פירות (לא) ארצנו

תשכחו מתפוח העץ ומהעגבנייה האהובים - תתחילו להתרגל לתחליפים הזולים ממקומות כמו טורקיה וירדן • פרנסתם של המגדלים תיפגע בצורה קשה, וכלל לא בטוח שהצרכנים ישלמו פחות • זו לא נבואה שחורה, אלא מסקנה מדעית של מומחים על רקע רפורמת החקלאות המתגבשת • וגם: עד לאן יגיע הגז הישראלי?

קוראים יקרים, הגידו שלום לתפוח עץ ישראלי ולעגבנייה ישראלית. אם הרפורמה בחקלאות כפי שהוכנה וגובשה על ידי שר האוצר ושר החקלאות תצא אל הפועל ככתבה וכלשונה, חקלאי ישראל לא יגדלו אותם. אמנם המחירים של הירקות והפירות האהובים יירדו מעט, בכ־10% עד 15%, אך הגידולים המרכזיים בתפריט של המשפחה הישראלית ייעלמו כליל מנוף הארץ ויוחלפו ביבוא. לא ביבוא איכותי מאירופה אלא ביבוא זול ממדינות קרובות: טורקיה, ירדן, מרוקו, אולי גם מצרים.

 

זו לא נבואה שחורה. זו מסקנה מדעית העולה ממודל כלכלי ייחודי, VALUE שמו, לענפי הצומח בחקלאות הישראלית שפיתחו ושיכללו – במהלך עשר שנים – כלכלנים בפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה של האוניברסיטה העברית. בראש הפרויקט השאפתני עומדים הפרופסורים ישראל פינקלשטיין ועידו קן, בכירי כלכלני חקלאות בארץ ומהמובילים בתחום, ולצידם הדוקטורנט יהודה סלייטר. המודל, המשתמש בשיטות מתמטיות־סטטיסטיות מורכבות וכולל תיאור מפורט של 55 גידולים ו־18 אזורים בארץ, מבוסס על נתונים עדכניים (שנאספו בסיוע משרד החקלאות והתאחדות החקלאים) ומאפשר לחזות את התנהגות החקלאים כאשר משתנים תנאי הסביבה – ממחירי מים ומיסוי על עובדים זרים, דרך שיגיונות מזג האוויר ותנודות במחירי יבוא.

 

חבילת הרפורמה של השרים ליברמן ופורר, הכוללת הורדת מכסים על יבוא ירקות ופירות למינימום ופיצוי לחקלאים ב־100 שקל לדונם גידולים, הוכנסה למודל על ידי פינקלשטיין וקן. "אנחנו מניחים", הם מסבירים בשיחה, "שכל חקלאי עושה כמיטב יכולתו, מחפש את מקור הרווח הכי גדול לדונם קרקע, כפוף למגבלות המשתנות". והתוצאות? "בעקבות הרפורמה המתוכננת", הם אומרים, "הכנסות החקלאיים בישראל ייחתכו בשליש (7 מיליארד שקל בשנה) ואת מקומן יתפוס היבוא, שיגדל בכ־8.3 מיליארד שקל. חלקו של היבוא בצריכה המקומית של פירות יעלה מ־8% ל־72% אחרי הרפורמה ושל ירקות מ־5% ל־48%".

 

כמות הפירות המיובאים תגדל פי 16 וכמות הירקות פי 9. שורה ארוכה של פירות וירקות תוצרת הארץ תיעלם כמעט כליל מהנוף החקלאי הישראלי, ובהם: תפוחי עץ, אפרסקים, ענבים, קלמנטינות, שזיפים, תפוזים, לימונים, עגבניות, מלפפונים, זיתים, שום, שקדים, בטטה ותפוחי אדמה. הרווחים של החקלאים יקטנו, גם אחרי הפיצויים מהאוצר (300 מיליון שקל) ב־1.3 מיליארד שקל לשנה. רווחיות חקלאי הגולן תקטן ב־64%, חקלאי הגליל ב־51% והנגב ב־35%.

 

מה ייצא למשפחה הישראלית מהורדת המכסים שמציעים ליברמן ופורר? הצרכנים, אומרים הפרופסורים מהמחלקה לכלכלה חקלאית, עשויים לחסוך כ־60 שקל לחודש למשפחה בקניית ירקות ופירות (לרוב מיובאים), אבל רק אם ההזולה כתוצאה מביטול מכסים תתגלגל במלואה לצרכן. פרופ' פינקלשטיין: "היה שירידת המחירים לא תגיע לצרכנים, המרוויחים מהרפורמה יהיו בעיקר היבואנים, הסיטונאים והקמעונאים".

