"אחרי חמש הפלות ושנים של ניסיונות, כבר היה בי קול אפל שאמר: אולי לא יהיו לך ילדים"
שני דברים מעלים דמעות בעיניים של אלון חזן: התפקיד החדש שלו כמאמן הנבחרת בכדורגל והזיכרונות של לידות ילדיו. אחרי שהגשים כמעט את כל החלומות שלו, הוא מספר מה הדבר הכי מעליב שצעקו לו שחקנים ואוהדים, למה המורה שלו צריכה לבקש ממנו סליחה, ומה קרה עם אלון חרזי בווגאס
אלון חזן, נשוי ואב לשלושה, נולד ב־1967 וגדל באשדוד. החל לשחק כדורגל בגיל צעיר בקבוצות הילדים של הפועל אשדוד. בגיל 16 עבר להפועל פ"ת ואת הופעת הבכורה עם הבוגרים רשם ב־1984. ב־1992 עבר למכבי חיפה ובהמשך שיחק בהפועל ת"א ובווטפורד מהליגה השנייה באנגליה. לאחר מכן חזר לשחק בארץ, במ.ס. אשדוד, שם סיים את הקריירה בשנת 2004. שיחק בנבחרת ישראל מ־1990 ועד שנת 2000 אחרי 72 הופעות. ב־2006 מונה למאמן אשדוד ולאחר שנתיים החל לאמן בנבחרות ישראל נערים, נערים ב' והנבחרת הצעירה. בחודש שעבר מונה למאמן נבחרת ישראל, שאותה הוא מוביל בימים אלה בליגת האומות.
בוא נחזור לרגע המינוי.
"מאוד מרגש, לא ציפיתי לזה. ברור שידעתי שהייתי מועמד, ובהמשך הייתי בפגישה עם המנהל המקצועי יוסי בניון כמו עוד מועמדים אחרים. יוסי אמר לי, 'אנחנו יושבים בימים הקרובים ויש עוד מועמדים, מאמנים זרים'. אחרי מספר ימים אני בתל־אביב בפגישה שלא קשורה לכדורגל, בדרך יוסי מתקשר אליי, שואל אם אני פנוי. לא קישרתי בכלל לעניין המאמן. על הקו היה אורן חסון, יו"ר ההתאחדות, שאמר: 'החלטנו לקבל את ההמלצה של יוסי לגבי מאמן נבחרת ישראל. אתה המאמן'. הייתי בנהיגה בכביש אשדוד־תל־אביב, וזה היה כמו בום עבורי. זה מרגש אותי גם עכשיו כשאני מספר על זה".
הצפה של רגש?
"בדיוק. חיפשתי את המפרץ הראשון לעצור. ישבתי עם עצמי כמה דקות באוטו, ניסיתי לעכל. מרוב ההתרגשות לא יכולתי לעכל ולא להסביר לאף אחד. ואז הרגעתי את עצמי והתקשרתי לאשתי נועה ואחר כך לילדים ולאבא יעקב. כמובן שהם התרגשו מאוד ונועה התחילה לדמוע. אבל הילד שלי עמית, בן 24, התרגש יותר מכל אחד אחר וגם התגובה שלו היא זו שהכי ריגשה אותי. הוא מלווה אותי לאורך כל הדרך בתקופת האימון מהילדות וחולה על נבחרת ישראל. אוהד ממש".
ובטח כל העולם על הטלפון שלך.
"בהתאחדות אמרו שיוציאו את ההודעה אחר הצהריים. אז אני ממשיך את היום, מנסה להרגיע את ההתרגשות, מגיע לפגישת עבודה. אחרי שעה ורבע, הטלפון שלי מתחיל לרטוט בלי הפסקה. אומר לי הבן אדם מולי: 'מחפשים אותך בטירוף'. אמרתי עזוב, הכל בסדר, יותר מאוחר תדע. פתאום הוא קיבל שיחה, מסתכל עליי, על הטלפון, ואומר, 'מה זה אמיתי? הודיעו לי שאתה מאמן הנבחרת. אני לא מאמין שאתה יושב מולי ולא אומר כלום'. הסברתי לו שאני פשוט מאוד נרגש".
