המיניונים עושים מיליונים

חודש בדיוק לעליית "המיניונים 2" למסכים אפשר כבר להכתיר את התופעה גם כמגה הצלחה כלכלית: עם יותר מחצי מיליון צופים והיד עוד נטויה, הכנסות של כ–17 מיליון שקל ממכירת כרטיסים רק בישראל והיסטריה המונית בטיקטוק — תעשיית הקולנוע מוכיחה שהיא עדיין מסוגלת לייצר באזז • כך הפכו "המיניונים" לסרט הכי נצפה בארץ ב–2022 ועקפו אפילו את אנה ואלזה בדרך לשיא של כל הזמנים עבור סרט אנימציה

דורית ישי, מנכ"לית חברת ההפצה טוליפ אנטרטיינמנט, לא צפתה מה עומד לקרות. "יום או יומיים לפני הקרנת הבכורה", היא מספרת. "עקבנו אחרי המערך השיווקי ומה שקורה ברשתות, ואנחנו רואים פתאום התפתחות מעניינת: מהודעות ווטסאפ של כמה אנשים שקראו לבוא להקרנת 'המיניונים' בחליפות, זה התלקח לתופעה המונית. יצרנו קשר עם בתי הקולנוע, אמרנו להם שזה הולך להיות מאוד גדול, שיתכוננו. זיהינו טרנד, אבל אף אחד לא ידע עד כמה זה ישתלט ושזה יהיה בכל הארץ".

 

באותו סוף שבוע, בחודש שעבר, התפוצצו האולמות שבהם הוקרן הסרט "המיניונים 2: עלייתו של גרו", שעלה לאקרנים בישראל ובעולם באותו יום. בעולם הוא עשה כמעט 200 מיליון דולר באותו סוף שבוע, בישראל הוא הביא 165 אלף צופים. זו הפתיחה הטובה ביותר אי פעם לסרט אנימציה בישראל, כשהוא עוקף את "לשבור את הקרח 2", שפתח עם 104 אלף צופים בסוף השבוע הראשון, בימים שלפני הקורונה. וזו גם הפתיחה החמישית בגודלה בכל הזמנים בישראל.

 

אבל לא המספרים היבשים הם שהפכו את "המיניונים" לתופעה. היו אלה התמונות של אלפי קבוצות של בני נוער צובאים על האולמות כשהם לבושים בחליפות. התוצאה הייתה חמודה להפליא, או פרועה לחלוטין, תלוי באיזה אולם התיישבתם. "ממש הופתענו. לא הייתה לנו יד בזה", אומרת ישי. "זו התפתחות אורגנית לחלוטין של קהל המעריצים של הסרט. זה מאוד מרגש, איוונט חסר תקדים בתחום התרבותי. כל מיני משפיעני רשת, שלרוב מקבלים כסף כדי לפתח טרנדים, רצו עכשיו אחרי הטרנד וצילמו את עצמם בהקרנות. כל אחד רצה לנכס לעצמו משהו. היו 2,000 הקרנות של הסרט באותו סוף שבוע".

 

מה קרה בדיוק? "חודשיים בערך לפני יציאת הסרט התחיל דיבור בטיקטוק מחו"ל", מתאר איתי ספיר, בן 15 מקריית־אונו. "אמרו שזה הולך להיות סרט מדהים. חיכו לו מלא זמן, ארבע שנים, והוא נדחה שוב ושוב בגלל הקורונה (הסרט הוא החמישי בסדרה, והקודם עלה ב־2017 – נצח במונחי קולנוע מסחרי הוליוודי. ב"ט). דיברו על זה שהולכים לבכורה של הסרט בחליפות, לעשות כבוד לסרט. אני ראיתי ושלחתי גם לכמה חברים, ובאנו כולנו בחליפות".

 

לא חששת שתהיו רק אתם בחליפה? הופתעת מכמות בני הנוער שהגיעו בלוק הזה?

 

"האמת שכן. כלומר ידעתי שיהיו אנשים שיבואו עם חליפות, אבל לא ככה כולם. אנחנו באנו ארבעה־חמישה חבר'ה, היו גם חבורות של 15 ו־18 ילדים. הדלת של האולם כמעט נשברה. לא היו מקומות ישיבה ואנשים פשוט ישבו על המדרגות או בכל מקום פנוי".

 

ומה הקטע של לשיר את התקווה?

 

"זה לתת כבוד לדמות של גרו, גיבור הסרט. חיכו כל רגע שהוא יופיע, אבל היו אנשים שניסו להתחיל לפני. בכל מקרה, כשהוא הופיע התחילו לשיר, ומישהו גם עלה על הבמה ונופף בדגל ישראל. היו גם אנשים שזרקו פופקורן אחד על שני. כמעט אף אחד לא הקשיב לסרט, העיקר החוויה".

 

מה נאמר ומה נגיד: הכל הכל אני יכול, כי זה החופש הגדול.

