כיבוי עורות

“קעקועים עם אסף גרניט", ערוץ 13, 21:15

אסף גרניט הוא כוכב. לאסף גרניט יש קעקועים. המסקנה של ״רשת״ ו־HOT8 בלתי נמנעת: צריך דוקו של אסף גרניט על קעקועים. או אם להישען על מילותיו של אלכסנדר פן (שהיה, אגב, חובב אגרוף ממש כמו גרניט, כך שאולי גם זה יהפוך בקרוב לדוקו): היה זה ברור כמו שתיים ושתיים. למרבה הצער, שורה אחרת בשיר רלוונטית במקרה הזה אפילו יותר: היה זה לא טוב.

 

החיבור של השף־סלב לקעקועים, כמו גם הנושא עצמו, הם בקושי עילה לכתבת מגזין במהדורות עצלניות, מאלה שחוגגות פעם בתקופה את התחייה של היידיש. גם אם היו מעט מרואיינים ומרואיינות שדיברו יפה על ציורי גוף, ואף קישרו אותם להיבטים כגון התמודדות עם טראומה, הרעיון כולו (קעקועים זה אחלה) מתמצה במהרה. את המשאבים, גם אם הם צנועים, ניתן היה להפנות למקורות יותר דחופים. זה תמיד הפרט הכי מתסכל בתעשייה כה קטנה: הבעיה היא לא רק המוצר המיותר, אלא מה שאפשר היה לעשות במקומו.

 

אולם גם בחומר הקיים, "קעקועים" לא התברכה במאפיינים של קעקוע מרשים: אלגנטיות, דיוק, ירידה לפרטים. הקריינות של גרניט, לדוגמה, נשמעת כאילו היא נכתבה תוך כדי דילוגים בין סניפי האימפריה הקולינרית שלו. התובנות שלו דלות וחזרתיות עד כדי סחרחורת. גם כמראיין, גרניט לא ניחן בסקרנות או בנחישות לדגמן אותה.

 

זאת לא אשמתו, כשם שיוצרי דוקו לא אמורים לדעת מתי להוריד סיר מהאש או לקטול מתמודד באודישן. החטא הקדמון הוא התפיסה המזלזלת, לפיה הכישורים הטלוויזיוניים של גרניט הם מעין מפתח מאסטר שמעניק לו גישה חופשית לכל הז׳אנרים. מכיוון שהמציאות הפוכה, "קעקועים" נופלת לתוך הבור שנפער בשל המרחק בין נושא הסדרה (קעקועים) והנושא שמעניין את גרניט (אסף גרניט).

 

לכן לא מפתיע לגלות שהקטעים הסבירים ב"קעקועים" הם אלה שמחלצים מגרניט רגש אותנטי, כלומר השיחות עם בנו המתוק והחכם ליאו. היחס השלילי של הבן לקעקועים של האב מגלם רובד רגשי עמוק, שכמובן נותר מוחמץ. ליאו, למשל, דווקא "מרשה" לאבא שלו להתקעקע כמה שירצה כל עוד הוא מופקד על הציורים. זאת לא יומרה אמנותית, אלא אמצעי ללכת איתו לכל מקום. ואילו מבחינת גרניט, התגובה של ליאו לקעקועים משמעותית משום שהילד הוא הקעקוע החשוב ביותר, בהיותו זה שאמור להישאר גם אחרי שהגוף הולך בדרך כל בשר. אבל אם דוקו בשיאו יכול להיות קעקוע תרבותי, "קעקועים" לא מחזיק אפילו שטיפה במים.

 

בקטנה
אביעד גליקמן מחדשות "רשת" הפך אתמול לחלק מהדיון במשפט נתניהו, בעקבות ציוץ בעייתי שלו על הצפוי לשלמה פילבר אם ישנה גרסה לטובת ההגנה. עד המדינה אף התייחס לציוץ כאיום, ולפי הדיווחים מהאולם גליקמן ביקש להגיב אך השופטים סירבו. הכתב כבר הסתבך בעבר באמירות שחרגו ממתחם הסבירות העיתונאי, כגון ההכרזות ששאול אלוביץ' "יורשע וייכנס לכלא" (לפני פתיחת המשפט) או שפילבר "קבר" את נתניהו (לפני החקירה הנגדית). אבל מבחינת ערוץ 13 נראה שהכל תקין: גליקמן דיווח כרגיל למהדורה על המשפט - מבלי להתעכב על הופעת האורח שלו כמובן - ואמר בתוכנית של שרון גל שהסתירות של פילבר עוד עשויות להועיל לתביעה. טוב, זה כלל ידוע אצל גליקמן: השמש זרחה? מדובר ביום טוב לפרקליטות.