אחד" מאת חיים חפר ודובי זלצר, שביצעה חדוה עמרני.

 

בהפקה הוחלט שהשיר שייסע לאירוויזיון יהיה זה שקיבל יותר "12 נקודות" מצוותי השופטים, ובהתאם לכך הכריזה המנחה רבקה מיכאלי על זכיית "אבניבי" במקום הראשון. כעבור חודשיים הוא זכה גם באירוויזיון.

 

 

 

10. הללויה

 

שמרית אור וקובי אשרת, הכותבים, וגלי עטרי וחלב ודבש, המבצעים, הביאו לישראל ניצחון שני ברציפות באירוויזיון, וגם השיר הזה זכה קודם במקום הראשון בפסטיבל הזמר. שנה לאחר מכן, ב־1980, ביטלה ישראל את השתתפותה בתחרות האירופית, משום שהיא נערכה בערב יום הזיכרון, ופסטיבל הזמר חזר לשמש במה לשירים שאינם מיועדים ליצוא, מה שהפחית את העניין בו במידה ניכרת.

 

ב־1981 לא נערך פסטיבל, ובמקומו התקיימה תחרות שתכליתה היחידה הייתה לבחור שיר מתאים לאירוויזיון. אלתרמן, גולדברג ותרצה אתר לא היו שם; גם לא שלמה ארצי ויהודית רביץ. את מקומם של שירי המשוררים והשירים הפטריוטיים תפסו להיטי פופ במשקל נוצה, שניסו לקלוע לטעמם של האירופאים ונשאו שמות לועזיים כמו "סינדרלה", "מונה ליזה", "סרנדה" ו"קליידסקופ". בסתיו 1981 הוחלט לחזור על המתכונת, וגם נבחר שם לתחרות החדשה: קדם אירוויזיון. פסטיבל הזמר נקבר סופית. ב־40 השנים שחלפו מאז נעשו מספר ניסיונות לחדש אותו – כולם נכשלו.

 

בקרוב תעלה ברשת 13 העונה החדשה של אקס פקטור, שבה ייבחרו הזמר והשיר שייצגו את ישראל באירוויזיון 2022. אפשר להמר שלא נשמע בה לחנים מורכבים במיוחד, כמו אלה שכתבו רוזנבלום, הירש, שמר או חנוך לפסטיבלי הזמר. בטוח גם שלא יהיו שם שורות כמו "בָּאתָ אֵלַי אֶת עֵינַי לִפְקֹחַ/ וְגוּפְךָ לִי מַבָּט וְחַלּוֹן וּרְאִי": השירים יבוצעו באנגלית.