הכינוי שדבק בלטביה, 'שווייץ הבלטית', ממש לא קשור למציאות. ראשית, עשירית מן המדינה נמצאת מתחת לפני הים, חלק מהאזורים עד ל-50 מ', ובנוסף לטביה רחוקה מאוד מקו הנוף האלפיני, בהיותה קטנה, שטוחה וברובה אדמת ביצה טובענית בתוך הסנדוויץ' של שכנותיה הבלטיות, אסטוניה וליטא. ועם זאת, יש הרבה מה לראות בלטביה: ריגה, עיר הבירה מלאת החיים שלחוף הים, היא מוקד העניין העיקרי למבקרים, וממנה קל לצאת לטיולים של יום אל אתר הנופש בחוף יורמאלה (Jurmala), אל מבצרי סיגולדה (Sigulda) המשקיפים על עמק הנהר היפה גאויה (Gauja), ואל ארמון ראסטרלי (Rastrelli) שבעיירה רונדאלה (Rundale).
לאחר העצמאות, אמנם מתלהבים כל הלטבים מבניין האומה ומחיזוקה, כמו בכל אומה חדשה, אבל כ-30 אחוז מאזרחיה הם בעצם רוסים, ובריגה עצמה יש למעשה יותר רוסים מאשר לטבים במוצאם. משבר זהות זה לא מנע את השינוי המהיר במדינה, והתהליכים שהיא עוברת מואצים כל כך, עד שכדאי למהר ולבקר כאן כדי להתרשם מן העבר המרתק שלה, לפני שלא יישאר ממנו זכר.