במצפה על שם ניר פרס ז"ל, שכיהן כמפקד התיאום של צה"ל ברצועת עזה, המשקיף על הרצועה, עומדת סמדר שמילוביץ, ולא מפסיקה להתפעל מהיישוב, שהיא נמנית עם מקימיו. "אחרי הפינוי של נתיב העשרה מסיני ב־1982 בעקבות הסכם השלום עם מצרים, החלטנו להקים אותו מחדש במועצה אזורית חוף אשקלון, סמוך לגבול עם הרצועה. כשהגענו לכאן היו פה רק שתי גבעות חול חשופות ותראה אותו עכשיו", מכריזה שמילוביץ, שבגיל 70 פלוס עדיין מרכזת את נושאי הביטחון והחירום במושב. "אנחנו היישוב הדרומי ביותר שנושק לרצועת עזה, המוצב הקדמי של צה"ל. היישוב אמנם חי על הגבול, אבל חי. יש לנו חקלאות ותיירות והוא לא מתרוקן. להפך. אין בית פנוי למכירה. אנחנו חקלאים ציונים שלא עוזבים. וכך גם הילדים שלנו. משפחה אחת גדולה שמתנייעת יחד כמעט 50 שנה".
כשאני תוהה מה סוד הקסם של נתיב העשרה, כולם משיבים: ההון האנושי. "הגענו יחד כקבוצה, כגרעין עם פצע משותף, ולכן אנחנו מגובשים", סבורה טל בן צבי אליהו, מגדלת פרחים, שבילדותה חוותה את טראומת הפינוי. "הבסיס להצלחה של נתיב העשרה זה הגרעין החברתי החזק. יש פה אנשים יצירתיים שמפריחים את המקום".
התיירות של נתיב העשרה קיימת כעשר שנים. "תחילה אנשים הגיעו אלינו לאחר המבצעים הביטחוניים, כיוון שהסתקרנו איך חיים על הגבול, בצל החומה", מספרת עדי רוזן, המעבירה סיור קולינרי במושב. "הסיורים הועברו בהתנדבות עד שנפתח מרכז מבקרים עם מדריכים מקצועיים. המפגשים עם התושבים גורמים לקירוב לבבות ולהערכה רבה".
אז הנה שבע המלצות למה כדאי לפקוד את המקום מעורר ההשראה הזה עכשיו.
"אל עצמי" במאהל הבדואי
כל מי שקרא את "אל עצמי", סדרת הספרים של גלילה רון־פדר-עמית, או צפה בסרט שנעשה על פיהם, לא יכול היה שלא להתרגש מסיפורו של ציון כהן, נער שהגיע למשפחת אומנה. הסיפור של ציון הסתמך על חייו של מיכה ביטון, ילד משדרות, בן למשפחה ובה עשרה ילדים, שהתייתם מאביו בגיל תשע ועבר לחיות אצל גלילה בירושלים. ביטון, כיום בן 58, הוא אמן־יוצר־זמר השוקד על אלבום עשירי.
"אחרי חיים בתל־אביב רציתי שקט. ב־1990 עשיתי סיבוב בין המושבים, הוקסמתי מנתיב העשרה והרגשתי שאני חייב לגור פה". ביטון הכיר במושב את רעייתו נעמה ובחצר ביתם הקים את "המאהל של מיכה" – מאהל בדואי אותנטי, שבו הוא מעלה את המופע־מסע שורשים "בין שדרות לירושלים". "בין השירים אני מספר את סיפור עליית הוריי מקזבלנקה למעברה בשדרות. אני מדבר גם על ההתייתמות הטרגית והתקופה בה גרתי אצל גלילה. היחס שלי לדמות של ציון השתנתה במהלך השנים. כשהספר יצא, זה היה מאוד קשה. היום אני חי עם ציון בשלום. הבנתי שהסיפור שלי מהווה השראה לרבים".
אורחי ואורחות המאהל נהנים גם מהעוגות ומהמרקים של נעמה ומפינת קפה ותה מרוקאי.
המאהל של מיכה, משק 145. א'-ו' בין השעות 21:00-9:00, לקבוצות (200-20 איש), בתיאום מראש. 100 שקל לאדם. טלפון: 054-8157320.
מאכלים חובקי עולם
לפני עשור, אחרי מסכת נדודים ממושכת, בארץ ובעולם, שבה יעל שמיר למחוזות ילדותה. השפית המוכשרת שעבדה בין היתר על סיפונן של יאכטות בים התיכון, בארצות־הברית ובאיים הקאריביים והכינה מנות יצירתיות כמו קוסקוס לובסטר לאוליגרכים רוסים, לאנשי אצולה בריטים ואפילו למעצב טומי הילפיגר, מצאה את עצמה מבשלת לילדי המושב. "עברתי מקצה אחד של לקוחות לקצה אחר, אבל זאת הייתה עבודה נפלאה", מספרת שמיר. "האכלתי מאות ילדים מדי יום – לקוחות שבויים שאוהבים את האוכל שלי. אבל אז הגיעה הקורונה, וחישבתי מסלול מחדש".
