מי מכיר את הקיר

בידוד משובח של הקירות יכול לחסוך עד 50% מההוצאה על חימום או קירור הבית, אבל התקן הישראלי לבידוד קובע רק רמת מינימום, שבה מסתפקים רוב הקבלנים. התוצאה: דירות קרות בחורף ולוהטות בקיץ

קירות אי-אפשר להחליף, ובכל זאת התקן הישראלי לבידוד קירות של מכון התקנים הישראלי קובע רק דרישות מינימום ברמת הבידוד התרמי של קירות. משום כך נבנים בישראל מדי שנה אלפי בניינים עם קירות באיכות נמוכה, ללא בידוד תרמי. הדיירים יכולים להבחין בכך רק לאחר שהם עוברים חורף קר מאוד או קיץ לוהט.

בישראל פועלים עשרות יצרני בלוקים (לבנים) ואלפי קבלנים, שבונים מדי שנה מיליוני מטרים מרובעים של קירות. בידוד לא טוב במעטפת הבית בין הסביבה החיצונית לפנים היא אחת הבעיות החמורות הקיימות במבנה. זה גורם נזק למבנה עצמו, סבל לדיירים ובמקרים קיצוניים אף לפגיעה בבריאותם.

טיב הקיר נקבע לפי שכבת הבידוד התרמי שבו. בקיץ מונעת השכבה חדירת חום פנימה, ובחורף היא אמורה למנוע יציאת חום וחדירת קור. בנוסף קיימת סכנה שעל קיר לא מבודד ייווצר עיבוי ועובש, שיגרום לנזק בריאותי חמור לדיירים.

על כן הואיל המחוקק לקבוע תקן לבידוד תרמי של בנייני מגורים, אלא שמשום מה הוא מחייב את הבונה, ולא את יצרן הבלוקים, לעמוד ב"דרישות מינימליות לבידוד תרמי בבנייני מגורים" (תקן 1045, סעיף 1).

"התקן לא ברור דיו, גם למהנדסים ולאדריכלים העוסקים בתכנון", טוען ד"ר אברהם בן עזרא, מומחה לבניין. "ישנם בארץ מומחים מעטים, שיודעים לחשב התאמת מבנים לדרישות התקן. אולם הם לאו-דווקא עוסקים בתיכנון, אלא בהוראה בטכניון או בייעוץ. לכן רוב המבנים, שמקבלים אישור מהרשויות, לא נבדקים מבחינת התאמה לתקן".

"בשל מורכבות התקן", מוסיף ד"ר בן עזרא, "חלק גדול מהמבנים בישראל לא עומדים בדרישותיו גם לאחר שעברו רישוי מצד בעלי מקצוע - בגלל שהם בכלל לא יודעים כיצד לקרוא את התקן הזה. ליקויי בנייה בבידוד קירות דבר שכיח. אבל קשה מאוד לבדוק את זה, ולכן גם בבית-משפט קשה להוכיח את הליקוי ללא סיוע של אותם מומחים בודדים. כמו כן, לא תמיד יש תקציב לבדיקה כזו. אולם ללא בדיקה אי-אפשר לדעת בביטחון אם המבנה עומד בתקן או לא".

"זוהי בכייה לדורות", אומר ערן רולס, מנכ"ל מרכז הבנייה בילדינג. "התקן אמור היה להעלות את הרף המוצב בפני הקבלנים, אולם בפועל מתרחש ההיפך הגמור. הקבלנים ממילא מחפשים תמיד דרך להוזיל את עלויות הבנייה. במציאות אנו נתקלים בבניינים שרק עכשיו נבנו, שקפוא בהם בימי החורף וחם מאוד בימי הקיץ. הגורם לכך הוא שרף המינימום שדורש מכון התקנים מבלוק תקני הוא נמוך ביותר".

 

חלוקה לא ברורה לאזורים

 

עוד אבסורד נוגע לחלוקת הארץ לאזורים. התקן קובע, שעלינו לברר איזו רמת בידוד נדרשת בבניין באזור מגורינו: אזור א' הוא שפלת החוף, אזור ב' כולל את הנגב הצפוני ועמק יזרעאל, אזור ג' כולל את הגולן, הגליל, הנגב והרי יהודה ואזור ד' כולל את בקעת החולה, בקעת כינרת, עמק בית שאן והערבה.

