רגע האמת של צרפת

מערכת הבחירות המנומנמת לנשיאות צרפת קיבלה בחודש האחרון תפנית דרמטית • אזרחי המדינה יצביעו היום אחרי שלה פן מהימין הקיצוני כמעט סגרה את הפער מהנשיא מקרון – גם בסקרי הסיבוב השני • ברפובליקה לא מוכנים להמר על זהות המנצח – כאשר רבע מהמצביעים יחליטו רק בקלפי למי לתת את קולם

עד לפני כחודש נראה היה שהבחירות בצרפת כבר הוכרעו, ובהתאם לכך המרוץ לנשיאות היה משעמם למדי. אבל לקראת סיומו נוצר מתח, כאשר מועמדים שהיו מאחור עקפו כאלה שהקדימו אותם, ובמקביל כוכבים גדולים החלו לדשדש. הצרפתים ילכו היום לקלפיות, להצביע בסיבוב הראשון, כאשר הגל הימני ששוטף חלק מאירופה עשוי להשתלט על אחת המדינות החזקות ביבשת, מולדת הדמוקרטיה שתמיד דגלה בחופש, שוויון ואחווה.

 

הנשיא המכהן עמנואל מקרון הוביל בסקרים בבטחה עד לפני שבועות ספורים, בפער גדול ממנהיגת הימין הקיצוני מארין לה פן. אלא שהוא החל לאבד גובה משבוע לשבוע. בסקרים האחרונים, שנערכו 48 שעות לפני יום הבוחר, זוכה מקרון ל־26.5% תמיכה, כאשר 23% אמרו שיצביעו ללה פן.

 

מפתיעים עוד יותר הם הסקרים החוזים הפרש של 2% בין השניים בסיבוב השני, בעוד כשבועיים, שאליו הם מועמדים לעלות: 51% לנשיא המכהן מקרון, מול 49% ללה פן, ראש מפלגת הימין הקיצוני האיחוד הלאומי. זהו ההפרש הקטן ביותר בין מועמד מרכז למועמד מפלגה קיצונית מאז מלחמת העולם השנייה. נראה שלה פן תצליח אפילו יותר מאביה, ז'אן־מארי לה פן, שעלה בשנת 2002 לסיבוב השני והפסיד לז'אק שיראק בהפרש של כ־18%.

 

שיא נוסף מבחירות 2002 שאולי עומד להישבר: רק 72% מהצרפתים שוקלים להצביע. זהו מספר כמעט זהה למערכת הבחירות לפני 20 שנה, אז הייתה זו הפעם היחידה שבה עלה מועמד של מפלגה קיצונית לסיבוב השני. חוסר העניין שמגלים הצרפתים בבחירות הוא עדות למשבר אמון גדול בין האזרחים והשלטון. בכל מקרה, תמונת המצב האמיתית תתגלה רק בקלפי: כרבע מהצרפתים שכן החליטו להצביע, לא יודעים עדיין עבור מי.

 

לה פן ניהלה מסע בחירות מוצלח במיוחד. היא בנתה לעצמה תדמית של מועמדת מרכז לגיטימית, אף שהמצע שלה נותר קיצוני, בעיקר כלפי אוכלוסיית המהגרים. בעוד מקרון היה עסוק בניסיונות תיווך בין רוסיה לאוקראינה, שהעניקו לו תחילה נקודות זכות רבות, הצליחה לה פן להשכיח את קרבתה לנשיא רוסיה פוטין והמשיכה להתרכז בנושאי פנים.

 

ואכן, הסקרים מראים שהנושא שמעסיק הכי הרבה את הצרפתים הוא כוח הקנייה המידרדר ופגיעה בזכויות סוציאליות. ביטחון והגירה, נושאים שבהם התמקד מועמד ימין קיצוני אחר, אריק זמור, זוכים גם הם לעניין רב, בניגוד למשל למלחמה באוקראינה.

 

זמור היה המועמד המדובר ביותר במערכת הבחירות. פרשן הטלוויזיה היהודי ייסד את מפלגת הכיבוש מחדש אחרי שהורשע בעבר בהסתה לגזענות ולשנאה דתית. המצע שלו כולל משאל עם בנושא הגירה, שיכלול גירוש צרפתים בעלי אזרחות כפולה שהורשעו ואיסור כיסוי ראש ברחוב. הצעותיו הכלכליות להפחתות מס נעלמו ברעש ההצהרות בנושאי ביטחון פנים, והוא נסוג מהמקום השלישי בסקרים, עם 15%, למקום הרביעי בלבד, עם 9% בלבד.

 

זמור קיווה לגנוב קולות של מאוכזבי לה פן ולעקוף אותה מימין, אבל עזר בעצם למצב אותה כמועמדת שהתקרבה למרכז.

 

מפלגות הימין והשמאל המסורתיות בצרפת חוות במערכת הבחירות הזו הידרדרות. מועמדת הרפובליקנים, ואלרי פקרס, מגיעה, לפי הסקרים, רק למקום החמישי, ואילו מועמדת המפלגה הסוציאליסטית וראשת עיריית פריז, אן אידלגו, מקבלת 2% תמיכה משפילים.

 

התקרבות השוליים אל מרכז המפה הפוליטית הציבה את מועמד השמאל הקיצוני, ז'אן־לוק מלנשון, במקום השלישי בסקרים. מלנשון, שלא מסתיר את חיבתו למורשתו של הוגו צ'אבס, נשיא ונצואלה לשעבר, ותומך במיסוי ל"עשירים", זוכה לכ־17% תמיכה בסקרים.