יחי המלך

אלוהים, נצור את המלך: שמונה חודשים אחרי מותה של המלכה אליזבת, הוכתר אתמול צ'ארלס השלישי למלך בריטניה • בטקס מלא פאר והדר בכנסיית ווסטמינסטר בלונדון נמשח המלך הטרי בשמן זית מירושלים, ורעייתו קמילה הוכתרה למלכה • מאות אלפים גדשו את רחובות לונדון הגשומה כדי לקחת חלק ברגע ההיסטורי, שכמוהו לא היה כבר 70 שנה

זה היה אירוע שכמותו בריטניה לא ראתה 70 שנה, כלומר רוב מבין עשרות מיליוני התושבים טרם נולדו, או היו קטנים מכדי לזכור איך זה נראה ומרגיש כשאימפריה מכתירה את הסמל החשוב ביותר שלה. גם העיסוק האינסופי בהכנות, כולל ירידה לפרטים הקטנים ביותר של הכותנות שיילבשו והפסוקים שייאמרו, לא באמת המחישה את האופן שבו טקס עתיק, דתי ולא מבדר בעליל, מצליח לגעת במאות אלפים, שגדשו אתמול את רחובות לונדון בשבת אפורה, קרה וגשומה בלי הפסקה.

 

הם היו שם כדי שבעתיד יוכלו לספר, כיצד ביום ההיסטורי הזה הם לא העזו לשבת בבית ולחוות את כניסתה של הממלכה לעידן צ'ארלס השלישי מבעד למסך הטלוויזיה. חלקם התנפלו כבר שלשום על הדרכים הסמוכות למסלול ההכתרה, מארמון בקינגהאם לכנסיית ווסטמינסטר. בשש בבוקר של שבת, האזור שבו הותר לקהל להתגודד נפתח ומיד התמלא עד אפס מקום. שאר הציבור הופנה, ביעילות ובסדר מופתי, עם עשרות שוטרים וסדרנים על כל חמישה מטרים, לאזור הייד פארק, שם הוקרנה ההכתרה על מסך ענק.

 

לינדה, למשל, היא אישה לא צעירה, שהגיעה מפאתי לונדון קצת אחרי עלות השחר, כדי ליהנות מהספקטקל מקרוב ככל הניתן. כמו הרבה מאוד גברים, נשים, ילדים וילדות, היא מצוידת בחפצים שמציינים את יום ההכתרה, כגון תיק צד שעליו נרקם הדגל ודיוקנו של צ'ארלס, וגם שאר הלבוש שלה בהחלט עונה על התואר "חגיגי". "אנחנו לא נראה אירוע כזה שוב, לא בימי חיינו", היא אומרת. "הייתי עצובה אם לא הייתי מגיעה. וכל מי שהגיע לכאן מרגיש ככה. אנחנו צריכים להיות אסירי תודה שיש לנו את המוסד הזה. אין אלטרנטיבה לדעתי. אלה גם יחסי ציבור מצוינים לבריטניה. לדעתי הרבה מדינות מקנאות בנו".

 

המלך, שאף פעם לא היה האישיות הכי פופולרית במשפחת המלוכה וגם כיום בהחלט יש לו לאן לשאוף, התקבל בתשואות ובמחיאות כפיים כשהפציע לראשונה מתוך הכרכרה שלקחה אותו ואת המלכה־רעיה קמילה. בשמונת החודשים האחרונים הצליח צ'ארלס לעמוד ביעד המרכזי: לא לעשות טעויות שיעיבו על כניסתו לנעליה העצומות של אמו, המלכה אליזבת השנייה. גם בלילה שלפני ההכתרה הוא ורעייתו הפגינו חושים חדים ויצאו בפנים מחויכות להתחכך בקהל שהתאסף מול ארמון בקינגהאם.

 

אולם ברגע האמת, לעיני 2,300 מוזמנים ומוזמנות בלבד, צ'ארלס נראה כמי שמשא התפקיד כבר מתחיל להכביד עליו, בתום 70 שנות המתנה, חלקן מייסרות למדי. "הוא יכול לחייך קצת, לא?" אמרה אישה בקהל נוכח הבעת הפנים הרצינית להחריד שעטה המלך לאורך הטקס, שהתנהל ללא תקלות: השבועות דוקלמו, הברכות בורכו, המזמורים זומרו והכתר של סנט אדוארד, שנועד רק לטקס ההכתרה, הונח על ראשו של המלך בכיוון הנכון על ידי מנהיג הכנסייה האנגליקנית, הארכיבישוף מקנטרברי. האחרון, כמתוכנן, הזמין את הציבור להצהיר אמונים למלך, בצעד שעורר מחלוקת בימים שלפני הטקס. ברגע האחרון הנוסח שונה במקצת בעקבות הביקורת לפורמט פחות מחייב. שאר השינויים והחידושים, מהנוכחות של השפה הוולשית ועד הכרה בדתות נוספות, בוצעו כמתוכנן. גם הכתרתה של קמילה, מחזה בלתי נתפס עבור מי שזוכר את הבוז העממי כלפיה על רקע הגירושים של צ'ארלס ודיאנה, עברה בשלום.

 

כהונתו של צ'ארלס תיבחן, בין השאר, בשאלה כיצד הוא מתקבל על ידי הדור שמכיר אותו קודם כצא'רלס מ"צ'ארלס ודיאנה" או מהלהיט "הכתר" ותוהה מדוע המונרכיה הוותיקה עדיין נדרשת במדינה דמוקרטית ורב־תרבותית. אם לשפוט לפי כמות הצעירים והצעירות שנכחו ברחובות, נקודת הפתיחה של הארמון לא רעה. "אני חושבת שאפשר לנקוט צעדים כדי שהמלוכה לא תהיה כל כך יקרה, כך שאני די קרועה בנושא הזה, בגלל יוקר המחיה", מודה סוזי, אישה צעירה שהגיעה לחגיגות מאזור שרופשייר, מרחק שעתיים ברכבת מלונדון. "אבל המוסד הזה היה כאן מאז ומתמיד. יהיה חבל לוותר עליו".

 

אם המונרכיה אכן תשרוד, יורשו של צ'ארלס אמור להיות בנו הבכור, וויליאם, נסיך וויילס, שאתמול כרע ברך לפני אביו ונישק אותו. בנו השני של צ'ארלס, הנסיך הארי, הגיע לטקס ללא רעייתו, מייגן מרקל, אחרי כשנתיים של עימות פומבי עם הארמון. מן הסתם, הארי גם לא נכח כשהמלך, המלכה־רעיה קמילה, הנסיך וויליאם, אשתו קייט והילדים שלהם נופפו לציבור מהמרפסת של הארמון. במקביל, מטס מרשים חרך את השמיים הקודרים לקול צהלות הקהל. "היה שווה לחכות", סיכמה ג'ודית', שהגיעה עם משפחתה מגלזגו, סקוטלנד, מדינה שעתידה במסגרת בריטניה מוטל בספק. אבל בזה היא ואחרים לא עוסקים היום, וגם לא מחר ומחרתיים, שבהם החגיגות יימשכו. אבל אחר כך אלוהים גדול, ונותר רק לראות אם הוא הקשיב להמונים שביקשו ממנו לשמור על המלך, כלומר לשמור על עצמם.