משבר האמון של הורי האומנה
הם פתחו את ביתם ואת ליבם לילדים שהוצאו מידי הוריהם, אבל גילו שידיהם כבולות: עם מימון שמכסה רק חלק מההוצאות, בלי יכולת לאשר טיפולים רפואיים, או אפילו לקבל מידע כיצד למצות את זכויותיהם | הורי אומנה, שנאלצים להתמודד מול המערכת, מנסים לשנות את המצב | מיכל דביר, שהקימה עמותה למאבק בנושא: "בכל פעם אומרים לנו: 'זה החוק', ולי צובט בלב" | משרד הרווחה: "מאזנים בין הצרכים לבין שמירה על זכויות ההורים הטבעיים"
במאי האחרון חגג מוטי (שם בדוי) מדרום הארץ בת־מצווה מפוארת לבתו. היונים הופרחו, השמלות והחליפות נצצו, הסבתות עמדו בפתח ולחצו ידיים, וכלת השמחה נשאה דרשה מרגשת והודתה להוריה. הכל היה רגיל, מלבד העובדה שאותם הורים, מוטי ואשתו, הם הורי אומנה, המשמשים עבור הנערה ואחותה משפחה לכל דבר כבר שבע שנים.
למחרת, כמו כל אב גאה, מוטי רצה להשוויץ קצת ולהעלות תמונות מהאירוע ברשתות החברתיות. כמוהו רצו לעשות גם בני משפחה וחברים. אלא שאז התחלפה השמחה הגדולה בכעס. "אחרי שאורחים שלי העלו תמונות", מספר מוטי, "קיבלתי 'נו־נו־נו' מהארגון שמפעיל אותנו כאומנה. זה היה מאוד פוגע. מצד אחד רוצים שהילדה תשתלב במשפחה, תהיה כמו ילדה ביולוגית שלנו. מצד שני, כשהיא מצטלמת, החברים לא יכולים להעלות שום תמונה לרשתות. בפורים למשל, אפשר להעלות תמונות של כולם בתחפושת - חוץ ממנה. זה משדר שהיא לא כמו כולם, מזכיר לילדה את העובדה שהיא לא חלק מהמשפחה וגורם לה למשבר. לאמה הביולוגית, אגב, כן מותר להעלות תמונות שלה".
בישראל כ־5,000 ילדי אומנה, שנמצאים בכ־4,500 בתים. מדובר בילדים שהוצאו מבתי הוריהם בגלל הזנחה קשה, התעללות או חוסר מסוגלות הורית. ילדי אומנה מסוג אחר הם כאלו שחיו חיים נורמטיביים, אבל הוריהם נפטרו ואין משפחה שתגדל אותם. על מנת לשמש כמשפחת אומנה מציב משרד הרווחה, האחראי על התחום, מספר תנאי סף: על ההורים להיות בגילים 24 עד 56, עם השכלה של מעל 10 שנים, הכנסה קבועה, ללא בעיות בריאותיות או לקות נפשית, וכמובן, ללא עבר פלילי. "מעבר לתנאי הסף", אומר גורם במשרד הרווחה, "אנחנו בודקים מניעים ויכולת".
בין משרד הרווחה להורי אומנה עומדים ארגונים מפעילים, שנבחרו במכרז, ותפקידם לאתר את המשפחה הנכונה לילד וללוות אותה בתהליך האומנה. הארגונים האלה מקבלים מהמשרד תשלום כדי לבנות תוכניות טיפול לילדי האומנה ולהעסיק עו"סיות. זאת בנוסף לתשלום על קליטת משפחה חדשה והשמת ילד. מעבר לכך, כל משפחה מקבלת סכום חודשי כדי לכלכל את הילד, ממשרד הרווחה ישירות לחשבון הבנק.
למרות אינספור הקשיים הרגשיים והטיפוליים שחוות משפחות האומנה בהתמודדות עם הילדים שהורחקו מהוריהם, הרי שלפי המרואיינים בכתבה זו, אחד הקשיים המרכזיים הוא דווקא בהתמודדות מול המערכת.
