אף אחד לא מאמין שתוצאות המחקר שפורסם השבוע, הקובע כי העם רוחש אי-אמון לכנסת, הפתיעו את 120 החברים בה. נדמה כי עצם הזמנת המחקר, במסגרת "מדד הכנסת", מעיד על תדמיתה הנמוכה. 80
אלף דולר בוזבזו במטרה לקבל גושפנקה בכתב למה שידוע זה מכבר: העם רוחש אי-אמון לכנסת. על מה שניתן היה לעשות בסכום הזה (למשל, לממן מפגשי אזרחים עם חברי-הכנסת או לחילופין לחלק מצרכים בסיסיים למשפחות עניות) אפשר להתווכח, אבל ייעודו של המחקר מהווה חוצפה ישראלית מהזן הנדיר - עיבוד של הממצאים לכלי מדידה קבוע, שיאפשר מעקב מתמשך אחר "מניות התדמית" של הכנסת וחבריה.
כאן בעצם טמון הזרע ממנו צומחת הרעה. זהו – יותר מכל – סימן ברור לבעייתה של הכנסת: העיסוק המתמיד של רוב חבריה בתדמיתם, כשהדבר בא לרוב על חשבון מילוי תפקידם והמחויבות האמיתית שלהם כלפי הציבור.
הייתי מצפה מיושב-ראש הכנסת לחקור את צורכי החקיקה, המחויבות לציבור, היחסים בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת, ועוד נושאים כבדי-משקל אחרים הקשורים בעבודת הכנסת. אבל נדמה כי בכך אני מנותק מן המציאות בדיוק כפי שהכנסת מנותקת מהעם. ליושב-ראש הכנסת יש תפקיד נכבד ביותר בהעלאת קרנה, בהכוונת עבודתה וביצירת אמון בקרב העם כלפיה.
לאחר שהלה הספיק להספיד בנמהרות חבר-כנסת אחד, לכנות אחר בכינוי מביש (כן, המיקרופון היה עדיין פתוח...) ולסנן "ברכה" כלפי ראש-הממשלה ברק בכינוס המרכז, איבדו רבים את הכבוד שרחשו כלפי הכנסת. אם כך מתבטא מי שעומד בראשה, מה לנו כי נלין על יושבי הספסלים האחוריים? בעניין זה די אם נסכם ונאמר כי ראוי שאותה "רכבת" שהבטיח יושב-הראש לתומכיו, אשר תביא אותם למשרד ראש-הממשלה, לא תהיה רק ביטוי כוחני תאב שררה, אלא תגרור קרונות מלאי תוכן, אידיאולוגיה ותוכניות מעשיות.
עיקר בעייתה של הכנסת הוא שהמלל הרב ורדיפת זרקורי התקשורת הם שמניעים את נבחרינו, ומונעים מהם לעשות את עבודתם, שמהותה תכנון תוכניות לשיפור מצב העם והמדינה. מי למשל יודע על עבודתם המסורה ועל החקיקה שמקדמים חברי הכנסת יורי שטרן, תמר גוז'נסקי, יהודית נאות ונחום לנגנטל (ויסלחו לי עוד אחדים ואחדות שראויים לציון)? לא רבים, מן הסתם.
יש בין חברי הכנסת לא מעטים שמקדישים את מיטב זמנם לחקיקה, לישיבות בוועדות ולנוכחות במליאה. אלא שעליהם מאפילים "מצטייני התקשורת", מפזרי מסרים וחדי-לשון, והם-הם שגורמים לאובדן אמונו של הציבור.
אפשר להפוך עוד ועוד בממצאי הסקר, אבל הם ברורים מאליהם לציבור (ואני מקווה כי גם לנבחריו). כעת באה העת להסקת המסקנות, וחוששני כי מתגובות חברי-הכנסת על סקר ניתן ללמוד שאין סיכוי גדול שנחזה במהפך בדרכי עבודתם.
הגדיל לעשות מזמין המחקר - יושב-ראש הכנסת – שהסביר כי "ייתכן שחלק מהביקורת...נובע מבורות". כרגיל, העם אשם, העם בור. והפתרון, אליבא דיושב-הראש? קידום ערוץ השידורים המיוחד מהכנסת.
איקי (יצחק) אלנר, מנכ"ל "חוקה למדינת ישראל"