זעקת הסייעות

הן נחשבות לעובדות מסורות וחיוניות, הילדים הרכים זקוקים לחום ולאהבה שהן מעניקות והגננות והמורות נעזרות בידע ובנתינה האינסופית שלהן • אלא שהמשבר במערכת החינוך מבליט את מצוקת השכר ותנאי ההעסקה של הסייעות ברחבי הארץ • "חייבים להתעורר, השכר מביש, אנחנו קורסות ונוטשות והילדים נפגעים"

ערב פתיחת שנת הלימודים נטישת הסייעות נמשכת והמחסור בעובדות החשובות למערכת הולך ומחריף. גם השנה אלפי גני ילדים ייסגרו לסירוגין וההורים יאלצו להיעדר מהעבודה. מאות מילדי החינוך המיוחד הזקוקים לסייעת צמודה לא יקבלו אותה, יחוו נסיגה ויהפכו להיות בעל כרחם הבעיה והמטרד של הכיתה והמורים.

 

המאמצים לגייס סייעות נמשכים בכל דרך אפשרית: פנייה לבני משפחה וחברים, מודעות ברשתות ועוד. מנהלת אגף חינוך בעיר בשרון אף יצאה עם צוותה לרחוב הראשי בניסיון לגייס סייעות מקרב העוברים והשבים. הורים החליטו לא להמתין ונרתמו למשימה בפרסום מודעות והפנו אותן לרשויות המקומיות, אך כאשר שמעו על תנאי ההעסקה והשכר הנמוך ויתרו המועמדות החדשות מיד. במקרים אחרים הורים הבטיחו לסייעות תוספת תשלום מכספם הפרטי בלי ידיעת המעסיק.

 

יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס אמר, כי המשבר החמור של מחסור בסייעות מחמיר וחסרות למעלה מ־3,000 סייעות, אך לפי הערכות ההיקפים גדולים יותר. "עם מחסור של למעלה מ־3,000 סייעות הסיכוי להצליח לנהל שגרת לימודים רגילה בלתי אפשרי. מזה תקופה ארוכה אנחנו מתריעים על המחסור וכתוצאה מכך גנים נסגרים מהרגע להרגע", אמר. "אם משרדי הממשלה לא יתעוררו ויתנו פתרון שימשוך כוח אדם איכותי, לא יהיה מי שייתן מענה ראוי לילדנו. הגיע הזמן להפסיק לדבר ולהתחיל לפעול על מנת להציל את מערכת החינוך בישראל ולהבטיח שגרת לימודים שפויה לילדינו".

 

סיגל שפיץ טולדנו יו"ר ועד הגנים בהנהגת ההורים הארצית אמרה, כי ההורים והילדים משלמים את מחיר הכאוס של מחסור בסייעות ומשלבות בבתי הספר ובגנים. "ילדי ישראל לא מעניינים אף אחד", אמרה. "סייעת היא נכס ולא מותרות. אנו מוצאים את עצמנו בגנים וכיתות רבות ללא סייעות משלבות בכיתות עמוסות ואין מי שייתן מענה לילדים. העומס על הגננת והמורה אדיר ובלתי אפשרי. המערכת קורסת והילדים נפגעים".

 

מזי מסה אם לארבעה ילדים ממעלה אדומים, החליטה לפרוש לאחר 18 שנה כסייעת בגן ילדים וסייעת מקדמת בחינוך המיוחד. "אני אוהבת את העבודה עם הילדים ועוזבת בכאב בשל השכר הנמוך שלא מאפשר להתפרנס", מסבירה מסה. "עם כל האהבה שלי לילדים לתחום החינוך, אין לי ברירה. אנחנו מדשדשות במקום ועם יוקר המחייה המצב רק מחמיר".

 

מסה מוסיפה בכאב כי "הסייעות פותחות ראשונות את השער בפני הילדים ויוצאות אחרונות. ילד שמרגיש לא טוב או זקוק לחיבוק פונה לסייעת. אנחנו עובדות גם בחופשות. הסייעת היא הדמות המרכזית אצל הילד, אך מתייחסים אלינו בחוסר ההערכה שמתבטא לא רק בכסף".