 

הנוער בא בקטע אירוני

 

חודש ליציאת הסרט, יש עוד כמה מספרים מרשימים ש"המיניונים" מציג בעולם ובעיקר בישראל: בארץ זה הסרט הכי מצליח שיצא לאקרנים ב־2022, עם ספירה עדכנית של חצי מיליון צופים בפחות משלושה שבועות, או כ־5 מיליון דולר, שהם כ־17 מיליון שקל, לפי אתר Boxoffice mojo המסכם הכנסות ברחבי העולם (בארץ הנתונים הכספיים לא נמסרים בשקיפות, אלא רק נתוני מספר הצופים). הוא עקף בדרך הצלחות מרשימות מאוד כמו "ד"ר סטריינג'", "אהבה בשחקים" עם טום קרוז ו"באטמן" – כולם סרטים שיצאו הרבה לפניו.

 

זה גם, כבר, הסרט השלישי הכי מצליח בארץ מאז פתיחת האולמות לפני שנה, בתום עידן הקורונה, למרות שהקרנתו החלה לפני שלושה שבועות בלבד. במקום הראשון ברשימה הזאת מדורג "לשחרר את שולי" שהביא מיליון פלוס צופים והפך לסרט הישראלי הרביעי הכי מצליח בכל הזמנים. אחריו "ספיידרמן: אין דרך הביתה" עם 750 אלף צופים בישראל.

 

חשוב להדגיש: הסרט מצליח לא רק בגלל "טרנד החליפות", שהתרחש בעיקר ביממה הראשונה להקרנתו (ומדי פעם צץ בהקרנות מאורגנות של חבורות) – אלא גם בגלל החופש הגדול, והישראלים תמיד אהבו את המיניונים. הסרט הקודם הביא 650 אלף צופים בארץ. "אני מעריכה שהסרט יסיים סביב מיליון צופים, מה שיציב אותו בין הסרטים המצליחים אי פעם בישראל", אומרת ישי.

 

בעולם "המיניונים 2" מתייצב "רק" במקום החמישי ברשימת הסרטים המצליחים מתחילת השנה, עם חצי מיליארד דולר הכנסות בינתיים – שזה יפה מאוד, אבל הפערים מסבירים משהו על הבדלי הטעם בין ישראל והעולם. בישראל סרטים לילדים בגילאי גן ויסודי – כמו "מדגסקר" וגם "המיניונים" — כמעט תמיד מתייצבים בראש טבלת שוברי הקופות השנתית. בעולם עוקפים אותם לרוב סרטי קומיקס וסרטי המשך של שוברי קופות שמיועדים יותר לבני נוער וצעירים, ומצליחים גם בארץ אך לא באותה מידה. אבל עם "המיניונים" קרה משהו מעניין: דווקא בני הנוער הוסיפו הפעם את "הגרוש ללירה", או הרבה גרושים להרבה לירות – הטיסו את "המיניונים 2" למקום הראשון והפכו אותו לתופעה חוצת קהלים וגילאים, בניגוד לסרטים הקודמים בסדרה. במילים אחרות: הילדים הקטנים וההורים עדיין מגיעים לראות את הסרט כדי להימלט מהחום הישראלי ולמצוא עיסוק שילווה בהרבה סוכר ופופקורן, ואילו הנערים מגיעים אליו בקטע טיקטוקי, אירוני, מה שלא תקראו לזה.

 

"זה סרט שחשבנו שידלג על בני הנוער, הופתענו מטווח הגילאים", אומרת ישי ומספקת עוד נתון מעניין: אם ברוב סרטי האנימציה שמגיעים לארץ, הגרסה המדובבת משתלטת על הרוב המוחלט של ההקרנות, והגרסה המקורית באנגלית היא בין 10% ל־15% מההקרנות ולרוב כמעט יורדת אחרי שבועיים, "כאן הגרסה באנגלית היא בכ־40% מההקרנות. ויש גם גרסאות מדובבות לצרפתית, רוסית וערבית", היא אומרת.

 

בחו"ל התפרעו יותר

 

ביממה הראשונה והפרועה להקרנת הסרט, דווח לא מעט על בני נוער שגם התפרעו והפריעו למשפחות לצפות בו, עם כל הצעקות, שירת התקווה והפופקורן שנזרק לאוויר. במקרים מסוימים הופסקו ממש הקרנות, ובמקרה אחד לפחות, הוזמנה משטרה לסינמה סיטי. "אלה היו תופעות שוליים", טוענת ישי, "מתוך כ־2,000 הקרנות באותו סוף שבוע, אולי אחת או שתיים התבטלו והשאר התקיימו כצפוי. במצבי קיצון הזמינו משטרה, אבל זה היה עניין של יום אחד. אחרי הבכורה בחמישי, בשישי־שבת ההקרנות כבר היו מוצלחות ובלי הפרעות".