אילו תוכניות לנבחרת הצגת לבניון?
"דיברנו על איך אנחנו רואים את הנבחרת. שיטות משחק, שילוב שחקנים צעירים, ואמרתי שאחד הדברים החשובים לי הוא שהנבחרת שלנו חייבת להאמין בעצמה ולהתעסק בלקדם את עצמה לפני ההתעסקות ביריבות. אמרתי גם שהנבחרת שלי צריכה לדעת לשחק כדורגל התקפי גם במחיר שיעלה לפעמים בהפסדים".
כלומר, הבעיה של נבחרת ישראל היא מנטלית?
"ברור שיש בעיה מנטלית לנבחרת. ברגע שבן אדם חושב מה יקרה אם ייכשל הוא מסרס את היכולות שיש לו. צריך לתת לאנשים שאיתך את התחושה שאתה מאמין בהם שאפשר לעשות דברים אחרת".
למה אסרתם על שחקני הנבחרת לצייץ בטוויטר?
"אין הוראה כזו. אמרנו לשחקנים שאנחנו נמצאים במדינה שהמציאות בה מטורפת ומשתנה מרגע לרגע, במובן הפוליטי ובכלל. כל דבר פה יכול לקבל הד מטורף והשחקנים מייצגים משהו, יש להם השפעה כזו או אחרת. לפעמים, בשנייה של חוסר מחשבה, לוקחים את הטלפון, מתקתקים מאמוציות, מעלים לרשתות - ואי־אפשר להחזיר מילים אחר כך. אז אמרנו לשחקנים שהם צריכים להיות הרבה יותר אחראיים במה שהם מוציאים מהפה או בכתב".
איך השחקנים קיבלו את זה?
"בסדר גמור, כי זו לא הכתבה מה להעלות לרשת ומה לא. זו פשוט בקשה להיות יותר אחראיים".
השיחה הזו הגיעה אחרי תקריות מונס דאבור?
"לא, לא. זה לגמרי מגיע מהמחשבה שלנו שלפעמים אנשים שוכחים שיש בני אדם במשחק הזה, וסליחה על הקלישאה, יש להם רגשות. זה לא רק דאבור".
מה מעמדו היום בנבחרת?
"שחקן נבחרת לגיטימי כמו כל אחד אחר".
אבל הוא מקבל שריקות בוז כאן במשחקים והמשפחה שלו לחצה שיפרוש מהנבחרת.
"המשפחה היא ערך עליון, אבל מונס לא בא ואמר לנו: המשפחה שלי לוחצת ורוצה שאפרוש. הוא מתנהל בצורה הכי מכבדת באימונים, ולא סיפר על לחצים כאלה. אני יודע שלא נוח לו לשמוע שריקות בוז וגם לא לנו אבל לפעמים אתה נכנס לסיטואציה מסוימת ויכול להחליט להתמודד איתה או לשים את עצמך בצד ולתת לזה לעבור. מונס החליט להתמודד, ואני מקווה שנמצא את השביל הזה כדי לשבור את חוסר האמון בין שני הצדדים. כי חבל מאוד שזה יימשך ככה. מבחינה מקצועית הוא עושה את הכל באימונים ובמשחקים כדי להצליח. כל זמן שאנחנו לא יודעים משהו אחר, אז לא מתייחסים לכל המסביב".
אמרת משהו לדאבור?
"שאלתי אותו: 'אתה מסוגל להתמודד עם קריאות כאלה ולנסות למצוא את הדרך לרכך?’ הוא אמר שכן, בחר לדבר עם השחקנים לפני המשחק הראשון, להגיד להם מה שיש לו על ליבו".