 

האם מתבקשת המסקנה שהשיטה הקיימת של תמיכות בחקלאות באמצעות מכסי מגן על יבוא מתחרה עדיפה? "אנחנו ככלכלנים מצדדים בשינוי מדיניות חקלאית ומעבר ממכסי מגן לתמיכה ישירה", עונים פינקלשטיין וקן, "מעבר שעליו המליצו ה־OECD וארגון הסחר העולמי. במתווה נכון, השינוי יכול להגדיל את הרווחה של כולם. אבל אנחנו מצביעים, באמצעות הרצת מודל שמומן ברובו על ידי המדען הראשי של משרד החקלאות, על הבעייתיות הקשה של הרפורמה המוצעת. מהממצאים עולה שהפיצוי לחקלאים על הפחתת המכסים רחוק מלהיות מספק ושהוא לא מתחשב כלל בניסיון האירופי והאמריקאי – וגם הישראלי – שנצבר בעשורים האחרונים. להיעלמות שטחי גידול עצומים של ירקות ופירות יהיו גם השלכות אקולוגיות וחברתיות משמעותיות".

 

תוכנית הרפורמה, מדגישים פינקלשטיין וקן, נוחתת על החקלאות הישראלית ב"עיתוי גרוע במיוחד". מהיותה בעבר ענף כלכלי המאופיין בצמיחה מהירה וקידום טכנולוגי היא נקלעה לקיפאון ולנסיגה. מ־2009 התפוקה פחתה, פריון הייצור הכולל ירד, צריכת פירות וירקות בקילוגרמים לנפש מתוצרת מקומית הצטמצמה ב־20% והמחירים עלו ב־25%. החוקרים מצביעים על גורמים רבים לשינוי לרעה, ובהם שימוש יתר במי קולחין מלוחים, העסקה מאסיבית של עובדים זרים, הזדקנות אוכלוסיית החקלאים – ו"רפורמה זוחלת" שהורידה את שיעור המכס הממוצע על יבוא ירקות ופירות ל־12% בלבד. "מדובר בשיעור נמוך גם מהממוצע העולמי וגם משיעור המכסים והיקפי המכסים המותרים לפי ארגון הסחר העולמי", מציין פרופ' פינקלשטיין.

 

סיבה רבת־משקל נוספת הפוגעת קשה בחקלאות היא "התנודתיות החדה בהכנסותיו של החקלאי, יותר תלולה מהזיגזוגים בבורסה. מקורה בשינויי פתע של עשרות אחוזים במחירים", כך לדברי פרופ' קן. החשיפה לסיכונים דוחפת את הדור הצעיר אל מחוץ לחקלאות ומזרזת את המעבר משדות תותים לשדות של פאנלים סולאריים, המניבים הכנסה רב־שנתית מובטחת ממכירת חשמל למדינה.

 

מכאן ההצעה של שני הפרופסורים לכלכלת החקלאות: על המדינה להקים ולהפעיל קרן ממלכתית מיוחדת לביטוח הכנסות החקלאים (בנוסף לקרן לביטוח נזקי טבע) ובכך לאמץ את מדיניות הסיוע לחקלאות המאושרת על ידי ארגון הסחר העולמי והנפוצה בארה"ב, למשל. בעבר נהגו גם באמריקה לשלוח מחמאות לחוואים לפי שטחי גידולים. כיום מספקים להם מטרייה של ביטוח מסובסד למקרה של ירידה חדה בפדיון, פועל יוצא מנפילות במחירים. הביטוח מאפשר לחקלאים ליטול סיכונים בגידולים חדישים, לאמץ טכנולוגיות ולפתח שווקים חדשים. גם המדיניות החקלאית האירופית עוברת בהדרגה לשיטת תמיכות זו.

 

קן: "על פי חישובינו כ־80% מהסיכון בחקלאות נגרם על ידי תנודות המחירים. ביטוח פדיון השומר על הכנסת החקלאי באמצעות סבסוד ממשלתי יגדיל את הרווח של החקלאים, ויפחית את ערך הסיכון שלהם במאות מיליוני שקלים בשנה. אנחנו ממליצים להטמיע אותו ככלי מרכזי ברפרומה".

 

ומהי תגובת משרדי הממשלה לממצאיכם ולהצעותיכם? פינקלשטיין: "הצלחנו לכנס ישיבה משותפת של בכירי האוצר והחקלאות, והצגנו בפניהם את הממצאים ואת ההמלצות. הם ראו, הקשיבו, התרשמו והתפזרו איש־איש לדרכו".

