אסור לעורך-דין לתבוע דמי תיווך

None

 

 

לשכת עורכי-הדין אוסרת על חבריה לעסוק בתיווך - בין אם תמורת שכר ובין אם בחינם. לכלל זה יש יוצא מהכלל: אם אחד הצדדים לעסקת התיווך הוא לקוח של עורך-הדין. במקרה כזה רשאי עורך-הדין לעסוק בתיווך - לאחר שקיבל מלקוחו הרשאה מראש ובכתב - אך בשום מקרה אסור לו לדרוש מלקוחו דמי תיווך. לכל היותר הוא רשאי לגבות "שכר טרחה והוצאות". כמו כן חל עליו איסור חמור לדרוש דמי תיווך מהצד השני לעיסקה.

בבית-המשפט העליון נקבע (ע"א 6181/93), כי לעורך-דין אסור להיות מעורב אפילו בעסקת תיווך חד-פעמית. הפסיקה הזאת התקבלה בעקבות האירוע שיתואר להלן:

קרקעות של חברת הטקסטיל אתא, שנקלעה לכינוס נכסים, הוצאו למכירה על-ידי הכונס בדרך של מכרז. עורך-דין, ששימש מזכיר ויועץ משפטי של אתא במשך 10 שנים עד שנקלעה לקשיים, ידע מראש על המכרז ופנה ללקוחות אחרים שלו והציע להם לרכוש אותם.

בהסכם שנחתם בין עורך-הדין לבין לקוחותיו נקבע, כי אם יזכו במכרז ישלמו שכר טירחה בשיעור של 15% משווי הקרקעות. אחד הלקוחות ניגש למכרז וזכה בו, אך סירב לשלם את שכר הטרחה לעורך-הדין, וזה הגיש נגדו תביעה מכוח ההסכם ביניהם.

אף שההסכם לא הזכיר כלל את המושג "תיווך", קבע בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כי במהותם אלה שירותי תיווך, ולכן ההסכם הוא בלתי חוקי ובטל. בערעור שהוגש לבית -המשפט העליון השופטים קבעו, כי אף שההסכם כלל גם שירותי תיווך, לא היה זה הסכם למתן שירותי תיווך בלבד. זאת לאחר שהוכח כי עורך-הדין נתן לצדדים גם שירותים מקצועיים נוספים, הקשורים לרכישת המקרקעין.

לפיכך קבע בית-המשפט העליון, כי עורך-הדין זכאי לקבל שכר הולם – כ- 5% מסכום העיסקה.

 

פורסם ב"ידיעות אחרונות"; 14/7/98