כשזה נוגע למאבקים בצמרת הריאליטי, הטלוויזיה המקומית פחות בקטע של מלחמת ששת הימים ויותר בעניין של מלחמת ההתשה. אחרי ש'משחקי השף' נסחטה כמו משפיען שפרצו לו לאינסטגרם, איש לא יתפלא אם מועצת השבט של 'הישרדות' תתכנס יותר פעמים מקבינט הקורונה. לעומת זאת, כל חשיפה ב'זמר במסכה' תתפרס על פני הזמן שלוקח לשחר חסון לספר בדיחה מוצלחת.
אבל הצופים הם לא הדבר היחיד שנטחן בדרך אל הרייטינג. בישראל, למשל, לא מאמינים בהתאמה בין ההגשה לפורמט. בעוד שולחן השופטים יעבור שינויים תוך התחשבות בסגנון התוכנית, מלאכת ההנחיה נתפסת כמו תורנות של טבחים צבאיים: שבוע־שבוע, כולל שבתות ולאחרונה גם חגים. מה זה משנה, ממילא מטביעים הכל בשמן.
התופעה בלטה דווקא השבוע, עם השקתן של תוכניות שבהן זה עוד איכשהו עובד. גיא זו־ארץ, לטוב וגם ללא נורא, הוא הפנים של 'הישרדות' בישראל. ואילו הפן הקליל באישיות של עידו רוזנבלום (כלומר הפן ש'קשת' רוצה בו, עם הדרמה החמודה שלו זה פחות עבד) תפור על תחרות שבה אנשים מבוגרים נקראים "הרוגלך". אלא ששניהם גם לוהקו לתוכניות אחרות, שם זה נראה אחרת לגמרי. זו־ארץ, לדוגמה, מנסה להתלהב ככל הניתן מ'האח הגדול', אבל מראיונות ההדחה שלו ניתן להניח שהמסך בבית לא פתוח על ערוץ 26. ואילו רוזנבלום, וליתר דיוק הקול שלו, הוצמד ל'חתונה ממבט ראשון', שזה כמו ללהק את יונית לוי לקריין תחרות תחפושות בקניון.
בקרוב גם תעלה 'אקס פקטור', שאותה מנחה לירון ויצמן, שמגישה גם את 'האח הגדול' ו'אהבה חדשה'. הרצף הזה לא רק יצר עומס חריג שהביא להכרזה שלה על פסק זמן; הוא גם מסתכל על מקצוע מורכב בתור בגד מסוג וואן סייז פיטס אול. וזה עוד לפני שמציינים את המודל לחיקוי - עוד סימן היכר של תעשיית הבידור - אסי עזר ורותם סלע. אגב, גם חיים כהן, השופט־מגיש של 'המטבח המנצח', נראה כמו אחד שזקוק להפוגה.
נכון שהקהל מצפה לראות פרצופים שהוא מכיר ומחבב, וגם לא כל אחת ואחד יכולים להחזיק רצועה בפריים־טיים. עם זאת, שיטת המעגל הסגור מנטרלת כישרונות רעננים, פוגעת בתוכנית כשזה לא עובד ולעיתים אף מביאה את הטאלנטים למחוזות לא בריאים. לא חבל?