מיכל דביר, רופאה בהשכלתה שעוסקת בהשקעות טכנולוגיות, הייתה שם. היא שימשה כאם אומנה לשני ילדים בגילים חמש ושש, שכיום הם בגירים. זאת גם הסיבה שהיא, בניגוד למרואיינים אחרים, יכולה להיחשף. "החוויה של הלבד משותפת להרבה הורי אומנה", היא מספרת, "למרות שזה מסע מטלטל, שיש בו חשיבות לדבר עם מישהו שהיה שם. אבל יום אחד בכל זאת פגשתי מישהי כמוני, שאמרה 'בואי נקים קבוצה'. זה התחיל בווטסאפ ולאט־לאט הבנו שיש פה משהו גדול יותר מהבעיות האישיות שלי ושלה. הבנו שכדאי שנקים עמותה מסודרת".
וכך, לפני שלוש שנים, הקימה דביר יחד עם הורים נוספים את עמותת "עוגן", שחברות בה משפחות אומנה בעבר ובהווה. את עוגן היא מגדירה כחוויה מתקנת. "אני רוצה שהורי אומנה חדשים לא יחוו את הצלקות שאני חוויתי".
"פשוט שיקרתי שאני האמא"
ודוגמאות לצלקות לא חסרות. "כשקיבלנו את הילדות", מספר מוטי, "היינו צריכים לרשום אותן לגנים. ברשות המקומית אמרו, 'הן לא שייכות לעיר הזאת, אלא לעיר אחרת, תביאו אישור'. בגלל שאני לא האבא הביולוגי, הכל עובר דרך משרד הרווחה. בינתיים אתה מפסיד את הרישום לגן שרצית, וצריך להסיע את הילדים לגן רחוק. אין פה רוע לב, אלא היצמדות לחוקים ולבירוקרטיה שניתן לשנות".
לדבריו, "גם נושא הטיפולים הרפואיים חייב לעבור שינוי. היום הכל עובר דרך האפוטרופוס ובית משפט, ובדרך כלל משפחות האומנה אינן האפוטרופוסיות. לקחנו לאומנה ילדה קטנה. כשהיא שברה את היד ציפינו שבמיון הפעולה הראשונה תהיה לטפל בה. אז לא. למרות שבאנו עם כל האישורים, מתברר שכדי לטפל בה צריך אישור של האפוטרופוס, כלומר אחד ההורים הביולוגיים שמביתו הוצאה אותה הילדה. עכשיו לכי תמצאי אותו. האישור הגיע אחרי ארבע שעות. כאב לי הלב על הילדה".
הבעיה מחריפה כאשר הורי אומנה לוקחים לביתם ילד עם מוגבלות. כך לדברי רחלי, שהחליטה לקחת לאומנה ילדה בת שנתיים עם צרכים מיוחדים. "עברנו תהליך בדיקה וקורס הכשרה למשפחות אומנה שנמשך חודשים, הכל כדי להחזיק בידיים את הילדה הזו", היא מספרת בהתרגשות. "ידענו שתהיה לנו התרוצצות בין רופאים, אבל מה שמקשה על הדברים אלה עניינים טכניים, של ניירת. אנחנו לא מנסים להתנער ממה שצריך לעשות – ניתוח, או טיפול פרא־רפואי. אבל מתברר שעל כל דבר קטן צריך לקבל אישור ממנחת האומנה או מהרווחה, שאמורים לסדר את העניין מול המשפחה הביולוגית. היו פעמים שהם לא פעלו מספיק מהר, והיינו צריכים ליצור בעצמנו קשר עם המשפחה. זה לא היה נעים.
"מעבר לכך, זו ילדה שנמצאת הרבה בבתי חולים, תמיד צריך להסביר מי את ומה את בשבילה, ו'איפה זה כתוב' ו'תראי לי את האישור'. אני מראה למזכירה הראשית, מכאן לאחראית, ותכל'ס אנחנו יושבים בחדר מיון עם ילדה חולה או סובלת ומחכים לאישורים שיגיעו. בפעם האחרונה פשוט שיקרתי. אמרתי שאני האמא הביולוגית, וזה עבד".
את יכולה להבין למה צריך את הפיקוח הזה?
"אני שמחה שמגוננים, אבל אחרי הליך המיון הקפדני שעברנו, אפשר לסמוך על מקבלי ההחלטות שבחרו בנו. פעם הילדה הייתה צריכה לעבור אבחון כלשהו, משהו סטנדרטי לילדה עם צרכים מיוחדים. זה התעכב יותר משנה, כי לא הייתה חתימה של ההורים. ביקשתי ממנחת האומנה שתדבר עם העו"סית. אמרו לי, 'היא בחופשת לידה'. בסוף התקשרתי בעצמי לאבא הביולוגי לבקש את החתימה, והוא אמר בסדר, אבל אז התברר שגם האמא צריכה לחתום, ובהמשך ביקשו גם חתימת עורך דין.
