"פה ושם, כשהיד שלי לא משתלטת על האנטר של הפייסבוק, אני כותב שאני רוצה לפרוש"

אריק סיני | 72 | זמר ויוצר | תל־אביב | אב לחמישה

התחלה.

 

"כבר מנַעֲרוּת מה שעניין אותי היה מוזיקה. לימדתי את עצמי לנגן. אני לא איזה גיטריסט מופלא, אבל אני יודע ללוות את עצמי. לפני הצבא הופעתי בכל מיני להקות בקריות. בצבא שירתתי, בין השאר, בלהקת גולני. התחלתי להקליט בגיל 27. עד אז הופעתי ושרתי בלהקות בלי להתפרסם. החיידק הזה לא הניח. ב־1977 הוצאנו את 'שיר פרידה' שהצליח מאוד. גרתי ברחוב וייזל בתל־אביב. ירדתי למטה עם הכלבה שלנו ופתאום אני רואה את שלמה ארצי על וספה. אני זוכר שבביישנות רבה אמרתי לו, 'אולי תכתוב לי שיר'. הוא ענה לי, 'בגיל 27 אתה רוצה להתחיל? למה דווקא אני?'. 'כי אני אוהב איך שאתה כותב', עניתי לו. אחרי כמה ימים הוא צילצל ואמר, כתבתי. התקליט הראשון, שהיו בו שלושה שירים של שלמה, היה זהב תוך 11 יום".

 

האלבום השני.

 

"על האלבום השני, 'צל כבד', עבדתי עם מתי כספי. הוא היה אז כוכב גדול ולא עבד עם אף אחד, ואיכשהו התמזל מזלי. התפלאתי שהוא אמר לי כן והסכים לעבד ולהפיק את האלבום. הייתי המאושר באדם. גם האלבום הזה היה הצלחה ענקית. היו בו את 'שובי לפרדס', 'הנה זה בא' ו'כך נראית העיירה שלי'".

 

שובי לפרדס.

 

"מצלצל אליי עמירם הראבן מחברת התקליטים סי־בי־אס ואומר לי: 'מאיר ויזלטיר העביר לך מילים של שיר'. קראתי את המילים, ואני רואה שם תמימות: 'שובי, שובי לפרדס, מחכה עם הפריחה המשגעת'. עלו לי בראש המון מלחינים. יהודית רביץ הייתה אז כוכבת גדולה. שלחתי לה את השיר ואחרי יומיים היא מגיעה בסערה למועדון האסם, שהיה של מתי כספי ושלי. ניגשנו למטבח, היא הוציאה את הגיטרה ושרה לי. יצאתי החוצה וצילצלתי למתי. 'מה כל כך דחוף לצלצל מאוחר בלילה?', הוא שאל. 'יהודית כתבה שיר נפלא', אמרתי. 'אבל אנחנו מתחילים הקלטות בתוך יומיים', הוא ענה. השיר כמובן נכנס לאלבום.

 

פספוסים.

 

"אני הייתי צריך לשיר את 'רק אתמול', ששרה גלי עטרי. יצחק קלפטר השמיע לי את השיר עם מילים שכנראה לא התחברתי אליהן, ואז סולו יורמן, המפיק של שנינו, אמר לו 'תן את זה לגלי'. סולו נתן לרחל שפירא לכתוב מילים חדשות וגלי הרוויחה ובגדול".

 

גם את 'אין לי ארץ אחרת' גלי לקחה ולא אני. באתי לקורין אלאל שכתבה לי את 'דרך הכורכר' שנים קודם. היא הייתה מדוכדכת. 'מה קרה מאמי?' שאלתי. 'רבתי עם מירי והיא השאירה לי פתק'. קורין שרה לי את המילים שהשאירה לה מירי עם המוזיקה של 'אין לי ארץ אחרת'. צילצלתי לאהוד מנור וביקשתי שיכתוב לי מילים. אחרי שבועיים, הייתה אז מלחמת לבנון, אהוד שלח לי את 'אין לי ארץ אחרת'. הייתי אז בתקופה פחדנית, כעסתי על כל דבר שהיה כאן, ולא הסכמתי להגיד את המשפט 'אין לי ארץ אחרת'. לואי להב אמר לי, 'אתה טיפש. המשפט הזה הוא המנון חדש'. סולו נתן אותו לגלי. מה שנשאר הוא שכתוב באלבום, 'תודה לאריק סיני על אין לי ארץ אחרת'. אלו פספוסי חיים".

 

לונדון.

 

"נסעתי ללונדון להקליט את האלבום 'בסוף מעגל'. יהונתן גפן ושלום חנוך היו איתי שם. קט סטיבנס אז נפטר והיה שם מפיק אנגלי שהקשיב לאלבומים שלי והחליט שאני קט סטיבנס חדש. שיכנענו אותו גם לעשות גרסה עברית לאלבום, ביקשתי שיהונתן גפן יעשה את זה. 'מי אתה רוצה שיעזור לך עם השירה?' שאלו אותי. 'שלום חנוך'. נסענו לחודש וחצי־חודשיים. אחת הכותרות על האלבום הייתה 'אריק סיני מעונב'. הביקורות האלה גמרו אותי ואת האלבום שעלה ים כסף לאן־אם־סי. מה שהצליח בסוף מהאלבום היה 'בסוף מעגל' ו'ילד ירוק'. יהונתן הוא הפרח של הכותבים כאן. החוויה הייתה נהדרת, התוצאה הייתה קשה יותר. האלבום הזה קצת בילבל לי ולתקשורת את הדרך. לא שהאלבומים שלי מאז לא הצליחו, אבל לא כמו שלושת הראשונים".

 

לוס־אנג'לס.

 

"באלבום 'שמועות על גשם', שהפיק לואי להב, סטיתי לגמרי לכיוון של רוקנרול מטורף. זה מה שבא לי. לא להתחנף אלא להגיד את הדברים כמו שאני רוצה. האלבום נכשל בגדול. אמרתי, 'יאללה, אני חייב להתרענן במקום אחר', ונסעתי ללוס־אנג'לס להירגע עם טלי ושתי ילדות קטנות. הכרתי את פול אנקה והקלטתי איתו שיר שנקרא 'חופש לעולם'. מה אמרו על זה? 'שני זמרי עבר מקליטים שיר'. הכל היה נגדי. טלי חזרה אחרי חצי שנה לארץ, שם גם החלטנו להתגרש. איך שלמה ארצי אמר לי, 'יש לך קיוסק שכל הזמן באים לקנות בו. סגרת אותו לשנה וחצי־שנתיים והאנשים עברו לקיוסק אחר. אני סגרתי פעם את החלון של העסק שלי? לא. כשחזרתי מלוס־אנג'לס הייתי צריך לשקם הכל מהתחלה. היום הייתי שר בשמחה 'אין לי ארץ אחרת'. תן לי במה, שני פנסים, מיקרופון, לא אכפת לי איפה, ואני אופיע. אני צריך לשלם שכר דירה".

 

אמנים ותיקים.

 

"לעולם המוזיקה אין שום סנטימנטים לוותיקים, להבדיל מארה"ב. כאן הזיכרון קצר. אני לא אומר את זה ממקום של עלבון, אני ממשיך להקליט ולהופיע ולא מרים ידיים, אבל יש אמנים ותיקים שכבר מזמן התייאשו. בגלי צה"ל משרתים חיילים צעירים שאותם סטטיק ובן־אל ונועה קירל מעניינים יותר. אני יכול להבין את זה. אני סבא שלהם. יש לי מספיק קלסיקות, אבל אני רוצה להוציא דברים חדשים, ושם השער קצת נעול.