להשאיר את קפלן בקפלן

None

בן-דרור ימיני עודכן: 02.06.23, 00:15

זה היה לפני כעשור. שבועיים לפני הרצאה מתוכננת באוניברסיטת ברקלי נודע לי שסטודנטים מארגונים עוינים יגיעו. באותם ימים למדה שם סטודנטית ישראלית, ר', שהשתתפה בקורס של חאתם באזיאן, מייסד ה־SJP ("סטודנטים למען צדק בפלסטין"). היא למדה בעיקר לצידם של תומכי BDS, וקשרה איתם קשרים הדוקים. איך אפשר למנוע את פיצוץ ההרצאה? דַבּרי עם פעילי SJP, ביקשתי ממנה, וספרי להם שאני מזמין אותם לדיאלוג. הקשבה תמורת הקשבה. הצעה כזאת לא הייתה עובדת בכל קמפוס. אבל ר', עם האישיות הכריזמטית שלה, דווקא הצליחה.

 

הם הגיעו והקשיבו בסבלנות. כל משפט שאמרתי שם היה הפרכה לכל טענה שלהם על הציונות ועל ישראל ועל אפרטהייד ועל שקרים בוטים שהם והמרצים שלהם מפיצים. לא היה שום פיצוץ. בסיום ההרצאה הם קיבלו את רשות הדיבור. היו ביניהם שניים עם ידע מרשים ומאתגר. הם ציטטו טקסטים של הוגים ציונים, היו גם כאלה שהביעו תמיכה בטרנספר. מבחינתם זו הייתה הוכחה למזימת הנכבה ולפשעים הציוניים. עניתי להם שאלה היו מעטים ושרוב המנהיגים הציונים התנגדו לטרנספר ותמכו בזכויות מלאות לערבים. ועוד־ועוד.

 

הדיאלוג נמשך במיילים עוד חודשים לאחר אותו אירוע. יש לי סיבה לחשוב שאחדים מהם נכנסו לשלב של עיון מחדש. ובכל מקרה, הם הקשיבו לאויב האולטימטיבי, ציוני אדוק, והבינו שאפשר לדבר. זו אופציה לא רעה.

 

ולמה כל ההקדמה הזאת? משום שמה שקרה ביום ראשון באוניברסיטת תל־אביב הוא חציית קווים אדומים. סתימת פיות על ידי צעקות היא מופע של קבע לכל מרצה ציוני בקמפוסים בארה"ב.

 

זה מה שאנחנו רוצים? BDS מתוצרת המחאה? אפשר להתנגד לחלק מהשינויים ששמחה רוטמן מקדם. נדמה לי שחובה להתנגד. אבל להתנגד לדיאלוג? לסתום פיות? להיות על סף אלימות? הסיכויים לשנות את עמדתו של רוטמן בדיאלוג הם קטנים. מאוד קטנים. ולמרות שרוטמן עצמו כיו"ר ועדת החוקה לא היה מופת לדיאלוג ענייני, שווה לנסות.

 

הנה, גם יריב לוין, הכוהן הגדול של ההפיכה המשטרית, הודה ש"בשיטה שבה ברוב קואליציוני אפשר למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, אנחנו נימצא במצב שקואליציה מסוימת - שגם ככה יש לה שליטה גם בממשלה וגם בכנסת - תשתלט באותה קדנציה על בית המשפט העליון, ולמעשה תביא למצב שבו כל שלוש הרשויות תהפוכנה לרשות אחת". ולמרות שהליכוד ממשיך בדרישה לשליטה מוחלטת גם בוועדה לבחירת שופטים צריך להזכיר שוב ושוב את האמירה של לוין.

 

ובכלל, עם כל הכבוד למחאה, ויש כבוד, גם לתומכי הרפורמה יש טענות נכונות. הִלכת הסבירות? היא חייבת שינוי. יש הלכות דומות בעולם, אבל בשום מקום בעולם לא הרחיקו לכת כמו בישראל. פסילת חוקים? כן, יש צורך. אבל רק ברוב מיוחד. צריך להזכיר ששישה שופטים, בהרכב של 11, כמעט כפו על ישראל "זכות שיבה באמצעות נישואים" - כאשר גיבשו רוב דחוק לביטול חוק האזרחות. זו הייתה פסיקה בלתי סבירה בעליל, שרק בגלל עיכוב בביצוע לא גרמה לצעדי ריסון כבר בשנת 2006. והמצב שבו הפרקליטות פועלת ללא מנגנון ביקורת, לאחר שרמסה בכוחניות כל ניסיון להסדיר ביקורת עם שיניים - הוא עצמו פגיעה קשה בשלטון החוק.