"הזמן פה היה קריטי, כי לפי האבחון קובעים לה מסגרת. הילדה פיספסה את האבחון, והיינו צריכים לקחת עזרה פרטית על חשבוננו כדי לגשר על הפערים. בגלל לחץ זמן הלכנו גם לרופא, ועוד הרבה דברים אחרים, באופן פרטי. ושוב – זה עולה כסף. המדינה חייבת להקל על האומְנים. לתת אישורים לבתי חולים, לפעול למען קיצור תורים, כמו בחוק לאנשים עם מוגבלויות".
בעיה כאובה נוספת שמתעוררת כאשר הורי אומנה מכניסים לביתם ילד עם מוגבלויות, היא בעניין קצבאות הביטוח הלאומי. מכיוון שהמשפחות מקבלות דמי החזקה לגידול ילד האומנה כל חודש, ביטוח לאומי מסרב להעניק לילדים הללו את קצבאות הנכות שמגיעות להם. מוטי מספר: "יש ילדה עיוורת שהביטוח הלאומי הכריז עליה כזכאית למטפל צמוד 24/7. משפחת האומנה פנתה לביטוח לאומי על מנת לקבל את הזכאות, אמרו לה, 'אין כפל קצבאות. לא מתאים לך? תוותרי על האומנה'".
סיפורים כאלה בדיוק מקוממים את דביר. "אין אחידות בין המשפחות וזה יוצר אפליה בין הילדים", היא אומרת. "ילד שנמצא אצל משפחה חזקה, שיכולה להילחם על זכויות, יקבל מימון מלא למסע לפולין, לחוג או לשיעורים פרטיים. משפחה אחרת לא יודעת איך לבקש משקפיים או מימון אורתודנטי. אני מכירה משפחה שמגדלת ילדה אוטיסטית באומנה, כשבנוסף יש לה גם בת ביולוגית אוטיסטית, שעבורה היא מקבלת תשלום גבוה יותר. יש מצבים שילד באומנה מקבל פחות זכויות ממי שגדל בבית ביולוגי".
ובכל זאת, אתם מקבלים אלפי שקלים בחודש עבור כל ילד.
מוטי: "אומנה נעה בין 2,480 שקל לילד רגיל, ועד 3,400 שקל לילד עם צרכים מיוחדים. מי שחושב שאנחנו עושים מזה ביזנס, טועה. אומנה זו שליחות, שבה אנחנו מוציאים מהכיס לא מעט. חגגנו להן בת־מצווה כמו לכל ילד שלנו, כולל אירוע וחו"ל. אומנה זה ללכת לאבחונים, להסיע למרכז קשר מחוץ לעיר מגוריי כדי לפגוש את ההורים, שלפעמים בכלל לא מגיעים, בלי להודיע מראש. מישהו משלם לי על הימים, על השעות? מעניק החזר נסיעות לפי ק"מ?
"לפני כמה שנים אחת הבנות שברה את השיניים. בישראל ילד אומנה מבוטח בביטוח קולקטיבי של המדינה. אמרו לי, 'למה עשית את הטיפול לפני שקיבלת אישור?' עניתי, 'אם הילד שלכם היה שובר את השיניים, הייתם מחכים?' לשירותי הרווחה קשה להבין שאלו ילדים שלנו לכל דבר".
משהו שמוטי כן הצליח לשנות נוגע לקצבת הילדים, כ־140 שקל בסך הכל מדי חודש. "כשגיליתי שזה כסף שהולך לאמא הביולוגית, ביקשתי, דרך בית משפט לדיני משפחה, שכספי הקצבה ייכנסו לחיסכון על שמן עד גיל 18, כדי שלילדות האלו יהיה עוד קצת כסף להתחיל את החיים. הרבה משפחות לא יודעות את זה. כשרצינו להפיץ את המידע למשפחות, מנעו מאיתנו. למה?"
דביר, שהייתה שותפה למהלך מול שר הרווחה מאיר כהן, נזכרת: "לא ביקשתי את הדאטה־בייס של ההורים. ביקשנו שחברות ההשמה יפיצו ברושור, בדומה למהלך שהם עשו עם נציבות פניות הילדים, שהיום, כל ילד בהשמה חוץ־ביתית, יכול לפנות לנציבות. מנחות האומנה ממש נותנות לכל ילד אומנה כרטיס ביקור לאותה גברת. כשביקשנו שבאותו מעמד יספרו להורים על עמותת עוגן, ענו לנו שלא מתאים".