היית בשיחה?
"לא, גם לא רציתי לברר מה אמר להם. השארתי את זה רק בין השחקנים. אני חושב שהפתיחות הזו חשובה וגם אם יש מחלוקת, טוב שיידעו לפתור אותה ביניהם. אני כן יכול לומר שאחרי השיחה הזו ראיתי שינוי גישה. התחושה הייתה הרבה יותר נעימה".
מה השינוי הכי גדול שעשית בנבחרת עד כאן? אולי היכולת לחזור מפיגור במשחקים?
"מה זה עשית? יש פה צוות. יוסי, אני, האנשים שעוטפים את כל ההכנות של הנבחרת. אנחנו מעבירים את המסר לשחקנים שאין פה רק מאמן שבא עם פילוסופיה ומחליף תקליט. יש פה את יוסי, עם מספיק ניסיון וידע מטורף שנבנה לאורך הקריירה שלו והוא ראוי להערכה מכל שחקן. ויש אותי. והמוטו הוא לדעת לתת לשחקנים את התחושה שהם תמיד ישמעו מאיתנו את האמת. לשדר להם את המחשבה שיש להם את היכולת לשנות דברים. כאן השינוי שאנחנו רוצים לעשות. לומר לך שאני שמח שחוזרים מפיגור? למה בכלל להיכנס לפיגור?"
קיבלת בירושה גם את תפוח האדמה הלוהט עומר אצילי.
"הוחלט בימי וילי רוטנשטיינר שהוא יכול לחזור לנבחרת, אז הוא חלק מהנבחרת. אין פה מישהו שבא למחוק את כל מה שהיה קודם לכן. להתאחדות לכדורגל יש מדיניות והיא החליטה שאצילי יעמוד לרשות הנבחרת. אני לא פוסל אף אחד ועובד לפי קודים התנהגותיים שהוגדרו על ידי ההתאחדות לנבחרות. ההתאחדות החליטה שאצילי עומד בקודים האלה".
ודעתך האישית על פרשת הקטינות שהיה מעורב בה?
"דעתי האישית לא נכנסת לכאן. כי ברגע שאני עובד ההתאחדות, אני נצמד לכללים שלה. אני לא יכול להביא דעות אישיות מהבית ולהגיד, 'את השחקן הזה אני אוהב או לא אוהב'. ההחלטה על אצילי היא מקצועית פרופר. אנחנו לא נזמן שחקנים שלא יעמדו בקודים ההתנהגותיים שנקבעו בתוך הנבחרת".
בינתיים הצלחת בלי ערן זהבי. מכיר את המשפט "התלות בערן זהבי מביכה"?
"זו אולי הייתה האמירה הראשונה ששמעתי לפני שקיבלתי את התפקיד. אבל הסברנו לכולם שחשוב שכל שחקן טוב יעמוד לרשותנו וחשוב שתהיה קבוצה שיודעת לחפות על חיסרון, ושלא נמצא עצמנו אבודים אם שחקן כלשהו חסר. זהבי שחקן חשוב, אבל אנחנו רוצים קבוצה. ברור שרציתי מאוד שיהיה במשחקים האחרונים הזה אבל יש לנו את תאי (בריבו), שון (וייסמן) ומונס, ואני רגוע".
יהיה לו מקום בחזרה בספטמבר בהרכב?
"בעזרת השם. הרכבים לא עושים בחודש יוני".
נעלה ליורו הקרוב?
"בעזרת השם, זו המטרה. אבל שמע, עוד לפני היורו, המטרה העיקרית של יוסי ושלי הייתה להחזיר את הנבחרת לאזרחים של המדינה, שאנשים יאמינו בנבחרת, שלא יהיה נתק עם הקהל".
עדיין לא באים מספיק אוהדים.
