הסודות של רונית אלקבץ

חמש שנים אחרי מותה של רונית אלקבץ, מציג אותה אחיה שלומי בסרטי 'מחברות שחורות' כפי שלא נראתה מעולם. עכשיו הוא חושף קטעים שלא פורסמו מיומניה האישיים של אחת מהאייקונים הישראליים הגדולים, מספר איך אמו התקבלה ככוכבת בפרמיירה המוצלחת בקאן וגם מדבר על הילדה שהביא לעולם עם הזמרת דיקלה

 

"הלילה חלמתי על אבא. בכיתי על המיטה. הוא התיישב לידי, ליטף לי את הראש ואמר: 'הכל יסתדר, את תראי'. שהוא מודאג שאשאר לבד. הוא לא אמר לי כלום אף פעם, אבל יכולתי לראות את הכל במבטים שלו. בגוף שלו. 'עד מתי תהיי לבד?'"

(מתוך יומן של רונית אלקבץ שמופיע בסרטי 'מחברות שחורות' של שלומי אלקבץ)

 

זה היה קיץ קשה, ורונית אלקבץ הייתה עייפה. היא ואחיה ושותפה ליצירה, הבמאי שלומי אלקבץ, צילמו את 'גט', סרט הקולנוע השלישי בטרילוגיה שכתבו. אלקבץ גם כיכבה בתפקיד הראשי. זה היה סרטה האחרון. אבל במהלך הצילומים היא עוד לא ידעה שהסרטן כבר החל לקנן בתוכה. היא התלוננה על הרגשה רעה, תשישות, חוסר ריכוז, והייתה מרוקנת. רופא הוזמן לסט כמה פעמים. בדיעבד, כל אלה היו סימנים מטרימים לרעה הגדולה. אבל בזמן אמת, אומר אחיה, זה היה לגמרי הגיוני. "גם אני הגעתי לצילומים עם הלשון בחוץ", הוא נזכר. "לשנינו היה רצף ארוך של עבודה. ב־2008 יצא הסרט 'שבעה' (שגם אותו יצרו האחים יחד וגם בו כיכבה), צילמתי את הדוקו שלי 'עדות'. במקביל כתבנו את 'גט'. ורונית עשתה עוד תפקידים. שבע שנים לא היה לנו יום אחד לנשום. אז לצילומים של 'גט' הגענו סמרטוטים. אבל אז זה נראה לי בול כמו שצריך להיות: אנחנו ממוטטים. בקושי זזים. ואנחנו מצלמים את הסרט. ופתאום היא אומרת לי, 'אני לא יכולה להצטלם היום. אין לי כוח. אני לא רוצה לשחק'. בגלל שהפקתי את הסרט בעצמי וצילמתי יותר ימים, יכולתי לתת לרונית לנוח. אז פשוט אמרתי לה, 'טוב תצטלמי מחר. תנוחי'".

 

זה בעצם היה אחד הסימנים הראשונים למחלה, שהיא לא מסוגלת לשחק.

 

"אני זוכר שהיא אומרת לי, 'אני לא פה. עובר עליי משהו. אני לא יודעת מה זה, אבל אין לי מקום לכאב של ויויאן (גיבורת הטרילוגיה)'. רונית פתאום לא יכלה להכיל את זה".

 

ומה ענית?

 

"'טוב, בואי ננסה. או שיעבוד או שלא'. מתחילים לצלם. והיא אומרת תוך כדי צילום, 'אני לא יכולה להיכנס לזה'. ומורידה את הראש. היו גם רגעים שאמרתי לה, 'תשמעי, את לא זוכרת את הטקסט. בואי נעצור. נלך הביתה. נצלם מחר'. והיא אמרה לי, 'אני לא יוצאת מפה עד שאני לא אומרת את הטקסט הזה מההתחלה עד הסוף. עניתי לה, 'אבל אנחנו כבר מצלמים יומיים ואין לך את הטקסט'. שום דבר לא נראה לי מוזר".

 

הכתבה המלאה מחר במוסף 7 לילות