"תנו להם לעבוד"
רחלי היא אחת האמהות שמרוב טפסים אין לה זמן להרים את הראש. לא כל שכן להתעסק בשאלה לאן הולכות קצבאות הביטוח הלאומי הדלות. "את קצבת הנכות של הבת, וגם את קצבת הילדים, אנחנו לא מקבלים ואני באמת לא יודעת לאן זה כן הולך", היא אומרת בכנות. "מה שאני כן יודעת, שזה אומר לא לחסוך לעתיד של הילדה הזו, שגם כך יהיה לה מאוד קשה להשתלב בעתיד במעגל העבודה הרגיל".
ההוצאות, לדבריה, מצריכות כיסים עמוקים. "בתשלומים לטיפולים רפואיים קופת החולים אומרת 'פנו לרווחה', הרווחה אומרת 'לקופה', ובסוף אנחנו משלמים. לילדי אומנה יש יותר הוצאות. פסיכולוג, למשל. לפעמים אין קליק עם הפסיכולוג של ארגון האומנה. אז מה, ההורים יזניחו? לא. הם ייקחו פסיכולוג על חשבונם. וזה יקר. באופן כללי, צריך להכיר בעובדה שהילדים האלו צריכים יותר משאבים. אני אומרת: תנו רק קצת עזרה. תו נכה לרכב יכול לעזור לי, וזה לא קרה.
"או אלרגיה מסוימת שהיינו צריכים לבדוק. היה צריך אישור של האם הביולוגית, וזה לקח זמן. בסוף התקשרו מקופת החולים, 'שמענו שיש לכם ילדה ואתם מסרבים לתת לה טיפול רפואי'. זו הייתה השפלה. מה, אותנו מאשימים בהזנחה? עם כל המאמצים שאנחנו עושים? כל ההתנהלות מול משרד הרווחה היא של אנשים שלא מבינים את הדברים הקטנים. שמישהו יבוא וישהה אצלנו שבוע, ואז הוא יבין".
גם נסיעות לחו"ל, שמייצרות התרגשות בכל משפחה, מהוות כאב ראש למשפחות אומנה. דביר, שרצתה לנסוע לטנזניה ונדרשה לחיסון מיוחד, התקשתה להשיג את האישור לכך מול ההורים הביולוגיים. בתקופת הקורונה, לא כל ההורים הביולוגיים הסכימו לחתום על אישור לחסן. ואפילו מוטי, שמחזיק מעצמו בקיא ומנוסה, הצליח לקבוע בחופש הגדול האחרון שיא חדש בהתנגחות מול הרשויות. "הייתי צריך לחדש דרכונים", הוא משחזר. "ניגשתי למשרד הפנים עם אישור האומנה וצו מבית המשפט, אבל במשרד הפנים אמרו לי, 'אתה לא יכול, כי אישור האומנה שלך עד 2019'. כשהתווכחתי, הפקידה אמרה לי, 'אז תיסע ותשאיר את הילדים בבית'".
דביר: "כולנו היינו בסרט הזה. העצה שלנו להורי אומנה היא - תביאו אתכם את החוק כתוב. ואם זה לא עוזר, ניתן לפנות למחלקה המשפטית שלנו".
את מבינה את החוק שמגן על ההורים הביולוגיים?
"המדינה, לא אנחנו, החליטה שילד מסוים לא יכול לגדול בביתו הביולוגי, כי זה מסכן אותו. כשמישהו אחר מגדל אותו בלי זכויות, זה בלתי אפשרי. הנושא הרפואי זה מה שקורה כאן ועכשיו. ילדה עם אבצס באוזן וכאבי תופת, שרופא חדר מיון מסרב לתת לה טיפול למרות שהורי האומנה שלה הגיעו עם אישורים ותעודות. ארבע לפנות בוקר, את מי תעירי עכשיו כדי שייתן לרופא הוראה לטפל? הילדה בינתיים סובלת! יש המון עניין גם סביב טיפולים פסיכולוגים. לנו אסור לקחת את הילד לטיפול בלי אישור של ההורים הביולוגיים, והפסיכולוג אמור לדווח להם, ולא לנו. זה קטע מטורף. מי שמדווחת לנו מה היה בפגישה זו מנחת האומנה.