"במשחק הראשון נגד איסלנד באו 15 אלף איש. חשבו שיהיה 8,000. זה היה משחק ראשון שלנו בקמפיין וזו חתיכת הבעת אמון".
זה לא 50 אלף באצטדיון רמת־גן מול אוסטרליה באייטיז. כשזאהי ארמלי הבקיע אז שער מצמק, 2:1, הייתה באזור רעידת אדמה.
"כי עוד לא החזרנו את האמון של הקהל. למשחק מול אלבניה בספטמבר נמכרו כבר 6,000 כרטיסים. אנחנו מדברים על יורו ומונדיאל. אבל מה עם לבנות דרך?"
אז לא תענה אם נעלה או לא?
"מאמין שכן".
אתה עדיין מחזיק במשרה בעיריית אשדוד. תאר לך אם מוריניו מחזיק משרה בעיריית רומא. זו לא שכונה?
"אני בחיים לא מרגיש שכונה במה שאני עושה אלא כבוד. אני עובד בעיריית אשדוד כבר 23 שנה ובאתי לא כדי להרוויח כסף, אלא כדי לתרום לקהילה. יכולים להיכנס לתלושי השכר שלי בעירייה ולא חושב שמישהו יכול לצאת לחופשה ממה שאני מרוויח שם. זו שליחות עבורי, וזה מקום שנותן לי פרופורציות בחיים. אני נהנה לקום כל בוקר כמנהל יחידה לספורט הישגי בעיריית אשדוד ונהנה לעזור לספורטאים צעירים. זה נותן לי כוח לדברים אחרים שאני עושה בחיים. לא מתבייש. שמח וגאה".
מתי היית הכי מאושר?
"לידות ילדיי, אין בכלל דבר שישווה. הילדים שלי הגיעו אחרי הרבה מאוד תסכולים ועצב. במשך שמונה שנים לא הצלחנו להביא ילדים. היו לנועה הריונות שבהם העובר נפל בחודש השלישי ואחר כך עברו שנים ארוכות שבהן לא הצלחנו להגיע להיריון. זה היה מאוד קשה עבורי. חברים שלי בקבוצה מתחתנים, מביאים ילדים, אתה רואה את השנים מתקדמות ומגיע עוד מעט לגיל 30 ויודע שזה לא רק עניין של בחירה שלך. ההריונות לא החזיקו".
עם כמה מקרים כאלה התמודדתם בדרך?
"חמש הפלות. בכל פעם כזו אתה מגיע לרופא ואין דופק לעובר. זו תחושה נוראית. זו תקופה שאני במכבי חיפה, אתה מתמודד על תארים ויש תהילה והישגים ואז אתה חוזר הביתה, לעולם הפרטי שלך, והוא חיוור וקודר לעומת מה שקורה לך בחוץ. אז כשהגיעו הילדים, אלה היו הרגעים הכי מרגשים של חיי".
יכול לשתף?
חזן לוקח נשימה ועיניו מתמלאות בדמעות. "עשינו ניסיון של הפריית מבחנה ברמב"ם ב־1995, כשנועה הייתה בת 30. עשינו ניסיונות כאלה קודם, שלא צלחו. ישבנו עם הפרופסור הרלוונטי והרגע הכי קשה היה לשמוע ממנו: 'צריך לחשוב על אימוץ, כי ההיסטוריה מראה שהסיכויים להיכנס להיריון אחרי חמש הפלות קלושים'. אחרי ההפלה האחרונה של נועה עברו סביב ארבע שנים ולא הגיע היריון, למרות כל הטיפולים. הגיל מתקדם, הניסיונות כושלים ואתה צריך להיות ריאלי. כבר היה בי קול אפל שאמר לי: 'אולי לא יהיו לך ילדים'. אבל המשכתי להאמין. כשהפרופסור אמר 'אימוץ', נועה לקחה את זה קשה, ישבה יומיים ולא הפסיקה לבכות לשנייה. אבל ברוך השם, עשינו עוד הפריה אחת - והיא הצליחה. דניאל נולדה ב־1996".