חלוקה זו פירושה, שבאזור א' דורשים פחות הקפדה או עמידות בפני בידוד מאשר באזור ג' או ד'. לדוגמא, אזור ד' דורש בידוד פי 2.5 מאזור א'. לדברי רולס, החלוקה לאזורים היא שרירותית ואינה משקפת תמיד את המציאות.

אמנם באזורים קשים כמו אילת וצפת הדרישה לבידוד היא מקסימלית, אבל רוב האוכלוסיה, כידוע, מתגוררת בין גדרה לחדרה ונאלצת להסתפק במינימום שבמינימום.

דני שניידר, ראש המעבדה לחומרי בניין במכון התקנים: "מטרת התקן היא לקבוע רמת איכות מינימלית כדי שמבנה יתפקד כראוי. כל מה שמעבר לכך הוא בגדר רווח לצרכן. לגבי החלוקה לאזורים: ישראל היא מדינה קטנה, וקשה לחלק אותה לאזורים בצורה סכמטית. תמיד יהיו חריגות במקומות מסוימים. לדעתי, הפתרונות בשוק עולים על המינימום שבתקן".

דווקא הבנייה הערבית הוותיקה בארץ - שהיא לרוב בנייה מדורגת באזורים הרריים - התחשבה מאוד במגבלות האקלימיות של ישראל וידעה איך לנצל את סגנון הבנייה להתמודדות עם פגעי האקלים. בבתים ערביים ישנים יש קירות בעובי של חצי מטר בדרך -כלל, והחלונות קטנים יחסית. כך אפשר לשמור רוב השנה על טמפרטורה ממוזגת בתוך הבית פנימה. אולם קבלנים טוענים כי "בבנייה רגילה לא נהוג לבנות דירות עם קירות בעובי חצי מטר, בגלל העלות הגבוהה".

 

שחור, לבן - מה עדיף

 

התקן לבידוד קירות נולד לאחר מלחמת יום כיפור והחורף הקשה שהיה אז. דיבורים על חיסכון באנרגיה ותופעות של עיבוי בקירות, שגרמו להתפשטות עובש במזרונים ובארונות באינספור בניינים בארץ, הביא את המכון לחקר הבנייה לחבר תקן מחמיר. התקן הנוכחי, אגב, דורש הרבה פחות מזה שנקבע באותם ימים.

רק חברת איטונג הצליחה לעמוד באותו תקן, ויצרני בלוקים וקבלנים הביעו מחאה. לבסוף הוחלט על פשרה: קביעת תקן מינימום, לפיו עיבוי לא התאפשר בכל מקרה. בסוגיית החיסכון באנרגיה יכול היה כל אחד לקבוע לעצמו אם הוא מוכן לשלם את המחיר.

הבלוקים לבנייה נחלקים לשני סוגים: הבלוק השחור, העשוי בטון. הוא מיוצר במאות מפעלים, חלקם באיכות ירודה, ובמספר גירסאות: בלוק 4 חורים, שאינו מתאים כלל לתקן התרמי, ובלוק בעל 5 חורים שעומד בתקן באזורים מסוימים.

לא מעט יועצים טוענים, שבלוק בטון עם חמישה חורים מתאים בהחלט לאזורים א', ב' ו -ג'. אם הבלוקים אינם מספקים, ניתן תמיד להשלים את רמת הבידוד עם טיח תרמי, אולם הקבלנים לא תמיד מקפידים על כך.

הבלוק הלבן, המיוצר לפי תו תקן 268, עשוי בטון תאי קל עם סיד או מלט, בתוספת חול טחון ואבקת אלומיניום. בתהליך הייצור עובר הבלוק התפחה ואפייה, המקנות לו כושר בידוד גבוה, משקל קל ועמידות בפני רטיבות. הוא מכונה בפי אנשי מקצוע "בלוק איטונג" על-שם החברה הראשונה שהחלה לייצר אותו. כיום שתי היצרניות המוכרות של הבלוק הלבן הן איטונג ואשקלית 268 מבית אשטרום. רמת הבידוד המושגת בשימוש בבלוק לבן טובה במאות אחוזים מהבלוק השחור.