 

נותנים גז

 

האיחוד האירופי קיבל לאחרונה החלטה חשובה הנוגעת גם לישראל, ועליה דיווח ב"ידיעות אחרונות" עמיתי זאב אברהמי: השקעות בתחנות כוח המופעלות על גז טבעי יסווגו, בכפוף לתנאים מסוימים, כ"ירוקות", כלומר כתורמות מעט מאוד למשבר האקלים.

 

במקריות גמורה, התו הירוק של אירופה לגז טבעי פורסם 5 שנים לאחר שממשלת ישראל אישרה את "מתווה הגז" ושנתיים אחרי היום שבו החל לזרום גז טבעי ממאגר לווייתן – מאגר התת־מימי מהגדולים בים התיכון. 3.5 מיליארד דולר כסף פרטי הושקעו בפיתוחו. בבעלות עליו מחזיקים כעת חברת האנרגיה הבינלאומית הגדולה שברון, חברת דלק קידוחים בשליטת יזם האנרגיה מספר 1 בארץ, יצחק תשובה, ושותפות חיפושי גז ונפט רציו. שאלתי את מנכ"ל רציו יגאל לנדאו האם לווייתן עונה על הציפיות הענקיות שקידמו את הפעלתו. לנדאו: "כבר ב־2020, שנת הקורונה, מכר לווייתן גז טבעי ב־1.3 מיליארד דולר. אשתקד הגענו עד סוף ספטמבר להכנסה של 1.5 מיליארד דולר. מחצית תפוקת הגז נמכרת לחברת החשמל ולתחנות כוח פרטיות, מחציתה ליצוא, בעיקר ללקוחות בירדן ובמצרים".

 

למצרים אין גז טבעי משלה?

 

לנדאו: "יש למצרים כמות כפולה של גז טבעי מישראל, אך אוכלוסייתה גדולה פי עשרה. צורכי החשמל שלה אדירים, במיוחד לאור המהפכה התעשייתית שמוביל ממשל א־סיסי. מצרים זקוקה לספקי גז אמינים ויציבים לשנים רבות, וכאלה אנחנו".

 

תשווקו גז גם ללבנון?

 

"אנו בוחנים אספקת גז טבעי ללקוחות נוספים בסביבה, ישירות או באמצעות מצרים ותשתיות אזוריות קיימות. גז ישראלי כבר מגיע ממצרים לאירופה, דרך מתקן הנזלה מיוחד בבעלות רב־לאומית. לנו יש תוכניות להכפלת ההפקה של גז טבעי על הפלטפורמה של לווייתן ולהנחת צינור הולכה נוסף בדרום".

 

אבל שרת האנרגיה קארין אלהרר החליטה לעצור את חיפושי הגז החדשים ולהתמקד באנרגיות מתחדשות.

 

"מצער אותי מאוד שדווקא כאשר חל גיוון בזהות השחקנים בשוק הגז הטבעי הישראלי, עם נוכחות חדשה ומרשימה של חברות כמו שברון, שהביאה ארצה יכולות גלובליות שלא ראינו קודם, וכן מובאדלה מאבו־דאבי ואנרג'יאן הבריטית־יוונית, מתגבשת החלטה לשים ברקס לחיפושים. ההחלטה תהווה תמרור אזהרה לכל חברת אנרגיה שאפילו רק שוקלת להשקיע בקידוחים בישראל".

 

"צריך ללמוד ממה שקורה באירופה", אומר לי לנדאו. "אנו רואים ששווקי האנרגיה שם יצאו לגמרי משיווי משקל, עירערו את הביטחון האנרגטי של היבשת ושיבשו את מגמת השיפור הסביבתי. הרצון לנוע במהירות שיא לאנרגיות מתחדשות גרם לירידה בהפקת אנרגיה מסורתית ודחף את מחירי הגז הטבעי למעלה במאות אחוזים. גם המחירים שלנו ללקוחות בחוץ לארץ גבוהים. התוצאה: חזרה מאסיבית לשימוש בדלקים מזהמים כמו פחם שצריכתו ב־2021 הגיעה לשיא עולמי של כל הזמנים".

 

על התוכנית לצינור גז טבעי לחופי אירופה דרך קפריסין, מתייחס לנדאו בקצרה: "הנחת הצינור הארוך תעלה לפחות 6 מיליארד דולר ותימשך כ־7 שנים. נכון לעכשיו האירופאים מממנים בדיקות ומבחני היתכנות".