מרגש מאוד.
"חכה. שבעה חודשים אחרי הלידה, נועה לא מרגישה טוב. הולכים לרופא הנשים והוא אומר מזל טוב. אמרנו תודה, חשבנו שהוא מתכוון לילדה שנולדה. אבל הוא אומר לא, גברתי את בהיריון. טבעי".
לא ייאמן.
"זה היה מטורף ורק מוכיח שכשהדברים בראש מסתדרים ויש אמונה ומתפרק הבלוק הזה בראש, קורים אפילו דברים כאלה. היינו בהלם, ועמית נולד ב־1998. אנחנו עם שני ילדים, אושר עצום, ובאיזשהו שלב אמרנו שננסה להרחיב את המשפחה. אבל לא הצלחנו טבעי. אחרי חודש־חודשיים אני בחו"ל עם אשדוד. נועה מתקשרת, תגיד מזל טוב. שוב, חשבתי שזה ליום ההולדת של דניאל, שבמקרה היה באותו יום. אבל נועה אומרת, 'אני בהיריון. טבעי'. ואז נולדה איה".
מה הדבר הכי גרוע שכתבו עליך או אמרו לך?
"זה קרה במגרש הכדורגל. בתקופת הניסיון שלנו להיכנס להיריון היו אנשים שידעו שאנחנו עוברים תקופה כזו. אוהדים יכולים להתנהג בנבזות והיו כאלה שצעקו לי מהיציעים, 'חזן, שלא יהיו לך ילדים לעולם'. זה נורא פוגע אבל אתה אומר אין מה לעשות, זה קהל. אבל מה שהימם אותי קרה במגרש. פעמיים שמעתי משחקנים ששיחקו מולי את המשפט, 'שלא תזכה שיהיו לך ילדים לעולם'".
איך שלטת בעצמך?
"זה קשה. משפט כזה יכול להביא אותך לנגוח כמו זידאן במטראצי. אבל יש עוד אפשרות: אתה מרגיש כל כך פגוע, כך שאין לך יכולת להגיב. שם אני הייתי. לאחר מכן הם ביקשו להתנצל אבל לא הסכמתי. אחרי שעבר קצת זמן, סלחתי להם".
רגע הכי מאושר מקצועית?
"המשחק הראשון שלי בנבחרת ישראל. לא אליפות ולא כלום. זה היה חלום חיי. זה קרה ב־1990, איציק שניאור ויענקל'ה גרונדמן זימנו אותי, כקשר, למשחק ידידות ביוון. אמרתי שהתרגשתי כשהודיעו לי על הנבחרת? זה כלום לעומת מה שהרגשתי אז. לא חלמתי להיות מאמן נבחרת, אבל כל החיים שלי בתור ילד חלמתי ללבוש מדים של נבחרת ישראל. עשינו תיקו ביוון, נכנסתי כמחליף. בקישור שיחקו אז אושיות כמו אורי מלמיליאן ומשה סיני. אתה יודע מה זה עושה לילד? התרגשתי מאוד, אבל חושב הייתי בסדר גמור".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"הייתי בתאילנד עם חברים, בצונאמי הגדול. ירדנו לארוחת בוקר באי פוקט, ואז שמענו צרחות מכיוון חוף הים. חשבנו שזה פיגוע. צרחתי לכל החברים, רצנו לכיוון המבנה של המלון, עלינו במדרגות ואנחנו שומעים רעש מטורף. זה היה הצונאמי. היינו על הגג משעות הבוקר עד שעות הערב המאוחרות, כי הכל היה מוצף ובבלגן ולא ידענו מתי ייפסק. לא הייתה כמעט אפשרות לתקשורת. למחרת בבוקר אמרתי לחברים שחייבים לעזוב, לברוח, כי קורה פה משהו מטורף. יצאנו לכביש הראשי עם המזוודות, והכל הרוס ושבור ובוץ מכל עבר. עלינו על משאית פועלים, שילמנו לנהג משהו שיספיק לו לשנה שלמה והוא לקח אותנו לשדה. ברחנו לבנגקוק ואחרי יומיים חזרנו לישראל".