"וגם אם זה נשמע שולי, אפילו האיסור לפרסם תמונות ברשתות החברתיות יוצר קושי. יודעת מתי הפִּיקים שאני מקבלת פניות מהורים? לפני פורים. כי כולם מצטלמים עם התחפושות, אז משפחות מעלות תמונות ושמות סמיילים על הפרצוף של ילד האומנה. הרווחה אוסרת על פרסום תמונות של ילדי אומנה ברשתות החברתיות או בכל מדיה אחרת, מתוך חשש שזה יוביל לזיהוי שלהם כילדי אומנה. אבל אף אחד לא יכתוב ליד התמונות האלו שמדובר בילדי אומנה. כשכתבו את חוק האומנה לא חשבו על אינסטגרם ופייסבוק. הילדים האלו לא יכולים להשתתף בקבוצות ווטסאפ של בית הספר. אני אומרת, בואו נתקדם, בואו נאפשר למשפחות להשתמש. אבל בכל פעם אומרים לנו, 'זה החוק', ולי צובט בלב".
משרד הרווחה גם אוסר על כל משפחות האומנה להתראיין ללא קבלת אישור מראש. מכתב בנושא גם נשלח למשפחות האומנה מטעם הארגונים המפעילים. בגלל המדיניות הזו, משפחות שרוצות להציף בתקשורת קשיים שלא מקבלים מענה, לא יכולות לעשות זאת. למעשה, דורשים מהן לקבל אישור להתראיין מאותו גוף שעליו הן באות להתלונן. "הגישה הזו מחלחלת גם להורים, שהופכים לפרנואידים. מתקשרים אלינו בשושו. אומרים: 'אל תגידי שדיברנו'. חוששים שייקחו להם את הילדים".
לעו"ד משה בן־דוד, היועץ המשפטי של העמותה, יש עמדה ברורה בנושא: "יש עניין של להשתיק את הורי האומנה, לא לתת להם להתאחד, שלא יידעו מה הזכויות שלהם. מה שאנחנו בעמותה רוצים הוא לשנות את חוק האומנה, לטובת המשפחות. לשנות את המדיניות, שיידעו שאנחנו קיימים, שיבינו שמשפחות האומנה הן לא נותני שירות, אלא מערך מתנדבים, כשהתשלום שהן מקבלות הוא רק לצורכי הילד.
"בינתיים, הרווחה מנסה לעשות בין המשפחות הפרד ומשול ולא מבינה שזה צריך להיות הפוך. ההתאגדות של משפחות האומנה תועיל גם לרווחה ותייעל את תהליך האומנה. גם יש בין הורי האומנה אנשים שיכולים לעזור האחד לשני, ודווקא להפחית בעלויות. אם יש הורה אומנה שהוא בעל חווה לרכיבה טיפולית, או משמש כאורתודנט, או עורך דין, ברגע שמדובר בקבוצה, הוא יתמחר אותנו במחירים סמליים. למשפחת אומנה ההבדל בין 20 אלף שקל ליישור שיניים לילד לבין 8,000 הוא מהותי".
בנוסף, לדברי עו"ד בן־דוד צריך גם להסדיר את היעדר הסמכות כשנדרשים טיפולים רפואיים. "כשהורה אומנה בא לבית חולים, אני רוצה שהוא יציג תעודת אומנה, וזהו. כל מה שהורי האומנה רוצים הוא שהילד יעמוד על הרגליים. אז תנו להם לעבוד".
בכמה ממאבקיהם הורי האומנה הצליחו. "העברנו את מענקי הקורונה להורי האומנה, נסענו לכנסת והופענו בפני ועדת הרווחה. לא הצלחנו עדיין לשנות בחוק האומנה שום סעיף, אבל במקרים פרטניים אנחנו מטפלים בתסבוכות. דבר נוסף, אנחנו רוצים שתהיה אחידות בין הארגונים המפעילים. מה מתקצבים ומה לא. משיחות בעמותה עלה הצורך של כל זוג הורי אומנה בטיפול זוגי, או לפחות ייעוץ, וגם הילדים הביולוגיים נפגעים וזקוקים לסיוע. כיום הארגון המפעיל לא מסוגל לטפל בהורים האלה".
"מדובר בכספי ציבור"
במשרד הרווחה רואים את הדברים אחרת. "לא נכון בעינינו לפרסם פרצוף של ילד בפייסבוק", אומר גורם במשרד. "לילד הזה יש אחים ואחיות, הורים וסבים וקהילה שהוא בא ממנה, ויחזור אליה. לכן, באיזונים המתאימים, צריך לשקול מתי מפרסמים. יש חוק אומנה מ־2016 ובהחלט אפשר לבחון שינויים בו, אבל צריך לראות גם את הדברים החיוביים, למשל שלראשונה בישראל, אומנים קיבלו סמכויות לניהול שגרה, כולל מתן תרופות להורדת חום או להוציא דרכון. יש איזון בין שמירה על זכויות וחובות הורים לבין סמכויות" .