כיום שמיר עורכת סדנאות (גם לילדים) וחוגי בישול וכן מבשלת ארוחות שף בבתים ובאירועים. התפריטים מגוונים: מפאייה מעולה ("עבדתי פעם במסעדה בספרד שהקונספט שלה היה אוכל כתום") ומרק עדשים טורקי ועד לעוגת פרג ולקינוח לימוני נהדר. "מה שמאפיין את המטבח שלי הוא הידע הקולינרי שצברתי בכל העולם. יש לי גם יכולת להמציא מתכונים ואני כמעט לא מסתמכת על ספרי בישול. אני מרבה להשתמש בתוצרת של המושב, כולל הקישואים שאחותי מגדלת".
יעלי'ז, משק 3. טלפון: 050-6924973.
קוסקוס אוורירי כמו ענן
"קוסקוס עננים", כך מגדירה מירב שוסטרמן את הקוסקוס הנהדר שהיא מתקינה במטבחה המרווח. לא מפתיע שאנשים באים מכל קצוות הארץ כדי לחוות ולרכוש אותו. "אני מאדה את הסולת הרבה פעמים ומכניסה כמות מסוימת של מים, מה שמייצר קוסקוס אוורירי כמו ענן". גם התוספות ראויות לציון: קציצות בשר שמנמות וטעימות, מרק ירקות עשיר ומשובח וסלטים טריים וטובים מאוד.
שוסטרמן עבדה הרבה שנים ברכש בתחום המלונאות ובתקופת הקורונה המלון באשקלון שבו עבדה נסגר, והיא החליטה להפוך את תחביב הבישול לפרנסה. "אני נהנית לראות אנשים אוכלים את התבשילים שלי". שוסטרמן החייכנית, שדבק בה הכינוי "המאסטרית של הקוסקוס" חולקת עם אורחיה סיפורים על 30 שנות חיים בנתיב העשרה. ניתן לסור למשכנה (בהזמנה מראש) ולרכוש ממטעמיה. משפחת שוסטרמן עושה משלוחים ברחבי האזור.
שוסטראק בטעם הבית, משק 127. טלפון: 054-9043555.
גבינות איכותיות וירקות משונים בחווה של גילר
לפני כחמש שנים נעמה ואייל גילר החליטו לנטוש את המשרות הנאות שלהם בהייטק, ולעבור לעסוק בחקלאות ובתיירות. "היינו המון שעות על הכביש ונמאס לנו. רצינו גם הגשמה עצמית ועבודת כפיים, ולא לסיים את חיינו תחת אורות הפלורסנטים", מסבירה נעמה. התוצאה: "החווה של גילר – עיזים זה הסיפור שלנו". "למדנו גבנות ואני מכינה את הגבינות מתוצרת הדיר שלנו. ואילו בחממות אנחנו מגדלים ירקות כמו עגבניות, לטובת תעשיית הזרעים, ופיטאיה, שממנה עושים גם ריבה. אנחנו גם מתמחים בגידולי ירקות מיוחדים, המשווקים לבני המנשה, שעלו מהודו".
נעמה מארחת סיורי קבוצות בחווה (הכוללים ליטוף טלאים בדיר). ביקור עם טעימות עולה 35 שקל לאדם (25 שקל בלי טעימות). נעמה אף מעבירה סדנאות להכנת גבינות. ניתן לרכוש בחנות החווה את הגבינות האיכותיות ותוצרת נוספת של הגילרים.
החווה של גילר. טלפון: 054-3161709.
מפעל הפרחים של בן צבי
המגיעים לשווקי האיכרים ברחבי הארץ כבר הספיקו להתאהב בפרחים המצודדים שמגדל נחמיה בן צבי בחולות נתיב העשרה. "בימי שישי יש לנו שבעה מוקדי מכירה וקהל הלקוחות נאמן וקבוע", מתגאה טל בן צבי אליהו, בתו של נחמיה, אם לשישה. "אבא שלי מגדל צמחים כבר 40 שנה ואין חנות פרחים בארץ שמכבדת את עצמה שלא מכירה את החרציות שלנו. גם הוורדים מאוד מבוקשים".