מה ההחמצה הגדולה של חייך?
"הגעתי לווטפורד ב־1998, ליגת המשנה באנגליה. עלינו לפרמייר ליג ושבוע לפני המשחק הראשון עזבתי לארץ, כי אחות של אשתי חלתה במחלה הארורה והלכה לעולמה בהמשך. ויתרתי על הכל, גם על החוזה בווטפורד, כי ראיתי שלמשפחה קשה לתפקד. היינו אז עם שני ילדים קטנים. לא חושב שהייתי יכול לקבל אז החלטה אחרת אבל זו עדיין תחושה של החמצה. היה לי חוזה לעוד שנתיים וחצי והייתי פופולרי בקבוצה. המאמן גרהאם טיילור לא האמין שאני אומר לו שאני עוזב, חשב שאני צוחק. הסברתי לו את הסיטואציה והוא הבין אותי. אמר לי שמצד אחד מעציב אותו ומצד שני הוא מעריץ אותי על ההחלטה לוותר על החלום לשחק בפרמייר ליג לטובת המשפחה".
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך?
"כששיחקתי במכבי חיפה בכל פעם קראתי כותרת שאני מועמד לקבוצה כזו או אחרת וזה תמיד הצחיק אותי כי לא היה ולא נברא. דיברו פעם על קבוצה באיטליה שהתעניינה בי ובאותו זמן שיחקנו נגד פארמה. כולם היו במתח באיזו קבוצה אני חותם, כשאין כלום בפועל".
מתי בכית לאחרונה?
"אני בחור רגיש, בוכה הרבה. חושב שהדמעות האחרונות היו עם ההודעה שקיבלתי על אימון הנבחרת ובהמנונים. אבל אם אחד הילדים חוזר הביתה עם הישג כלשהו, אין דבר שמרגש אותי יותר".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"בבריתה של הבת שלי היה משחק של מכבי ת"א נגד בית"ר ירושלים בבלומפילד. גשם מבול, מוצאי שבת. יש כבר אורחים באולם ואני לא מגיע, עדיין רואה את המשחק. מתקשרים אליי אומרים לי, 'האורחים מגיעים, תבוא'. הגעתי לאולם עם החליפה כולי מים מהגשם. לא הייתה ברירה. הוצאתי חבר שלי מהחליפה שנתתי לו קודם וההוא נכנס לחליפה הרטובה. היה מביך מאוד".
מי צריך לבקש ממך סליחה ולמה?
"הייתה מורה שדאגה להגיד לי, 'מה ייצא ממך, מה זה כדורגל?'. פגשתי אותה במהלך החיים, עם הנכד שלה, שביקש ממני חתימה. אני חושב שהיא הבינה שמוטב לשלוט על הפה כדי לא לדכא את החלומות של אחרים".
ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
"אולי מהמשפחה. על כל הזמן שהקדשתי לכדורגל. אני איש משפחה טוב לדעתי, אבל יכולתי להיות יותר עם הילדים".
מה הדבר היחיד שחסר לך כדי לשפר את איכות חייך?
"שני חברי ילדות שנהרגו בגיל צעיר. אחד הוא האח הצעיר של אשתי, יעקב, שהתחשמל במקום העבודה שלו בגיל 29. הוא היה החבר הכי טוב שלי, הבן אדם הכי קרוב אליי. הייתה לנו צלע נוספת, חבר בשם שגיא שנהרג גם הוא מתאונת עבודה, שנה אחרי. אז יש לי איכות חיים טובה אבל השמחות שלי אף פעם לא יהיו מושלמות ושלמות. שניהם חסרים לי מאוד".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"השיג יותר ממה שחלם".
