הכתר של סלים

בזכות תפקיד מפתח בלהיט הענק של נטפליקס על משפחת המלוכה הפך סלים דאו לכוכב בינלאומי. בראיון ל"7 לילות" הוא מדבר על המעריצים שעוצרים אותו ברחוב בלונדון, הניסיונות לגייס אותו לשב"כ, וההחלטה לא לעזוב את ישראל

סלים דאו הוא שחקן מוערך ופופולרי כבר יותר מחמישים שנה. "אוונטי פופולו", "עבודה ערבית", "חטופים" ו"פאודה" הם רק חלק קטן ברשימת עבודותיו. אבל מה שקורה לו מאז עליית העונה החדשה של "הכתר" בנטפליקס עוד לא היה לו.

 

התפקיד בסדרה המגה-פופולרית, שמגיעה למאות מיליוני צופים וצופות, הפך אותו למישהו שעוצרים ברחוב בלונדון. "אנשים מזהים אותי באנדרגראונד, איפה שאני הולך", הוא מספר. "אה! דיס איז יו! 'דה קראון'! יור אר דה אקטור!'. אתמול עצרה אותי מישהי: 'או מיי גאד! יו אר דה אקטור! אפשר תמונה?'. היא רקדה מאושר".

 

הופתעת מהתגובות?

 

"קודם כל, זאת ההפקה הכי גדולה, הכי מדהימה שהייתי בה. יש לי מזל ענק". דאו מגלם ב"הכתר" את הטייקון המצרי מוחמד אל־פאייד, שיוצר חברות עם הנסיכה דיאנה, שלימים הופכת לבת הזוג של בנו דודי, עד שהזוגיות הזאת מסתיימת בטרגדיה איומה. "יש בינינו הרבה מן המשותף", אומר דאו על אל-פאייד, "שנינו רוצים להצליח, להיות למעלה".

 

אתה מבין גם את הרצון שלו להשתייך?

 

"אני יודע לאן אני שייך. אמרתי בחום: חבר'ה, תנו לי להגדיר מי אני. לא הייתי בחיים נגד מדינת ישראל. ברחוב היהודי מתים עליי".

 

הרבה יוצרים ושחקנים פלסטינים מהשכבה הצעירה יותר עזבו את ישראל. אתה מבין את זה?

 

"כן, אבל זאת החלטה אישית. אני לא אעזוב. חיפה היא שלי, אף אחד לא יגנוב לי אותה. יש לי את האנשים שאני אוהב, יש לי את הקהל הענק שלי, יהודים וערבים. ואני רוצה להמשיך ולתת לאנשים שם".

 

בראיון, שיפורסם מחר ב־7 לילות, מדבר דאו בפתיחות על המסע שלו מהילדות בכפר בענה ועד לפסגה של תעשיית הטלוויזיה, כולל אירוע מפתיע: הניסיונות לגייס אותו לשב"כ. "כשהייתי צעיר, עוד לפני שהגעתי לתיאטרון, בא אליי איזה ג'ימי, רצה שאני אעביר להם את מה שקורה בישיבות של המפלגה הקומוניסטית. אחר כך, כשלמדתי בצרפת, ניסו שוב: שאני אתקרב לסורים, לבנונים, ירדנים, פלסטינים במיוחד. ואמרתי להם חבר'ה, תמצאו מישהו אחר, יש הרבה כאלה שיסכימו. אני לא".