וואו זה קשה. דיסק אחד קל יותר לבחור, אבל אם כבר מרחיבים את היריעה אז פתאום יש המון: כל מה שהנדריקס הוציא, הסטון רוזס, ג'ף בקלי, דייויד סילביאן, לד זפלין, צ'אט בייקר, וזה לא נגמר. ובכל זאת, אלו החברים שלי:
1. Jim Morisson - An American Prayer
האלבום היחיד שהולך איתי לכל מקום בתיק. יצירתו המונומנטלית של משורר ומיסטיקן גדול. מוריסון מרכיב את חידת החיים והמוות לפאזל שמפעיל צופנים אי שם בתוכי ומכוון את דרכי. לא פחות מזה. וגם כל האלבומים של הדלתות, וכל ההופעות החיות.
2. The Cure - Seventeen Seconds
בתור אנגלופיל מושבע, "Forest" מרגש אותי כל פעם מחדש. תמצית האנגליות הקודרת – מאושרת באלבום השני והמינימליסטי של רוברט סמית'. אפילו האיפור הכבד לא מצליח להסתיר את האנושיות פורצת הגבולות והמוכנות לקבל את הכל כפי שהוא, מעבר לתפיסות מוגבלות של טוב ורע.
3. Future Sound Of London - Lifeforms
שגרירה המוצלח של המוזיקה האלקטרונית ברשימה זו, שכן מה לעשות, לפני ואחרי הכל אני גיטריסט. ועדיין, זהו האלבום שפתח בפני את קסמה של המוזיקה האלקטרונית וסיפק לי שעות של תעופה מבלי לזוז מהספה.
4. Marvin Gaye - What's Going On
What Is Going On, אה? תגידו לי אתם. שאלה שתמיד נותרת אקטואלית. אמירה חברתית נוקבת על מצב המין האנושי (לא משהו) ובשבחה של האהבה ככוח מניע. מרווין גאי בשיאו פורט על מיתרי הנשמה ביצירה שלמה וכמעט בלי הפסקות בין קטע לקטע.
5. Depech Mode - Ultra
השילוב המופלא בין גיטרה לבין אלקטרוניקה – החופש לבחור מי אתה מבלי להתפשר, מבלי להיגרר להגדרות וז'אנרים, חלוציות שראויה להוות דוגמא. חוץ מזה, מי עוד יודע לשיר ככה, ואיפה עוד אפשר למצוא את "Home” ו"Useless” - שיא הרגש.
6. Genesis - The Lamb Lives Down On Broadway
שיאו של הרוק המתקדם כמו שאהבו לקרוא לזה. 1974 היא שעתו של ה–Moog, והקלידים האחרים מצטרפים גם הם לסימפוניה הרמונית מרהיבה. פיטר גבריאל במסע תיאטרלי סוריאליסטי מרתק, מחפש את עצמו בדמותו של אחיו ג'ון. אחד האלבומים הפחות מוכרים של Genesis.
7. David Bowie - The Man Who Sold The World
קשה לבחור אלבום אחד שלו, כמעט כולם טובים. אבל בואי, בתפקיד האיש שמכר את העולם (בעבור מה? כבוד, אגו, כסף?), מזיז אותי מהר-מהר בין קצוות היקום הפרטי שלי, נוגע בגבולות השיגעון.
8. Smashing Pumpkins - Gish
כששמעתי אותו לראשונה, ב-91', התמלאתי אושר. הנה, חשבתי לעצמי, הנדריקס קם לתחייה, והימים הטובים עוד בפתח. אחר כך התבדיתי, אבל האהבה נשארה. גיטרות מפציצות ברוק'נרול פסיכדלי, קטעים ארוכים ומורכבים, והשירה מלאכית.
9. Smiths - Hatfull Of Hollow
חשבתי לכלול את "Vauxhall And I", אבל בלי ג'וני מאר זה לא אותו דבר. מוריסי סוגר חשבונות עם האקסים שלו, אנגלים יפי תואר שלוקחים אותו עם האוטו לכל מקום. וכן, הוא עדיין לא אוהב נשים. בלונדון הדברים נראים אחרת, והעולם דרך העיניים של מוריסי הוא מקום מאוד משעשע.
10. The Dandy Warhols - Come Down
1997, שובו של ה-Minimoog (ר' ג'נסיס) ופיתוח אמריקני מוצלח ל–"סטטוס קוו", שבעצמם לא היו מי יודע מה. רוק'נרול כייפי עם "Heroin Is So Passe" וקטע מסיים של רבע שעה, שלא קורה בו כמעט כלום. מקסים.
אלבומו השני של נימרוד לב – "מציאות הפוכה" - הכולל את השירים "ימים טובים" ו"כדורים פורחים", יצא לפני שלושה חודשים.