לנייט האפמן יש חלום. חלום גדול אפילו יותר מלזכות עם מכבי תל-אביב בסופרוליג או אפילו ביורוליג. כמו כל שחקן כדורסל עלי אדמות, גם האפמן חולם לשחק בליגה הטובה בעולם – ה-NBA. בשביל החלום הזה הוא מוכן להתעורר לאימוני בוקר, לבלות שעות נוספות בחדר כושר ולנסוע למשחקי חוץ של מכבי בחורים כמו וורוצלאב ונובו מסטו. האפמן הגדיל לעשות, כשחרט על גופו את החלום. הוא קיעקע את לוגו ה-NBA על כתפו הימנית. אבל החלום יישאר בגדר חלום, כזה בלתי מושג. פשוט, טוב ככל שהוא יהיה, האפמן אינו שחקן NBA.
עוד חולם אחד
האפמן אינו הזר היחיד שהגיע למכבי תל-אביב, הצליח בענק, והתחיל לחלום אמריקה. כמו רבים לפניו, גם לו זה לא יקרה. זה לא יקרה אולי בגלל אותו משהו שקורה לזרים של מכבי בדרך הקצרה שבין גשר לה-גארדיה לנמל התעופה בן גוריון. זה לא יקרה אולי בגלל הנלהבות הצברית, מין סוג של שחצנות שנדבקת לאגו של השחקנים ב-'קבוצה של המדינה'. זה לא יקרה כי עם כל הרצון הטוב והסימפטיה להאפמן, בסוף הוא יגמור כמו רבים אחרים (רשארד גריפית' וספנסר דאנקלי הם רק דוגמא) - ייצא בקיץ מארצנו בהרגשה של "עשיתי את שלי. עכשיו הגיע הזמן לצאת לכבוש את העולם". עצוב כמה שהוא טועה.
מידות אירופיות, מידות אמריקניות
אין ספק, האפמן הוא סנטר אירופי מעולה. הוא גבוה, יש לו קליעה טובה מחצי מרחק, התמצאות ברחבה וטכניקה. כל אילו תכונות שהפכו אותו לאחד הסנטרים המוצלחים באירופה, אם לא המוצלח שבהם. אם כך, למה שלא יצליח בגדול ב-NBA?
ובכן, הטעות בשיפוט של אוהד הכדורסל המקומי נובעת מהניסיון ליישר קו בין שני עולמות הכדורסל, זה האירופי וזה של ה-NBA, ולמדוד אותם על פי אותו קנה מידה. ההנחה שכדורסל הוא כדורסל בכל העולם ובסופו של דבר צריך "To put the ball in the basket" שגויה בבסיסה. מי שמעריך את האפמן כשחקן NBA על פי הפרמטרים האירופים וההיפך, יגלה כי מדובר בשחקן כדורסל שונה לחלוטין. בדיוק כאן יתגלה ההבדל בין האפמן כסנטר אירופי איכותי לגבוה כושל במחנה קדם עונה בארה"ב.
הרבה בשר מול העיניים
כאמור, האפמן הוא שחקן בעל טכניקה מלוטשת והתמצאות ברחבה. עכשיו בואו ונדמיין אותו בפוסט-אפ מול אלונזו מורנינג. בעצם כדי לא לעשות לנו הרגשה רעה מדי, נעזוב את מורנינג ונציב את האפמן בפוזיציה דומה מול גרג אוסטרטאג מיוטה. אוסטרטאג, שחקן כבד, על גבול הפלגמט, אבל האם מישהו מצליח להתאמץ ולראות בעיני רוחו את האפמן קולע עליו? השחקן שהיתל בטובי הסנטרים האירופים, מסתובב שמאלה ימינה ושוב שמאלה וכל מה שהוא רואה זה את הגופיה המיוזעת של אוסטרטאג. בלית ברירה הוא מציץ למעלה, לעבר הסל, ורואה רק יד שרירית נישאת אל על.
ככה זה ב-NBA. תחילה דרוש גוף ארוך, אתלטי וחזק ואחר כך נכונות לתת מרפקים ולהילחם מתחת לסלים. כישרון טכני הוא רק בונוס, לפחות בכל האמור לשחקנים גבוהים.