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
"אחרי כל מה שעברנו, כלום לא ישווה לילדים. אבל אני חושב שגם העובדה שאני תמיד מצליח למצוא את הדרך להישאר עם הרגליים על הקרקע. כי קל מאוד להתבלבל ולאבד את זה. אף פעם לא שכחתי מאיפה באתי".
מה הריח האהוב עלייך?
"לבנדר".
מה הנשיקה הכי טובה שהייתה לך?
"הראשונה עם נועה. זה היה מתחת לבית על הספסל באשדוד, בגיל 15, ומאז אנחנו יחד. 40 שנה".
מי היה משחק בתפקיד אלון חזן בסרט על חייך?
"יהורם גאון. מעריץ אותו".
מה מדאיג אותך לפני השינה?
"רק איפה הילדים ומה הם עושים. אני אבא מאוד חרדתי. נועה היא הקולית בינינו".
איזה שיר ישמיעו בהלוויה שלך?
"'שיר של יום חולין' בביצוע של ירדנה ארזי ואבי פרץ. בכל פעם שאני שומע את השיר, זה מרגש אותי מחדש. השילוב של ירדנה ואבי זה עבורי ארץ ישראל. השיר ישראלי, אבי פרץ עם צביון מזרחי, ירדנה עם הרקע של הלהקות”.
באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?
"חיים שלי".
מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"מרקש. חופשה משפחתית במרוקו".
איזו סדרה כולם צריכים לראות כרגע?
"'טהרן' של ‘כאן’. אני נורא אוהב את מלחמת הצללים".
מה הגילטי פלז'ר שלך?
"פיצה. לא יודע להתנגד".
מה האלבום הראשון שהאזנת לו?
"אלפאוויל עם 'ביג אין ג'פאן'. הגעתי אז עם נבחרת הנוער לאוסטרליה, לטורניר. בארוחת הצהריים במלון חיכה על כל כיסא תקליט מתנה ואני קיבלתי את אלפאוויל. עד היום 'פוראבר יאנג' זה אחד השירים הכי אהובים עליי".
מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?
"פקקים ושנאת חינם בארץ".
מה היה ממוצע הגלידה אחרי פרידות?
"אני 40 שנה עם נועה. חברות הגלידות לא היו יכולות לבנות עליי".
אריאנה גרנדה או ג'סטין ביבר?
"הילדה שלי הייתה מטורפת על ג'סטין, הלכה להופעה בארץ ושנתיים אחרי היא כבר לא בעניין. אבל בשבילי בכלל סלין דיון".
ריהאנה או ביונסה?
"ביונסה. היא המלכה. אגב פגשתי את ג'יי־זי פעם בלאס־וגאס בשולחן פוקר. אני רואה מישהו מוכר ולא יודע להגיד מי זה. הוא משחק עם ז'יטונים של 5,000 דולר ואני בדיוק באתי לפרוט מאה דולר. ואז ג'יי־זי אומר: אם אתם רוצים לשחק, תשבו. אמרתי לא תודה. ויש עוד סיפור יפה מווגאס".
מה שקורה בווגאס, לא תמיד נשאר שם.
"לפני שנים נסענו אלון חרזי ואני לווגאס וניסינו להשיג כרטיסים להופעה של זיפגריד ורוי. אחרי כמה ניסיונות סוף־סוף הצלחנו. זה היה ביום שבו הגענו, והיינו גמורים. ירדנו מהר להופעה, תפסנו מקומות בשורה ראשונה ופתאום מישהו נותן לנו מכות בגב. התברר שנרדמנו, ההופעה הסתיימה והעירו אותנו לצאת מהאולם".
מה הדבר שאתה כי שונא במראה החיצוני שלך?
"שלם עם עצמי".
באיזה ריאליטי היית מסכים להשתתף?
"אף אחד".