בשם הסב

אל לוחמי הצנחנים שקיימו אתמול את מסע הכומתה המסורתי הצטרפה בקילומטר האחרון אישה בעלת פז"ם עם הרבה כבוד • עדינה אהרוני בת ה־86, ששירתה בעצמה בחטיבה האדומה, רצה לצד נכדה אשחר ובסיום העניקה לו את הכומתה שהייתה שייכת לבעלה אלחנן ז"ל, לוחם בגדוד 202 • בטקס השתתף גם עילם, אחיו הבכור של אשחר, שהחזיק עד עכשיו בכומתה • "מילאתי את הצוואה של בעלי", אמרה הסבתא הגאה, "הוא היה מאושר לדעת ששני נכדיו הגדולים צנחנים"

עדינה ואלחה (אלחנן) אהרוני הכירו בשירות הצבאי. שניהם שירתו בצנחנים, אלחה כלוחם בגדוד הנח"ל המוצנח ולימים בגדוד 202, ועדינה כמזכירה בבית הספר לצניחה ולאחר מכן בקבע בגדוד 890. אלחה נפטר לפני כשבע שנים, אך מורשתו מלווה גם את הדור השלישי במשפחה. תחילה עם הנכד הבכור, סמ"ר עילם מנשה (21) שהתגייס לצנחנים ושירת, כמו הסב, בגדוד 202. בסיום מסע הכומתה הוא קיבל מסבתא עדינה את כומתת הסבא שנשמרה עשרות שנים. אתמול אחיו הצעיר, רב"ט אשחר מנשה (18), סיים את המסע המסורתי. עילם נאלץ להיפרד מהכומתה בעלת הערך הרגשי הרב – ויחד עם עדינה העביר אותה לאשחר. לא לפני שעדינה בת ה־86 הצטרפה לקילומטר האחרון במסע.

 

"אני ואלחה הכרנו בבית ספר לטיסה", עדינה מספרת, "הוא היה לוחם ובא להדריך שם קורס קומנדו. אני המשכתי בחטיבה גם בקבע, בגדוד 890. רצו שאהיה שלישה שם. מאוד שמחתי עד שמישהו קם ואמר: 'אישה תהיה קצינה בצנחנים?'. קיבלתי תפקיד אחר".

 

בני הזוג דאגו להנחיל לדור ההמשך את מורשת החטיבה. "כולם סביבנו היו אנשי צבא", עדינה נזכרת, "גרנו בשיכון הצנחנים ועוד כשהיו ילדים הם שמעו את הסיפורים, מאיתנו ומהחברים. התרגשתי מאוד ברגע שעילם אמר שהוא רוצה ללכת לצנחנים. בעלי כבר לא זכה לשמוע את זה. אחרי זה גם אשחר החליט להתגייס לאותו מקום ואני פשוט בכיתי. היה לי ברור שאעניק להם את הכומתה של סבא שלהם. אני יודעת שהוא רצה שהיא תהיה שלהם והרגשתי שמילאתי את הצוואה שלו. הוא היה מאושר לדעת ששני נכדיו הגדולים צנחנים".

 

גם הנכדים התרגשו מאוד מהמחווה. "אצלי בטקס סבתא פתאום נכנסה עם הכומתה", עילם מספר, "הופתעתי מאוד וזה היה מרגש. עכשיו הגענו יחד להעניק אותה לאשחר". האח הצעיר הוסיף ש"ידענו תמיד שנתגייס לצנחנים, רצינו להמשיך את המורשת המשפחתית אחרי שגדלנו על הסיפורים ועל האנשים. לסבא יש סיכת כנפי צניחה עם כוכב, שזה זה אומר שהוא צנח לפחות 50 פעמים. אנחנו יודעים שהוא צנח הרבה יותר מזה".

 

שני הצנחנים מספרים על הקשר החם עם סבתא עדינה. "היא מאוד מצחיקה", משתף אשחר, "וכמובן שגם דאגנית. לפני הצבא היינו נוסעים אליה בסופי שבוע, אבל עכשיו זה יותר מורכב בגלל היציאות שלנו. אבל תמיד מדברים בטלפון ומתעדכנים".

 

ההליכה בעקבות הסב והאח לא מסתיימת במסע כומתה. עילם צפוי לסיים את השירות הצבאי באוגוסט ומי שיתפוס את מקומו הוא אחיו. "כשאשתחרר אשחר עולה לפלוגה שלי ויהיה אפילו באותו הצוות שלי", עילם מגלה.

 

סבתא עדינה הוסיפה לדברי הנכדים: "אני מאחלת להם שיעברו את זה בשלום ושאזכה לראות גם את השחרור שלהם".

 

אגב, בקרוב יתגייס עוד בן דוד במשפחה שכבר הביע רצון להמשיך במורשת, מה שאומר שהכומתה של הסבא תגיע לעוד כתף אחת לפחות.

 

לסיום, נשאלת השאלה היכן הכומתה של סבתא? "בזמנו לנשים לא נתנו כומתות אדומות, אני הסתפקתי בירוקה", עדינה מספרת, "אבל התג של המדים היה של הצנחנים. תמיד צנחנים".