פסח כשר

בשר צריך להיות כשר, זה ידוע, וגם יין. אבל למה צריך להכשיר מים מינרליים וסמרטוטי רצפה? בשביל לשלם לכלי הקודש של הרבנות ושל הבד"צים

מנהג הוא בישראל שלכל חג יש ברכה משלה. ביום כיפור מברכים "צום קל", בפורים "פורים שמח", בפסח "פסח כשר". מעניין כמה משלם עם ישראל עבור ה"כשר" הזה, ולמה מתרבים משנה לשנה המזונות, הכלים והטובין שחייבים בחותם כשרות של הרבנות הראשית ושל בד"צים למיניהם. זה לא רק מה מותר ומה אסור לאכול בחג, מצוות בעור חמץ וניקיון כללי. אני מתכוונת למוצרים שנושאים חותמת "כשר לפסח", כאשר המחיר עבור החותמת הולך ועולה.

על כשרות היין כבר דובר הרבה. ראשית, אסור להשתמש בענבים שבשלו בשלוש השנים של הכרם, אחר-כך יש לתת תרומה ומעשר, לדאוג שכל החומרים שמשמשים לטיפול ביין יהיו כשרים למהדרין, ושכל העוסקים בהכנתו יהיו יהודים זכרים שומרי מצוות. בשנים האחרונות גזר מי שגזר שגם המים המינרליים צריכים להיות כשרים לפסח. התבוננו בבקבוקי המים ומצאו את החותמת "כשר לפסח", ואגב, תוכלו למצוא אותה כל השנה, לא רק לקראת פסח. והנה פרנסה נוספת לכלי קודש.

ככל שניסיתי לחקור מי ומתי החליט על הצורך בהכשרת מים - לא עלה בידי לגלות. יתרה מכך, כל השאלות שהפנינו לחברות השונות בדבר העסקתן של נשים או העסקתם של לא-יהודים במילוי הבקבוקים במים ה"כשרים", נתקלו בתשובות מתחמקות. מכל מקום, ברור שמדובר כאן בעסק משומן היטב, שמשרת את מפיצי המים ואת כלי הקודש - הכל על חשבון הציבור.

בזמן האחרון החלו לסמן גם חומרי ניקוי בחותם הכשרות, שאליו מתלווים, איך לא, תשלומים לאיזה בד"צ. אומרים שבקרוב יהיה צורך בהכשר של סמרטוטי רצפה ומטליות אבק, ואז יהיה הכרח להכשירם גם לפסח.

מאז שיו"ר ועדת הכספים בכנסת הוא חרדי, הולך וגדל מספר החברות שזקוקות לתמיכת סובסידיות או לרשיונות יבוא, ושנדרשות לשמירת כשרות ולמתן תרומות ומעשרים.

על שוק הבשר כבר נאמר הרבה, והמונופול בעניין מעוגן בחוק. עד לפני מספר שנים הניחו כי חזקה על כל אשה יהודייה שהיא יודעת להכשיר בשר. היום, כדי להרבות הכנסה לאנ"ש, הם גם מכשירים אותו, ממלאים במים ובמלח, וכך מעלים משקל, מקלקלים את הטעם ומחייבים חולי לב ובעלי לחץ דם גבוה לשטוף ולרחוץ את עודף המלחים.

בימים רחוקים בעבר נתנו תרומות ומעשרים ללוויים ולכוהנים למען קיומם. היום, הרבנים, השוחטים, משגיחי הכשרות ובעלי החותמות, כולם כולם מקבלים משכורות גבוהות בהרבה מהממוצע במשק. אלא שחמדנותם אינה יודעת שובעה.

הרבנות הראשית - שמעולם לא מצאה לנכון לדון בדברים הנוגעים לתחום היחסים שבין אדם לחברו, וודאי לא בדרך שבה יש לנהוג בגר ובתושב - רואה בחדווה את סחיטת הכספים מהציבור הרחב בשם דת ישראל ומורשת ישראל, וחלילה לה מלפרסם סייגים על אותם שלמונים שמקבלים כלי הקודש בזכות חותמת הכשרות, על מה שצריך הכשר וגם על מה שלא. מעניין שגם המועצה הישראלית לצרכנות, שמן הדין שתגן על הצרכן מפני הונאה והוצאת כספים תוך התחזות, אינה אומרת דבר.

אז למה לא? בלאו הכי אנחנו משלמים לכל דורש כפליים מערך סחורתו. למה שלא ניתן גם לממשיכיהם של בני עלי הכהן, חופני ופנחס, אשר העלו לעצמם קורבן ככל שהעלה המזלג? זו תורת כלי הקודש מאז ומתמיד. אם נקרא את דברי ישעיהו הנביא ועמוס הנביא עליהם ועל המוסר שלהם, נבין באיזו קלות מתמסר העם ללהטוטי הברכות, הנסים והקמעות.

אז פסח כשר לכולם, ונא לבדוק את המים, ואת כלי הניקוי, ואת היין, לבל תיגע בהם יד גוי, חס וחלילה. ושמרו היטב על חוק המצות, וקנו מצה שמורה, ותנסו להיות צמחונים ולא לטעום מהבשר הגועלי שמכשירים לנו.