 

לדבריה, לא פלא שגנים נסגרים ונפתחים משום שהסייעות קורסות ועוזבות. "מי תבוא לעבוד עם שכר כזה", אומרת מסה, "אני עוזבת בכאב, אני נחנקת. אבל אני לא יכולה יותר".

 

הילה בן זקרי מגני תקווה, אם חד הורית לילד, משמשת סייעת משלבת לילדים הזקוקים לסייעת צמודה בבית הספר. "סייעת משלבת אינה יכולה לקבל משרה מלאה", היא מסבירה. "אני צמודה לילדים ומסייעת להם בלמידה פרטנית ותומכת בפן הרגשי. אני אוהבת את העבודה עם הילדים ורואה בה שליחות וחשיבות, אבל מאוד קשה להתפרנס עם שכר כזה. אני מכירה סייעות רבות שהחליטו לעזוב את העבודה. היו לי מחשבות לעזוב, אבל אני לא מסוגלת לחשוב שהתלמיד שאני מלווה שנתיים יצטרך לעלות לכיתה ח' ולהסתגל לסייעת חדשה אם בכלל ימצאו לו בשל המחסור".

 

בן זקרי קוראת לקברניטים: "אתם חייבם להתעורר, אנחנו בקריסה. לא יהיו סייעות ולא יהיו גנים".

 

 

חני נדב תירם מהוד שרון, אם חד הורית לשבעה ילדים, בעלת 12 שנות ותק, מתחילה לעבוד בבוקר בגן לחינוך מיוחד ולאחר מכן במקום עבודה נוסף בצהרון עד לשעה חמש אחר הצהריים כדי להשלים הכנסה בשכר חודשי של 6,200 שקלים. "אני חיה בצמצום ומצליחה לשלם בקושי שכר דירה והוצאות", אמרה. "אני בקושי מצליחה לעבור במעט את קו העוני. העבודה קשה ושוחקת והשכר מבזה. אנחנו סייעות ועוסקות בנוסף לניקיון גם בפדגוגיה. הדרישות גדלו והמעמד שלנו נשאר נמוך. אנחנו סקטור מוחלש בדרך כלל ממעמד סוציו־אקונומי נמוך ואפשר לרמוס אותנו".

 

דורית נבו קאופמן מגבעתיים, אם לילד בן ארבע עם צרכים מיוחדים הזקוק לסייעת, קיבלה לאחרונה הודעה שאין לבנה סייעת לשנה הבאה. "אני מודאגת ולא מצליחה לעצום עין", אמרה. "הבן שלי עובר לגן אחר עם צוות ותמהיל ילדים אחר ואני חוששת ששוב נחווה אותה הסתגלות בלי סייעת לה הוא זקוק", אמרה. "אני חוששת שלא יידע לבטא את עצמו, יידרדר רגשית, יהפוך להיות אלים ויהפוך להיות הבעיה של הגן. אני לא רוצה שהבן שלי יהיה הילד שמדברים עליו מאחורי הגב. זה מדיר שינה מעיני".

 

כמו הורים רבים אחרים שילמה קאופמן 140 שקלים מנוי לחודש באתר לגיוס סייעות, הצליחה למצוא סייעת מתאימה, אך זו ויתרה על המשרה לאחר ששמעה בעירייה על תנאי העבודה והשכר.

 

גיל בר טל, יו״ר הסתדרות המעוף אמר, כי קיים מחסור אדיר בסייעות ואלה שעובדות קורסות תחת הנטל.

 

לדבריו, כתוצאה מרפורמות ותמורות בחינוך ילדים ודרישות המערכת החינוכית בישראל, הורחבו תפקידיה של הסייעת והיא נדרשת כעת לידע רב ולמאמץ גדול יותר מאשר בעבר כאשר האחריות האישית והמקצועית הולכת וגדלה. עבודת הסייעת הינה פדגוגית ופיזית כאחד.

 

"הן מקבלות שכר מביש", אמר, "קיימת דרישה תמידית מצד הרשויות למטלות נוספות המגבירות את הלחץ והעומס מדי יום. מקצוע הסייעת מחייב רפורמה רחבת היקף, שתכלול העלאת שכר משמעותית באופן שהולם את המאמץ ורמת האחריות והמיומנות".