בעיית האינטנסיביות
בעיה נוספת שיש להאפמן ושתמנע ממנו להצליח ב-NBA היא חוסר האינטנסיביות שלו לאורך כל חלקי המשחק. האפמן הוא שחקן שפורח מתחת לסלים, אך נעלם לחלוטין במעבר בין הרחבות. בקצב המשחק של ה-NBA, קצב בו עובר כדור מרחבה לרחבה במהירות עצומה, ספק אם האפמן יוכל בכלל להבין מה קורה.
מי שמחפש סיבות לירידה היחסית בתפוקה שלו השנה, ימצא אותן למשל בהחלת שעון 24 השניות באירופה העונה. במשחק נגד וורצלאב הוכיח הרולד ג'יימיסון, בעל עבר קצרצר כשחקן ספסל זניח במיאמי היט, עד כמה חשוב לשמור על אנרגטיות אינטנסיבית לאורך כל המשחק. ג'יימיסון גבר על האפמן בקרב על הכדורים האבודים והביא לידי ביטוי גם את הנחיתות הפיזית של האפמן בקרבות מתחת לסל. ב-NBA יהיה על האפמן להתמודד עם גרסאות משודרגות, של ג'יימיסון.
משרה חלקית
אבל סימן השאלה הגדול ביותר הנוגע להאפמן כשחקן NBA לגיטימי הוא היכולת של לתפקד כשחקן תלוי משימה (role player), כחלק ממאמץ קבוצתי כולל. בהנחה שהאפמן לא יהפוך לכוכב NBA (וגם האופטימיים ביותר לא ממש חושבים שזה יקרה), הוא יאלץ למלא תפקידים שוליים ולאו דווקא התקפיים, לפרקי זמן קצרים על פי צורכי הקבוצה.
להאפמן יש כבר לא מעט מאניירות של כוכב (ובצדק, בכל האמור לאירופה). ספק אם יוכל להסתגל למעמד חדש, שיבטל אותו כאופציה משמעותית בהתקפה. ג'ון אמיצ'י, דין גארט ואנטוניו דייויס הצליחו לעשות את המהפך הזה והפכו לשחקנים אפורים ב-NBA, כמעט לא מורגשים, שמתמחים בהגנה ובלחימה. האפמן לא נראה מסוג השחקנים האילו.
קללת ה-'טווינר'
אופציה נוספת מבחינתו של האפמן היא לשמש כקלע חוץ גבוה דוגמת מאט בולארד או דני פרי. הבעיה: יכולת הקליעה שלו מבחוץ היא לא משהו שאפשר לבנות עליו בעמדה הזאת. זו גם הסיבה שהאפמן לא יוכל לתפקד כסמול פורוורד/אוף גארד, מהסוג האירופי החביב על מאמני הליגה (פרדראג סטויאקוביץ', טוני קוקוץ'). אם זה לא מספיק, אז להאפמן אין שליטה מספיק טובה בכדור או במילים אחרות מדובר ב-'טווינר' - בין סנטר לסמול פורוורד.
ב-NBA לא ממש אוהבים שחקנים כאלה, אלא אם כן הם כוכבים של ממש, וגם זה בתנאי שיהיו צעירים. דירק נוביצקי ולאדה דיבאץ' וזידרונאס אילגאוסקאס הם גם כאלה - כולם שיחקו באירופה, אבל עם כל ההערכה להאפמן, הוא לא מתקרב לרמתם. הם הגיעו מאירופה בגיל עשרים כדי להתפתח לשחקני איכות ב-NBA, בגיל 26 אין לאף מאמן את הסבלנות להפוך גם את האפמן לאחד כזה.
ציר ישראל-ארה"ב-אירופה
סיפורו של האפמן מזכיר במידה לא מעטה את סיפורו של עודד קטש מלפני שנתיים. הגאונות של קטש על הפרקט ביד אליהו, תורגמה אוטומטית כגאונות כדורסל נטו שתספיק גם ל-NBA. אחרי שהתפוצץ בלון ההליום - "קטש ב-NBA", זה שנתלה אי שם גבוה מהישג ידו, עזב קטש את מכבי לטובת פיסגת הכדורסל המקומית – פאנאתינייקוס.
ייתכן שהאפמן, ממש כמו קטש, יעזוב גם הוא את מכבי בסוף העונה לאחר שידחה על ידי קבוצות ה-NBA אחרי שהות קצרה במחנות פתיחת העונה. סביר להניח שנפגוש בו שוב ביד אליהו, הפעם כשחקן אורח של בולוניה, אולימפיאקוס או ברצלונה.