ב-2007 הפיקו "מגדל אחזקות ביטוח ופיננסים" ו"מגדל חברה לביטוח" לוח שנה ודו"ח כספי שבהם שולבו יצירות של אמנים ישראלים שתלויים במשרדי ההנהלה של החברה, בהם שבעה ציורים של וכסלר ז"ל. על ההפקה והעיצוב של הלוח והדו"ח הופקדה חברת טיטאן, שלאחר מכן פרסמה אותם באתר שלה. אף אחת מהחברות לא ביקשה אישור מיורשיו של וכסלר לפני הפרסום.
בתביעה שהגישו ב-2016 אלמנתו של האמן (שנפטרה תוך כדי ניהול התביעה) ושני ילדיו הם דרשו ארבעה מיליון שקל על הפרת זכויות הקניין הרוחני. בתביעה הם ציינו כי מדובר בסכום נמוך בשני מיליון שקל מזה שלטענתם מגיע להם, וכי הפחיתו אותו רק לצורכי אגרה. מגדל טענה בין היתר הייתה שבינה לבין התובעים נחתם הסכם פשרה שבמסגרתו הסכימה לתת חסות לתערוכה של וכסלר ולהשאיל את התמונות שבבעלותה, ולכן הם לא רשאים לתבוע אותה. היא הודתה שלא ביקשה אישור להשתמש בציורים, אבל טענה שהאחראית על הפרויקט עשתה זאת בתום לב ולא ידעה שעליה לקבל אישור מהאמן. עוד היא הדגישה כי המטרה שלה הייתה לתת במה וכבוד לאמנות ישראלית.
"טיטאן" טענה בין היתר שלא הייתה סיבה להגיש נגדה תביעה משום שהייתה קבלן מבצע וסמכה על כך שגוף גדול ורציני כמו מגדל קיבל את כל הזכויות והאישורים הדרושים.
השופטת אסתר נחליאלי חיאט דחתה את הטענה לגבי הסכם הפשרה וקבעה כי מגדל וטיטאן הפרו את זכויות היוצרים של האמן ואת זכותו המוסרית ששמו יופיע ליד הציורים. אפילו שהתרשמה שהטעות הייתה בתום לב, ושמגדל ניסתה לקדם אג'נדה חברתית, היא קבעה שזה לא פוטר את החברות מלפצות את התובעים על הפרת זכויות קניין רוחני.
בפסק הדין הובהר כי האג'נדה של מגדל לא הייתה חברתית בלבד אלא הייתה לה גם מטרה מסחרית – לקדם את המוניטין של החברה ולמתג אותה ככזו שתומכת באמנות ורוכשת יצירות ישראליות. באשר לטיטאן נקבע כי כחברה שעוסקת בעיצוב ומיתוג היה עליה לוודא שלמגדל יש אישור לשימוש ביצירות.
עם זאת כתבה השופטת ש"סכום התביעה חרג באופן ממשי מכל פרופורציה לתיק" והוא "דמיוני וחסר כל בסיס ואחיזה במציאות". היא חייבה את מגדל לשלם לתובעים 150 אלף שקל על ההפרות שביצעה, וטיטאן תשלם עוד 16 אלף שקל. בנוסף לסכום זה זכו התובעים בהוצאות חלקיות של 15 אלף שקל.