 

"רציו משקיעה", מספר לנדאו בגאווה, "גם באנרגיות מתחדשות. בין הפרויקטים שאנחנו שותפים במימונם: מתקן לאגירת אנרגיה בגלגל תנופה ופטנט לפאנלים סולאריים מתקפלים, לדוגמה לפריסה על גג מכונית. בוחנים גם את הטכנולוגיות לסילוק פחמן מהאטמוספרה".

 

האם השותפים בלווייתן משלמים את המס המיוחד על רווחי יתר, "מס ששינסקי"?

 

"אנו משלמים למדינה תמלוגים מיוחדים מכל שקל הכנסות ומשלמים מס חברות כחוק. את מס ששינסקי יתחיל לווייתן להעביר לקופת האוצר כשיכוסו עלויות הקמתו – ואז סכומיו יקפצו בשיעורים חדים. אקספוננטליים".

 

בינתיים תעשיית הגז הטבעי פולטת הרבה גז מזהם אחר, מתאן.

 

"לא נכון. גז מתאן יקר לנו מאוד ואנו משתמשים בכל שיטה אפשרית כדי להגביל למינימום שבמינימום את פליטתו, אם בכלל ישנה כזו. גם היעדים השאפתניים ביותר של ישראל ושל שכנותיה להטמעת אנרגיות מתחדשות יצריכו שימוש בכמויות נכבדות של גז טבעי, לבטח כשכובד המשקל בתחבורה עובר לחשמל".

 

הערת שוליים

 

1 המיליונים הנעלמים. על אנדרטה בכניסה למחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ־בירקנאו התנוסס בעבר שלט ולפיו "במקום זה רצחו הנאצים 4 מיליון בני לאומים רבים". זה היה שקר גס שהמציא המשטר הקומוניסטי בפולין כדי להקטין מלאכותית את משקל היהודים בנרצחים: באושוויץ נרצחו 1.2 מיליון בני אדם, 1.1 מיליון מהם יהודים. רוסיה מתעקשת עד היום שב"שואת הרעב הגדול" באוקראינה ב־1932/33, שעליו פיקדו סטאלין ועושי דברו, מתו 2.7 מיליון איכרים; האוקראינים אוחזים במספר קורבנות כפול, 5 עד 6 מיליון. דמוגרפים אירופאים וישראלים חישבו בעבר את מספר היהודים שנספו בשואה ובסערת המלחמה והגיעו לכ־6 מיליון. מאז נחשפו מעשי רצח המוניים שערכו "יזמי שואה" גרמנים בדרגי הביניים בעזרת משתפי פעולה מקומיים ליד בורות פתוחים ביערות ובשדות של מזרח אירופה.

 

עם פתיחת הארכיונים הסובייטיים התברר גם שמספר היהודים שנמלטו מהכיבוש הגרמני לשטחי ברית־המועצות לשעבר ושרדו שם נמוך בהרבה מההערכות הקודמות. במאגר המרכזי של שמות קורבנות השואה ביד ושם אותרו עד כה 4.8 מיליון יהודים; מספר הקורבנות הלא־מאותרים מגיע ככל הנראה לפחות לעוד שני מיליון. ספק אם יאותרו אי פעם.

 

2 לא 100%. האם דיוק של 99.9% מספק אותנו? אדם סביר יענה בכן רבתי, זהו דיוק מצוין. ובכל זאת הוא לא מספיק טוב לשילוח אדם למאדים ולעוד משימות מדעיות מורכבות. שיעור דיוק כזה גם פותח פתח לביקורת ציבורית שאינה מודעת למספרים גדולים. כשהמדינה עושה 300 אלף בדיקות קורונה ביממה עם דיוק של 99.9%, 300 מהן יהיו שגויות; נושא לוהט לתחקירים. כשמוסד ציבורי מטפל במיליון פניות בשנה, הטיפול ב־1,000 מהן יסתיים בשגגה ובפגיעה; נושא לפוסטים בפייסבוק. כשגוף אוכף חוק כפוף לבקרה חיצונית על 5,000 מקרים, דיוק של 99.9% משמעו 5 מקרים של חריגה מהנהלים; עוד סיבה לזעם קדוש.

 

השאיפה ל־100% דיוק במעשינו מוצדקת רק כיעד אידיאלי; גם בטבע נדירים דברים הבטוחים ב־100%. אפילו לא שהשמש תזרח מחר.