התובעת סיפרה שקנתה את הדירה ממי שרכשו אותה מהיזמית. היא ציינה כי נכנסה לנעלי הרוכשים בכל הנוגע לזכויותיהם כלפי החברה, שהייתה מחויבת לספק דירה באיכות בנייה ורמת גימור נאותה. התובעת טענה כי בדירה התגלו ליקויים רבים המצביעים על בנייה רשלנית.
הליקויים כללו בעיות רטיבות כמעט בכל חלק, ובנוסף, בשל בעיה בצנרת, נפלטים ריחות ביוב עזים שפגעו באיכות חייה. היא ציינה שפנתה לחברה פעמים רבות ודרשה שתפעל לתיקון הליקויים, אולם זו התייחסה באופן מזלזל ומעליב לפניותיה. לדבריה היא אם חד הורית שאחד מילדיה בעל צרכים מיוחדים ונגרמה לה עוגמת נפש וטרדה רבה. החברה הקבלנית טענה מנגד שהרוכשים המקוריים קיבלו את הדירה מבלי שהעלו כל טענה בגין ליקוי כלשהו. לטענתה, מאז קבלת החזקה ביצעו הרוכשים שינויים או שיפוצים בניגוד לתקן ואלו גרמו לליקויים. בין היתר, לדבריה, הרוכשים חיברו באופן רשלני את צינורות הניקוז של המזגנים לצינור הביוב, כך שהם האחראים לנזקים.
הצדדים הסכימו על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, וזה קבע כי יש בדירה ליקויי רטיבות באזורים שונים והיא אינה ראויה למגורים. הוא ציין שיש לתקן ליקויי איטום בקירות החיצוניים וייתכן שגם מתחת לרצפה. לדבריו צנרת המזגן אינה מחדירה מים לדירה ואין בסיס לטענות החברה בהקשר זה.
השופט אילן דפדי ציין כי מעדות אחד הרוכשים המקוריים עלה כי כל השינויים שבוצעו נעשו בזמן הבנייה, באישור החברה, ומדובר אך ורק בשני צינורות חשמל שהועברו בסלון לטובת רמקולים. עוד נקבע כי מבדיקת המומחה עלה כי הרטיבות קיימת בכל היקף הדירה והיא נגרמת ממקורות רבים, כשחיבור צינורות הניקוז של המזגנים אינו אחד מהם.
בפסק הדין צוין כי מאחר שלנתבעת ניתנה הזדמנות לבצע את התיקונים אך היא דחתה את פניות הרוכשת, היא מיצתה את זכות התיקון כך שהפיצוי יהיה כספי בהתאם לעלות התיקונים כפי שאמד המומחה.
עוד אישר השופט לתובעת פיצוי על דיור חלופי בתקופת העבודות למשך 30 יום וכן פיצוי על עוגמת נפש בשל "ההתנהלות הבלתי ראויה" של הנתבעת שהתחמקה ממחויבויותיה לפי חוק המכר והמשיכה לטעון שהרוכשים אחראים לליקויים גם לאחר קבלת חוות דעת מומחה בית המשפט.
לפיכך קיבל השופט את התביעה ופסק לטובת התובעת 189,993 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 30 אלף שקל.