המקום: חוף גדור, 19:00
המצולמות (מימין): רותם ריבלין (20) מטלמון, הדר ארנפלד (18) מקריית־שמואל, ותמר הברמן (20) מיד בנימין. שלושתן נמצאות בשירות לאומי בארגון "השומר החדש".
רותם: "גדלתי ביישוב דתי מבודד במטה בנימין. לא היו לנו בילויים בקניון, עשינו פק"ל קפה על המעיין. אצלנו מחנכים את הבנים ללכת לקרבי ויש הרבה שיח על צבא, רק לא לנשים. הרוב הולכות לשירות לאומי, אז חיפשתי משהו שירגיש לי משמעותי. 'השומר החדש' הוא ארגון שעוזר לחקלאים בכל הארץ בשמירה ובעבודה החקלאית. אנחנו מדריכות קבוצות שמגיעות לעבוד בחקלאות לכמה שעות: תנועות נוער, תיכוניסטים וחיילים. אנחנו מספרות להן על החקלאות ולמה היא חשובה, ואז אנחנו עובדות יחד איתן. לחיילים ולחקלאים יש תפקיד דומה - להגן על אדמות המדינה. הרבה שטחי חקלאות נמצאים בגבולות המדינה, כמו בעוטף עזה, ומה שמפריד שם בין הישובים ובין עזה זו החקלאות. אני מרגישה שאני שומרת על המדינה, כמו בצבא. החקלאות גם מאוד חיזקה אותי מנטלית. בתחילת שנת השירות היינו בניצנה, ניסיתי לעשות ריצה מהיישוב עד לצומת והיה לי קשה ממש. חצי הדרך הלכתי. בעבודה חקלאית לומדים לא לוותר כשקשה לך. לאחרונה עשיתי את אותה ריצה ופשוט הצלחתי לרוץ ברצף - ולחזור".
הדר: "גדלתי בשכונה דתית בקריות עם עוד שישה אחים. כמעט ולא הכרתי את הארץ. מאוד רציתי להתגייס, אבל האולפנה שבה למדתי לא בעד גיוס בנות ובכלל לא חשפה אותנו לאופציה של הצבא. לא הסבירו שיש לבנות תפקידים טובים בצבא או על החשיבות של ציונים טובים כדי להתקבל אליהם. כשקיבלנו צו ראשון לא ידענו מה עושים עם זה. מאוד התבאסתי מזה. במקום צבא, חיפשתי תפקיד משמעותי בשירות לאומי, וכך הגעתי ל'שומר'. מבחינת הקושי והאינטנסיביות שלו, זה דומה לצבא. עכשיו אני מכירה כל פינה בארץ".
תמר: "גם אצלי באולפנה היה נחשב ממש מרד ללכת לצבא. היו מספרים שנתקלקל שם. שנכין קפה כל היום והבנים יטרידו אותנו".
הדר: "מי שהקים את ה'שומר' היה איש ממשפחה חקלאית בשם יואל זילברמן. אבא שלו היה בוקר, עם שטח מרעה במושב ציפורי, ליד נצרת. הוא חווה הרבה פשיעות חקלאיות - פריצות לגדרות, הצתת שריפות וגניבות, וזה גרם לו נזק כלכלי מאוד גדול. כל פעם הוא פנה למשטרה, אבל הם לא עזרו וסגרו את התיק מחוסר עניין לציבור. בסוף הוא נשבר, אסף את המשפחה והודיע להם שהוא מוותר על השטח. יואל, שהיה קצין בשייטת, אמר "על גופתי המתה!". הוא עלה למצפה סנדו, שמשקיף על שטח המרעה, ועבר לגור שם באוהל עם דגל ו-40 ספרים. הרבה מתנדבים פנו אליו לעזור לו, וכך נולד 'השומר החדש'".
תמר: "היום ה'שומר' הוא הרבה מעבר לידיים עובדות. יש שנת שירות, שירות לאומי, עבודה מועדפת, יש לו יחידה במג"ב, ויש ארבעה תיכונים חקלאיים 'אדם ואדמה'; בערבה, בתבור, בניצנים וברמת הגולן".
הדר: "בני הנוער היום לא רגילים להיות בחוץ, להזיע ולחוות קצת קושי פיזי. דרך עבודת כפיים, ה'שומר' מחבר את הדור שלנו חזרה לאדמה, לשורשים ולאהבת הארץ".
תמר: "אנחנו כל הזמן בדרכים. יש לגרעין שלנו קומונה בשדה־אילן, אבל רוב הזמן היא ריקה. תיק הגב נהיה הבית האמיתי שלנו. תמיד יש בו שק"ש, מגבת, שמפו, מברשת שיניים, כלים רב־פעמיים, מטען, מזמרה וכפפות ומלא מסכות קורונה. חובה גם תמרים, אגוזים או שוקולד לנסיעה שלא נגמרת. קינדר בואנו או שוקולד השחר הכי הולך, ועל יד זה ספר שירה של זלדה".
הדר: "אני עם הטלפון, אוזניות ומוזיקה. אני הערסית של הגרעין. הן יותר מוזיקה ארץ־ישראלית רגועה ואני עדן חסון. אבל התחלנו לאהוב את המוזיקה אחת של השנייה".
רותם: "גם בוקסה חשוב שתהיה בתיק, שאפשר יהיה להקפיץ תיכוניסטים שנרדמים בהדרכות. לתיכון מאשדוד, תן להם את עומר אדם. לתיכון מתל־אביב, נגה ארז".
תמר: "אני התאהבתי בעבודה החקלאית. פשוט לעבוד. לפעמים זה מאוד מדיטטיבי, ולפעמים אנחנו נכנסות לשיחות הכי עמוקות, על חלומות והכל, תוך כדי שקוטפות עגבניות".