אני לא יודע מי מעורר בי יותר כעס, אנשי ניוא-יזראל או העיתונות שמחבקת אותם בכזה חום, שולפת אותם ממאגר הנושאים של ימי קיץ, ומכריזה עליהם כעל סיפור חיובי עם מסר. אני לא הבחנתי בשום מסר, הבחנתי רק באגואיזם, בהתנשאות, בחוצפה. במובן מה הם הזכירו לי את ספר הנעורים שגדלנו עליו, "כמעיין המתגבר", שבו משגרת המחברת, איין ראנד – מהאמהות הנאות והבוטות של הקפיטליזם בצורתו הכי תאוותנית – את גיבוריה בעלי המראה הארי המובהק אל ההרים, כדי ליצור חברה חדשה. חברה של האנשים הטובים.
לא שלא ניסיתי לא להתרגז. אמרתי לעצמי – מה רע בכך? קבוצה של אנשים רוצה לעזוב. אתה נגד הגירה מכאן? מה פתאום. מי שרוצה שילך, אני לא אכנה אותו נפולת של נמושות, כל אחד והחיים שלו. ואז שאלתי את עצמי – אתה נגד התארגנות של אנשים? מה פתאום עניתי, אני הרי בעד פלורליזם, שמבוסס על חיים בקבוצות. נו אז מה? שאלתי את עצמי. למה בא לך לסגור את הטלוויזיה בזעם כשאתה רואה אותם מציצים מכל חור, מסבירים בנחת על המושבה החדשה שהם רוצים להקים. כי הניו-איזראל לא באמת רוצים לעזוב ולהקים מושבה אחרת אי שם. מה שהם רוצים באמת, זה לאיים עלינו הנשארים כאן בכך שהם עלולים לעזוב. הם רצים לעיתונאים וצועקים "תפסו בנו שלא נברח מפה. תחזיקו אותנו, אחרת לא נהיה אחראים למעשינו, ונשאיר אתכם לבד". כי אם כל הסיפור הוא לקום ולעזוב את הארץ ולהקים מושבה ישראלית במקום אחר – אז מה החידוש פה? יש בעולם כבר כמה וכמה מושבות של ישראלים לשעבר.
אבל אנשי הניו-איזראל רוצים רק לאיים, ולהקצין בכך את הביקורות שלהם על החברה הישראלית. או. קי. בואו נשמע אותם, מה הם אומרים? ובכן לא הרבה: יש כאן אלימות, האליטות הישנות מאבדות את מקומן לטובת האליטות החדשות, החברה מאבדת צביונה (המערבי?), "הם" נהיו במיעוט. וש"ס עולה ועולה, וזה באמת עולה להם על העצבים.
מי זה "הם"? נדמה לי ש"הם" ותומכיהם זה כל אלו שבמשך שנים סגרו את מדינת ישראל בתוך שתיים וחצי ערים במרכז הארץ, וחשבו כי זו החברה הישראלית הקובעת, וכל מה שמחוץ לה – בהחלט לא חשוב. "הם" נציגיה האוטנטיים של מונוליטיות תרבותית ששלטה פה בארץ כל השנים, והצליחה ליצור את האשליה שהתרבות שלהם, היא התרבות היחידה הראויה לבא בציבור. הם תמיד היו במיעוט, רק שעכשיו כל אחד, כולל הם עצמם, יודע זאת. עכשיו הם לא רק במיעוט מספרי אלא גם כוחם הפוליטי ציבורי נחלש.
כל אותם אנשים שהם העלימו כל השנים, לפחות מתודעתם, חדרו לפתע לתוך עולמם. ומה מתברר? לאנשים הללו יש דעות, עמדות, ואפילו מחלוקת עם ה"הם". ואיך מגיבים ה"הם"? הם אפילו לא רוצים להתווכח, ודאי שלא לתקן או להתנצל על שנים רבות של מונוליטיות תרבותית, בהן שמעו רק אותם. הם מאימים שאם החברה לא תחזור לבלעדיות התרבותית שלהם, הם ילכו. מה שהם לגמרי מחמיצים הוא, שנכון שש"ס היא עונש גדול לכולנו, אבל "הם", הם החטא שעליו אנחנו נענשים בש"ס, "הם" נושאים בחטא הגאווה, היהירות, ההתעלמות.
לו "הם" היו מוכנים בעבר לוותר במשהו על הבלעדיות שלהם בתרבות הישראלית, אולי לא היינו מגיעים לתופעת ש"ס. ועכשיו, כאשר התבררו ממדי העונש, ש"הם" אחראים לו, מה "הם" מאיימים לעשות? ללכת מכאן.
שילכו. נראה אותם.