וספה

היא קטנה, היא זריזה, היא חצופה, היא מתרוצצת ברחובות רומא, כשעליה זוג צעיר ומאוהב - הווספה. הקטנוע המיתולוגי שהפך סמל לפולחן הנעורים וממשיך לדהור גם היום

חברת וספה, יצרנית הקטנוע האיטלקי המיתולוגי, נולדה בשנת 1946, שנה לאחר תום מלחמת העולם השנייה. איטליה מוכת העוני, המחסור והאבטלה אימצה לחיקה את הכלי הזריז והזול, שפירוש שמו הוא "צרעה", והפכה אותו לכלי רכב יוקרתי ו"גזעי", שכבש אפילו את עולם השעשועים. שחקני קולנוע ותיאטרון כמו סופיה לורן, ג'רלדין צ'פלין, ג'ון ויין, גרי קופר ועוד רבים הצטלמו דוהרים על וספה.

 

משפחת פיאג'יו

 

את הווספה הגה אנריקו פיאג'יו, בן למשפחה מהעיר פונטדרה בטוסקנה, שהיתה בעלת מנסרות עץ. במנסרות המשפחתיות יוצרו חלקי עץ לספינות, קרונות לרכבות וחלקים שונים לכלי תחבורה. בשנת 1938 שותקה העבודה במפעלי פיאג'יו, והם נסגרו. עם תום מלחמת העולם השנייה חזר אנריקו פיאג'יו למפעלים ההרוסים, נחוש בדעתו להתחיל מחדש וליצר כלי רכב, שיתאים לאמצעים הצנועים של היצרנים והקונים הפוטנציאליים.

פיאג'יו לא התכוון להמציא מחדש את הגלגל, אלא ליצור משהו בין אופניים לאופנוע: יעיל, זריז וקל תנועה ובעיקר זול. אמצעי תחבורה שיהיה נוח לנשים, שלא ילכלך את הבגדים בשמן, שיגן על הרוכב מבוץ ומים, שיהיה קל לתחזוקה, קל לחנייה ובעל גלגל רזרבי.

המהנדס שחתום על ההמצאה, קורדינו ד'אסקיניו, מתכנן הליקופטרים ומטוסים בהכשרתו, בנה את הדגם הראשון מחלקים שאסף מכל הבא ליד. ד'אסקיניו המיר את המבנה הקלסי של שלדה ובה מנוע המעביר כוח לגלגל, במבנה שבו המנוע יושב על הגלגל וציר המנוע הוא ציר הגלגל. הרעיון הועלה בשלושה שרטוטים, שהועלו באפריל 1946 למשרד הפטנטים בפירנצה. בין החידושים הנוספים היו רצפת הכלי, שעליה מניח הרוכב את רגליו, הצמדת ידית ההילוכים לכידון, ותבנית עוטפת המפרידה בין הרוכב למנוע.

המהירות והזריזות של הכלי, ובעיקר זמזום המנוע, נתנו לו את השם "וספה". המחיר היה 45 דולר.

 

15 מיליון ווספות

 

מאז הומצאה ועד היום יוצרו 15 מיליון וספות ב-89 דגמים שונים. הווספה סיפקה אלפי מקומות עבודה לאיטליה הרעבה בסוף שנות הארבעים. בשנות החמישים נפתחו מפעלים להרכבת מנועי וספה בבלגיה, בצרפת, בהולנד ובאנגליה, שנסגרו בינתיים. כיום קיים רק מפעל ייצור נוסף בספרד וכן מפעלים באסיה.

בשנות ה-80 החלו היפאנים ליצר קטנועים אוטומטיים עם חיפויי פלסטיק והנעה חשמלית, שהיו זולים ואופנתיים יותר, וגרמו לנהירת לקוחות אל המוצר החדש. כדי להתגבר על האיום פיתחו בפיאג'יו דגמים חדשים, בעלי הילוכים אוטומטיים ואפילו חיפויי פלסטיק, שכונו "זיפ", "ספירה", "טייפון", ועוד.

ב-1996 הושקה ה"נובה וספה". הווספה החדשה מוצעת בשני דגמים, בנפח 50 ו-125 סמ"ק. לראשונה מנוע 2 פעימות ידידותי לסביבה, ולשנייה מנוע 4 פעימות נקי, חסכוני ואמין. עיצובן הולם את אופנת הרטרו ועדיין עדכני. לווספות החדשות שלדת מפלדה, מתלה קדמי בעל זרוע אחת עם מוט פיתול, בלם דיסק קדמי ותוספת משבת מנוע למניעת פריצת מתג ההנעה.

 

משפחת אניילי

 

בעלת המניות העיקרית במפעלי פיאג'יו כיום היא משפחת אניילי המפורסמת. בינואר 1899 היה בן המשפחה, ג'ובאני אניילי, אחד מחבורת המייסדים שהקימו את פיאט. בן משפחה אחר, אומברטו אניילי, נישא לאחת מבנות פיאג'יו, וכך רכשה המשפחה לאט לאט את יצרנית הקטנועים.

במסגרת התבססותם בתעשיית הרכב רכשו פיאט ומשפחת אניילי בעשורים האחרונים את המותגים האיטלקיים היוקרתיים לנצ'יה, אלפא רומיאו, מזראטי ופרארי. כיום שולטת משפחת אניילי באיטליה במספר רב של מפעלי תעשייה וחברות, ומיוצגת גם בפוליטיקה ובתרבות. בין נכסיה: פיאט, קבוצת הכדורגל "יובנטוס" מטורינו, העיתון היומי "לה סטמפה", חברות ביטוח, הוצאה לאור, תעשיות כימיות, רשת חנויות כלבו, תעשיית מסילות ברזל ועוד.

 

החברה בארץ

 

חברת עופר אבניר נוסדה בארץ על-ידי שלום שיינפלד בשנת 1948, נקראה במקור הצבי, ועסקה בתיקון ובמכירה של אופנועים. היא החלה לייבא את הווספה מאיטליה בשנת 1966, ומייבאת אותה עד היום. בין הלקוחות הראשונים היו צה"ל, המשטרה ודואר ישראל. הווספה הראשונה עלתה 3,000-2,500 לירות.

 

פורסם במגזין "ממון" "ידיעות אחרונות" ב-27.10.1998