למה אתם לא מוכנים לתת להורי אומנה את כרטיס הביקור של עוגן, שיהיה להם עם מי להתייעץ?
"כי יש עוד קבוצות מאורגנות של הורים אומנים. כרשות ציבורית אנחנו לא יכולים להמליץ על קבוצה כלשהי".
בארגונים המפעילים מבינים את הקושי שעימו מתמודדים ההורים. "אם יש רצון לשנות, המקום הוא לא אצלנו, אלא מול הכנסת", אומר בכיר באחד הארגונים. "אלא שבשנים האחרונות לא הייתה ממשלה רציפה, ואני יודע שהיו תיקונים לחוק, נעשתה עבודה, אבל הכל הלך לפח ועכשיו צריך להתחיל מחדש, מול הממשלה החדשה".
בארגון מפעיל אחר טוענים שכמעט תמיד ניתן מימון לצורכי הילד – בין אם לשיעורי פסנתר, להצטיינות בספורט תחרותי או לפסיכיאטר – אבל זה לוקח זמן. "וכמו בכל משפחה", אומר אותו גורם, "יש גבול כמה אפשר לתת. היו לנו הורי אומנה שעשו בר־מצווה כמו חתונה, הביאו את הילד על כרכרה, ואז ביקשו החזר, וכמובן שלא קיבלו".
בארגון אחר מספרים על משפחה שביקשה לרשום את ילד האומנה לבית ספר פרטי יקר מאוד, וסורבה. "אלה המקומות שאנחנו אומרים לא, ואני עומדת מאחורי זה, כי זה כספי ציבור", אומרת אחת המנכ"ליות. "בואי תראי את המינוס שלנו ותביני על מה אנחנו מדברים. כל שנה אני צריכה לגייס תרומות בכשלושה מיליון שקלים, רק כדי לתת יותר. חוק האומנה השתנה אבל הוא לא תוקצב, ולכן יש חוסרים, בעיקר בכמות הליווי שאנחנו נותנים למשפחות".
את מבינה את טענות ההורים?
"האנשים האלה עושים את זה ממקום רגשי ולא רואים בזה עבודה, כמו בחו"ל, ואז הם נכנסים לקונפליקטים. הלקוחות שלנו הם הילדים. הורי האומנה הם שותפים, אבל אנחנו מפקחים גם עליהם, וזו פוזיציה מורכבת. גם אני מבינה שצריך לתת סדנאות להורי אומנה ולילדיהם הביולוגיים, אבל אני לא מתוקצבת על זה, כי מבחינת המדינה, זה לא המנדט שלי. אז או שאני מצליחה לגייס כסף, או לא".
אתם מקבלים דמי השמה, כמו דמי תיווך.
"כן. המון. 200 שקל".
תגובת משרד הרווחה: "המשרד מתקצב את תחום האומנה ביותר מ־280 מיליון שקל בשנה. התקציב נחלק בין גופי האומנה להורי האומנה. לגבי ילדים הזכאים לקצבת ילד נכה – המשרד מוסיף תשלום לדמי האחזקה בהתאם לאבחון הילד. אנו דוחים את הטענה שהתנאים בחוק, כמו לא להתראיין או לפרסם תמונות ברשתות החברתיות, אינם הגיוניים. החוק נועד להגן על פרטיותם של הילדים ושל המשפחות ולאפשר להם תהליך התבגרות תקין וללא תיוג. החוק שומר על איזון ראוי בין זכויות הילדים וההורים לפרטיות, לבין הרצון להעלאת מודעות לנושא האומנה.
"לגבי אפוטרופוסות גוף, אומנה איננה אימוץ והילדים נמצאים בה לזמן קצוב. החוק מאזן בין הצורך לניהול שגרת היומיום של הילד לבין שמירה על זכויות הוריו הטבעיים, שאליהם הוא אמור לחזור בתום תקופת ההשמה באומנה".
משפחות אומנה בעבר ובהווה שזקוקות לסיוע יכולות לפנות לעמותת עוגן בטלפון 054-4773736 או ,בדוא"ל ,organization.ogen@gmail.com