בתביעת הפיצויים שהגיש באוקטובר 2017 טען התובע (46) כי הותקף על ידי שני האחים על רקע מתיחות ששררה בינו לבין אחד מהם על רקע עבודתם המשותפת. על פי גרסתו, בעת שישב במועדון עם חבריו הגיע אחד האחים והחל לאיים על חייו. התובע ניגש לבעל המקום אשר הבטיח שיטפל בעניין, אך לאחר מכן חזר האח והחל להכותו נמרצות ובמקום נוצרה מהומה. בהמשך הצטרף אחיו של הנתבע והכה גם הוא אותו ואת חבריו, עד שהתובע דימם, התעלף ופונה לבית החולים באמבולנס.
לטענתו הוא נותר עם פגיעות גופניות ונפשיות. בין היתר הוא סובל מכאבים והגבלה תפקודית במרפק, קשיי נשימה כתוצאה משבר באף, ופוסט טראומה. האחים טענו להגנתם שאין להטיל עליהם את האחריות לנזקים כיוון שמדובר היה בתקיפה הדדית. אח אחד טען שהתובע החל בעצמו את הקטטה כשתקף אותו, ואילו האח השני הכחיש מעורבות בתקיפה וטען שרק ניסה להפריד.
השופטת הר ציון בחנה את העדויות והראיות וקבעה שהתובע הצליח להוכיח שהותקף על ידי האחים. היא בחנה את עדויות חבריו שהיו איתו במועדון ומצאה כי גרסתם עקבית וחיזקה את הגרסה. גם התיעוד הרפואי תומך בגרסת התובע על פגיעותיו מהאירוע.
היא קבעה שגרסת האח הראשון, שלפיה התובע הוא זה שתקף אותו, לא אמינה, ולא נמצא לה חיזוק, שכן אחיו לא ידע לומר מי החל בקטטה והציג גרסאות סותרות. כמו כן נקבע כי גם האח השני תקף את התובע ולא רק הפריד בין הצדדים.
בהסכמת הצדדים העמידה השופטת את נכותו של התובע על 27% בהתאם לקביעת ביטוח לאומי. בגין הפסדי שכר לעבר ועתיד, עזרת הזולת, כאב וסבל, הוצאות רפואיות ונסיעות ובניכוי תגמולי ביטוח לאומי נקבעו לתובע פיצויים בסך 472,290 שקל, בתוספת 23% שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.