בחנות של המשפחה במושב מוכרים פרחים, גם של מגדלים אחרים. בחנות תמצאו ואזות, תבלינים, יינות ותה. טל מעבירה גם סיורים "להכרת המשק החקלאי בעוטף עזה, והאתגרים שניצבים בפניו – כשיש מצב קשה, רוב התושבים יכולים לקחת את הפקלאות ולעזוב לכמה זמן, לי אין את הפריבילגיה הזאת – אני נשארת עם 'המפעל' שעובד 24 שעות ביממה".
הסיור נערך בימים א'-ו', והוא מיועד לקבוצות מעל 20 איש (40 שקל לאדם). בסיומו כל משתתף מקבל זר פרחים. בן צבי פרחים מהחקלאי. טלפון: 050-4477463.
פסיפס וקרקרים בריאים
כשנכנסים לחצר המטופחת של ניצן ואתי בן שושן, ממייסדי המושב, אי־אפשר להתעלם מיצירתה הגדולה של אתי המעטרת את הממ"ד: העבודה מורכבת מעלים ירוקים מבטון ומצלחות ססגוניות, שאותן אספה במסעותיה בעולם. בחצר תמצאו גם פסלים של בעלי חיים שאתי יצרה מכדורגל משומש.
אתי מתמחה בפסיפס ("חלק מהאבנים והזכוכיות אני אוספת במשתלות") ומעבירה סדנאות (כל השבוע, חוץ משבת). אל תחמיצו גם את הסיפורים של אתי הכובשת – העלייה ממרוקו, החיים במעברה, המעבר לסיני והפינוי משם לטובת נתיב העשרה.
את הביקור כדאי לנצל גם לרכישת מוצרים שאתי מכינה, כמו קרקרים ולחמים. "האוכל שלי בריא, מדברים טבעיים לגמרי".
אתי בן שושן, משק 25. מחיר הסדנה: 1,000 שקלים לכל הקבוצה (20 אנשים). טלפון: 052-2336188.
חומת השלום והתקווה
מיזם "נתיב לשלום" המרגש של אמנית הקרמיקה צמרת זמיר, הניצב בנקודה הכי קרובה לגבול, הפך לאתר עלייה לרגל, שאליו מגיעים תיירים מכל העולם. "ב־2012 החלטתי לצייר יונת שלום וכתובות על שתי החומות, שמגינות על בתי המושב מפני ירי מהרצועה. זה היה מקום מפחיד, שאנשים חששו לעמוד בו, והחומה הייתה אפורה. אז רציתי להביא שמחה ותקווה ולעזור לקהילה שלנו וליישובים מסביב לנצח ביחד את הפחד".
זמיר מנהיגה בביתה במהלך השבוע (15:00-9:00) מרכז מבקרים (שפתוח לא רק לקבוצות), שבו נחשפים לחיים בעוטף עזה באמצעות סרט והרצאה. בהמשך בוחרים אבן שיצרה זמיר ועליה כתובות מילים של תקווה ושלום ומצוירים פרחים ולבבות, ואז כותבים בצדה השני משאלה. ממרכז המבקרים יוצאים לחומה, ועליה מדביקים את אבני המשאלות.
נתיב לשלום. משק 111 והחומות מול הגבול. 30 שקל לאדם. זמיר גם מעבירה סדנאות יצירה (40 שקל) ומפעילה חנות לרכישת יצירותיה. טלפון: 052-5971678.
סיור קולינרי: עדי רוזן, מלכת הסיורים הקולינריים של הדרום, לא מזניחה גם את היישוב שבו היא גדלה וגרה, והיא מעבירה מסע בן חמש תחנות, "בבתים של אנשים מיוחדים ובמהלכו אוכלים מאכלים טעימים ומשביעים".
הסיור מיועד לקבוצות של 20 אנשים ואורכו שלוש וחצי שעות. 230 שקל לאדם. טלפון: 054-2212646.
על הגבול עם יפעת בן שושן: סיורים בהם יפעת בן שושן, אשת קולנוע וטלוויזיה, מספרת על ההיסטוריה של המקום ואיך זה לחיות בעוטף עזה על הגבול, כולל ביקור במעבר ארז. "הסיפור של נתיב העשרה מספר סיפור על ציונות", היא מצהירה.
מחירים: מעל 40 איש - 20 שקל לאדם. משפחות - 40 שקל לאדם. טלפון: 054-6770333
מרכז המבקרים על הקצה: למרכז המבקרים בלב המושב מגיעות קבוצות, השומעות על תולדות נתיב העשרה, נחשפות לשרידי קאסמים וכיפת ברזל ונהנות מקפה ועוגה. במרכז יש חנות המוכרת את תוצרת היישוב, מאננס ותותים ועד ריבות ודבש. מכאן הקבוצות יוצאות לסיור בשטח.
מינום משתתפים בקבוצה - 10 אנשים. מחיר לאדם: 25 שקל. טלפון: 08-9566015.