 

השבוע הופעתי בפני פורום קהלת. דיברתי על "מדינה אחת". הוזמנתי דווקא משום שהעמדה שלי בנושא היא שהימין הקיצוני מגשים את חזון השמאל האנטי־ציוני. האולם היה מלא. לא זרקו עליי אבנים. הם הקשיבו. הם הציגו שאלות ענייניות. כך שיש לי הצעה למפגינים נגד ההפיכה המשטרית: לפעמים עדיף להקשיב ולקיים דיאלוג. לא כל הטענות ששמעתי בברקלי, בקהלת ובעוד מקומות היו מופרכות. אז אולי, אם נאבקים למען דמוקרטיה וחופש ביטוי, דיאלוג עדיף על סתימת פיות?

 

גם ראשי הקהילה היהודית בניו־יורק מודאגים. ביום ראשון יתקיים מצעד ההזדהות עם ישראל. עשרות אלפים אמורים לחגוג 75 שנים לישראל. והמחאה תופיע גם שם במלוא הדרה. "אנחנו מבינים שיש הרבה להט בנוגע למה שקורה בישראל", אמר לי גדעון טיילור, מנכ"ל ה־NY-JCRC, וממארגני המצעד. "אנחנו מכירים ומוקירים את הדמוקרטיה הישראלית. העניין הוא שהמצעד הוא הזדמנות לשותפות בין קבוצות עם דעות שונות. חגיגה של גיוון. זה מצעד הזדהות עם ישראל, ולא בהכרח עם ממשלה ספציפית".

 

אין שום אפשרות למנוע את המחאה של ישראלים ויהודים בארה"ב. אבל אין גם צורך להרוס את החגיגה. ובעיקר, סתימת פיות היא עניין מביש באוניברסיטת תל־אביב. אין צורך שזה יקרה גם בניו־יורק.

 

עסקת המעט

 

מאחז חומש הוא לא עוד נקודת יישוב. מדובר במאחז שהימין הציוני היה אמור לצאת נגדו. הרי הימין התנגד לכל יוזמות השלום שעלו וצצו בשלושת העשורים האחרונים. אבל הצעה אחת, רק אחת, רשומה על שמו של הימין. עסקת המאה של טראמפ. כל ההתנחלויות יישארו בשטח הריבוני של ישראל, כולל בקעת הירדן, ותוקם מדינה פלסטינית, לאחר התניות לא פשוטות, על 70 אחוז משטחי יהודה ושומרון. לא כל הימין תמך. בצלאל סמוטריץ' השמיע התנגדות נחרצת.

 

אפשר לאהוב את התוכנית. ואפשר, כמו רוב השמאל, לטעון שהיא לא מספיק טובה. מה שחשוב לענייננו נעוץ בעובדה שמאחז חומש נמצא בלב ליבו של השטח שיועד לפלסטינים. אז מה בדיוק קורה כאן? גם היוזמה היחידה שזכתה לתמיכת הימין, לפחות הציוני, נרמסת על ידי ממשלת הימין? והיכן נתניהו, שמזוהה יותר מכל אדם אחר עם עסקת המאה? מדוע הוא שותק? ובכן, כפי שרבים וטובים חששו, בעניין המדיני בצלאל סמוטריץ' מחזיק במושכות. נתניהו רק מציית להוראות.

 

כשהנימוקים ענייניים

 

כבר למעלה משבועיים ששופטת ביהמ"ש העליון, רות רונן, מואשמת בכך ששיחררה עציר החשוד בביצוע הלינץ' במור ג'אנשווילי בעכו בימי שומר החומות. "החלטה הזויה ומקוממת", כתב ח"כ בועז ביסמוט, שהוסיף וטען שזו הוכחה ש"הרפורמה חייבת לעבור". זו גם הייתה הרוח ברשתות החברתיות.

 

כתבתי בעבר ביקורת נוקבת נגד רונן. האם חזרה לסורה? קראתי את ההחלטה. ובכן, אפשר להבין את שופטי המחוזי שהחליטו על מעצר עד תום ההליכים, אבל ההחלטה ההפוכה של רונן רחוקה מלהיות הזויה. הנימוקים רציניים. כך, למשל, המדינה עצמה לא טוענת שהנאשם, אסי חוראני, "תקף בעצמו או ביצע פעולה פיזית כלשהי במהלך האירוע". גם העדויות על נוכחותו באזור אינן חותכות. ובנוסף, העדויות נגדו מצויות בידי המשטרה כבר מ־16 במאי 2021, ארבעה ימים לאחר הלינץ'. ובכל זאת, הוא לא נעצר. עברו שנתיים, וחוראני לא היה מעורב באירוע גזעני או לאומני. אז דווקא עכשיו? יש נימוקים למעצר, כמו עברו הפלילי והמלצת שירות המבחן. ועדיין, ההחלטה של רונן מבוססת. יש צורך בביקורת על הטיות פוליטיות בהחלטות שיפוטיות. זה כנראה לא המקרה.

 

bdyemini@gmail.com

 

 
פורסם לראשונה 01.06.23, 14:03