 

לפני שאתם מקוננים על הנוער הישראלי החצוף, נעדכן שבחו"ל התופעות של התפרעויות בהקשר של הסרט הזה היו קיצוניות בהרבה. עד כדי כך שמספר בתי קולנוע בבריטניה ממש אסרו על כניסת בני נוער בחליפות למתחם, מחשש שההקרנות יהפכו לשדה קרב. סדרנים ממורמרים פירסמו סרטונים על הלכלוך שהשאיר הנוער מאחוריו. בישראל, יש לומר, רשתות הקולנוע היו סובלניות הרבה יותר, ובהצהרות הפומביות הדגישו את חצי הכוס המלאה מבחינתן: הקהל חוזר לקולנוע.

 

מאיפה צמח הטרנד הזה בכלל? ובכן, תאשימו (או תהללו) קבוצה של כ־15 תלמידי תיכון מסידני, אוסטרליה. אלה הפיצו בתחילת מאי בטיקטוק ממים וסרטונים תחת ההשטאג #gentleminions ("המיניונים הג'נטלמנים") וקראו לצעירים להגיע לסרט בחליפות כמחווה לגיבור הסרט, הנבל־שהוא־לא־באמת־נבל גרו, שמתלבש באופן קפוץ בלי סיבה של ממש. כך או כך, אין ספק שהייתה כאן הפגנת כוח של הסרט, המותג וגם הרשת החברתית שמעטים מעל גיל 20 מבינים אותה – טיקטוק. מבחינת דורית ישי, זה ממש לא פוקס חד־פעמי, והיא גם לא חוששת ממבקרים טרחנים כמו כותב שורות אלו שמקוננים על ההיצמדות לסרטי המשך והיעדר היצירתיות והחדשנות בשוברי הקופות של ימינו. "יהיו עוד סרטים מקוריים", היא אומרת. "אני זוכרת שראיתי את 'מדגסקר' הראשון, והיה לי ברור שהוא ראשון בסוגו. וגם עם 'שרק' ו'המיניונים' זה היה ככה. אני אמא של כל 'השרקים' ו'המיניונים', שעסקתי בהפצתם בארץ. מבחינתי, עם 'המיניונים' שיהיו עד 120".

 

יש הפתעות

5 סרטים שהצליחו  באופן שאיש לא ציפה

 

• "לשחרר את שולי": שלישיית "מה קשור" תמיד הייתה מגה־פופולרית, ובכל זאת אף אחד לא מצליח להבין באמת למה דווקא הסרט שלהם התברג במקום הרביעי ברשימת הסרטים הישראליים המצליחים בכל הזמנים – עם כמעט כפול צופים מ"זוהי סדום" של "ארץ נהדרת" המתחרה, ויותר מ"אפס ביחסי אנוש", "הלהקה", "מבצע יונתן" או "צ'רלי וחצי".

 

• "הפסיון של ישו": מל גיבסון ביים לגמרי מכיסו סרט בארמית, נטול כוכבים וספק־אנטישמי על סיפור הצלוב. הסרט, שעלה 30 מיליון דולר ולא נתמך על ידי שום אולפן, הכניס יותר מ־600 מיליון דולר בזכות הקהל הנוצרי האדוק שנהר אליו בכל העולם שוב ושוב, והפך את הקרנותיו לתפילה המונית. בארץ הוא הוקרן רק פעם אחת בסינמטק תל אביב וגם זה עורר מהומה, לאור התנגדות גורמים דתיים.

 

• "מופע הקולנוע של רוקי": הקאלט האולטימטיבי. קומדיית האימה המוזיקלית עם טים קארי וסוזן סרנדון הצעירה, לא עשתה יותר מדי רושם כשיצאה, אבל הקרנות חצות פעילות עם קהל שבא, שר, משתולל ומתלבש כמו הדמויות בסרט, וכמובן חוזר על כל שורה וכל בדיחה עליה – הפכו אותו לאירוע שעד היום הוא חוויה בלתי נשכחת.

 

• "החתונה היוונית שלי": קומדיה סתמית, נטולת כוכבים, שנכתבה על ידי שחקנית ליגה ג' שמתגאה בכך שהיא "ברווזון מכוער" שמתחתנת עם הגבר היפה ביותר בעיר, הפכה לכזו גם מחוץ למסך. הסרט הסיטקומי, שיצרה ניה ורדלוס בתקציב של 5 מיליון דולר ומזכיר קצת סרט בורקס, הכניס מעל 350 מיליון דולר, ואף אחד לא מבין למה.

 

• "לשבור את הגלים": אחת התופעות התמוהות בהיסטוריית ההפצה הישראלית: הסרט האמנותי המדכא של היוצר הדני לארס פון טרייר, שעוסק בין היתר בסיפור מאוד נוצרי של אישה המקריבה את עצמה למען בעלה, הוקרן באולמות ברחבי הארץ במשך יותר משנה והפך את ישראל לסרט שבה הוא נצפה הכי הרבה ביחס לגודל האוכלוסייה.