על פי כתב האישום לקוני שהוגש נגד המורה, לפני כשנתיים וחצי ביקשה ממנו התלמידה שיצרף אותה להצגה, והוא בתגובה הוא סטר לה בפניה. האישום התבסס בעיקר על עדות המתלוננת וחברתה לכיתה. המתלוננת העידה שהיא משערת שחלק מתלמידי הכיתה ראו את התקיפה.
הנאשם הכחיש מכל וכל שסטר לילדה. הוא טען כי הסיטואציה כלל לא התרחשה, הילדה לא ניגשה אליו ולא ביקשה ממנו לצרף אותה להצגה או בקשה דומה אחרת. הוא הבהיר כי מדובר בתלמידה מכיתת העשרה לתלמידים מצטיינים. השופטת רות שפילברג כהן זיכתה כתבה שהרושם שהתקבל מעדות הילדה הוא שתיק החקירה טופל באופן בלתי הולם, תוך מחדלים שאינם מתקבלים על הדעת.
למשל, המאשימה לא הביאה כל ראייה לגבי ניסיונות לבדוק אם קיים הגיון כלשהו, רקע או הסבר, להתנהגות הנאשם שלגביו נטען כי ללא כל פשר סטר לילדה מצטיינת שאותה לימד בתוכנית מיוחדת, רק כי זו ביקשה ממנו להציג הצגה. "עדותה המצומצמת של המתלוננת עוררה ספק, ואין בדבריה מעל דוכן העדים כדי לשכנע שהנאשם אכן סטר לה", כתבה השופטת.
בנוסף, התגלו סתירות בין עדות המתלוננת לעדות חברתה שסיפרה כי המתלוננת ניגשה לבדה למורה, המחזקות את הספקות במצב של חסר ראייתי.
השופטת ציינה כי לא הובאה גם כל אינדיקציה לגבי בדיקה חקירתית שמא מדובר בתלונת שווא. היא הדגישה כי הנאשם העלה סברה שהתלונה באה על רקע תסכולם של המתלוננת או הוריה כי הוא בחר בתלמידה מצטיינת אחרת להשתתף בתחרות ארצית "הנואם הצעיר", אך גרסתו לא נבדקה.
כמו כן, לא הובאו עדויות של ילדים נוספים שנכחו בכיתה, זולת ילדה אחת שהעידה כי האירוע לא התרחש. לדברי השופטת, אין לשלול שהמתלוננת וחברתה סיבכו את הנאשם לשווא על רקע טינה וקנאה ילדותית, ולאחר שעירבו את ההורים והמשטרה יצאו ל"דרך שאין ממנה חזרה" כדי לא להתוודות על שקר שמסרו.
"קיימת אפשרות ממשית שנעשה עוול כבד למורה ותיק זה", סיכמה השופטת וכתבה כי המארג הראייתי שהציגה המאשימה רחוק מלענות על רמת ההוכחה הנדרשת וכתב האישום הוגש על בסיס רעוע, ובניסוח לקוני ודל של העובדות המיוחסות. לעומת זאת גרסת הנאשם עוררה אמון.