עד לשנת 1982, 95% מבניית הקירות בארץ היו באמצעות בלוק שחור. בבלוק הלבן השתמשו אז כחומר לבניית תקרות. מאז חל אמנם שינוי משמעותי, וחברות רבות הציעו מפרט בנייה גבוה והדגישו שגם הקירות הם "קירות איטונג", אולם רמת הבנייה עדיין אינה משביעה רצון.

בבדיקות שערכו חברות ביקורת התגלה פעמים רבות, שהשתמשו בבלוקים עם ארבעה חורים כשאזלו הבלוקים היקרים יותר, בעלי חמישה חורים. גם שכבת הטיח התרמי אינה אחידה ורמת הבידוד לקויה. אחת הסיבות לירידה ברמת הבנייה היא ריבוי הפרויקטים של "בנה ביתך". שילוב של רצון טבעי להוזיל את הבנייה, והעובדה ש-80% מקבלני "בנה ביתך" אינם קבלנים מורשים, מובילים לשימוש בבלוקים זולים ולא מבודדים, ומוריד את האיכות.

 

השלכות - הנזק העיקרי: בזבוז אנרגיה

 

מהם הנזקים הנגרמים למבנה כתוצאה משימוש בבלוקים שאינם בעלי יכולת בידוד מקסימלית:

הנזק העיקרי הוא בזבוז אנרגיה: בחורף קר מדי ואנו מפעילים תנורים, בקיץ חם ואנו מפעילים מזגנים. בידוד נכון מביא להפחתת עלויות החימום ומאפשר חיסכון של כ-50% בהוצאות האנרגיה לחימום ולמיזוג אוויר. מבנה מבודד היטב יכול לצמצם את השימוש במזגן, ולסייע בשמירה על בית צונן בקיץ בכך שיוריד את הטמפרטורה ב-6-4 מעלות.

במבנים לא מבודדים יש הפרשי טמפרטורות בין הפנים לחוץ. הדבר יוצר עיבוי של אדים הגורמים לעובש וללחות, במיוחד בארונות בגדים, הצמודים לקירות חוץ. זה עלול לגרום גם לבעיות בריאותיות. בועות אדי מים הכלואות בקירות עלולותם לגרום לקילוף של צבעים וציפויים.

 

מה חשוב לדעת לפני שקונים דירה חדשה

 

1. חוק מכר דירות מחייב בלוק תרמי, רק שאין פיקוח על עבודת הקבלן.

קיימות שלוש חלופות אפשריות ללבנים העומדות בתקן: בלוק ה"פומיס", שהוא בלוק בטון מעורבב עם מחצב פומיס, שמוריד את משקל הבטון ומבודד תרמית; בלוק בטון רגיל - ארבעה או חמישה חורים עם מעטפת תרמית תקנית; והבלוק הלבן, דוגמת איטונג או אשקלית.

2. יש לקחת בחשבון שמול הבלוק הלבן יש גם בלוק לבן מצרי שמסתובב בארץ, בעיקר באזור הדרום (נפוץ בפרויקטים של "בנה ביתך"). קבלנים קונים אותו בזול והוא מתפורר ולא עמיד למים. סימן הזיהוי המרכזי של בלוק לבן תקני הוא פסים חרוצים החרוטים בו, שמטרתם לשפר את הדבקת הטיח.

3. בלוק תרמי לבדו אינו מספיק. צריך לדרוש מהקבלן גם טיפול בחגורות בטון, קורות בטון, עמודי בטון וקירות הממ"ד, שאותם יש לצפות בקלקר, כדי למנוע חדירת קור.

(העצות נכתבו בסיוע קובי לנגליב ממרכז הבנייה בילדינג).

 

פורסם ב"ידיעות אחרונות"; 12/3/99