תשלום דמי תיווך בעסקאות נדל"ן הוא נושא הגורר צדדים מסוכסכים רבים לדיונים ארוכים בביהמ"ש. כדי להוכיח זכאות לקבלת דמי תיווך, על המתווך להוכיח שהוא "הגורם היעיל" ביצירת העיסקה - מי שתפקידו בקשירת הקשר בין הצדדים היה בעל משקל מכריע.
גיא בוקאי, סטודנט למינהל עסקים וכלכלה, שעסק בתיווך נדל"ן, החל לעבוד במשרד רו"ח לויטה-ליפסקי במאי 94'. במהלך תקופת עבודתו נחתמה עיסקה להקמת פרויקט מרכז דן בגבול בני-ברק-רמת-גן בהיקף של מיליוני דולרים.
מדובר בעיסקת קומבינציה בין חברה הקשורה לחברת "מי ערד להנדסה פיתוח ובניין" לבין חברת "קנדאל פיתוח", לקוחת משרד רו"ח לויטה-ליפסקי.
בוקאי טען ששכר טירחה של 2% שולם למשרד רו"ח על-ידי כל צד בעיסקה עבור תיווכם ושהוא, כמי שיצר את הקשר הראשוני עם חברת "מי ערד", זכאי ל-25% מדמי התיווך שקיבל משרד רו"ח. לדבריו, כך נקבע בהסכם השותפות שנערך בעל-פה בינו לבין בעלי משרד רו"ח - רו"ח יוסף ליפסקי ורו"ח מנחם לויטה.
לאחר שדרישתו לא נענתה פרש בוקאי מעבודתו והגיש נגד משרד רו"ח ובעליו תביעה בבית-משפט השלום בתל-אביב. רוה"ח טענו שבוקאי טיפל במסגרת עבודתו בעריכת חישובים כלכליים, וביצע עבודות פקידותיות וזוטרות.
לטענתם, בין הצדדים לא נוצר כל הסכם שותפות, ותרומתו היחידה של בוקאי לעיסקה היתה הזכרת העובדה שהוא מכיר את בנו של בעלי חברת מי-ערד - הקבלן גואל אברהמי. בנוסף, טענו רוה"ח, שהם לא קיבלו דמי תיווך עבור העיסקה אלא תשלום עבור שירותי ייעוץ כלכלי, מאחר שלפי החוק עיסוק בתיווך נדל"ן אסור עליהם בהיותם רואי-חשבון.
סגן נשיא בית-משפט השלום, השופטת יהודית שיצר, קיבלה את תביעתו של בוקאי, וקבעה כי רוה"ח נהגו לחפש אחר "אנשי קשר", שתפקידם לתווך בין צדדים שלישיים ללקוחות רוה"ח העוסקים בענף הבנייה. "נוהג זה נוצר, לאור העובדה שאסור לרו"ח לעסוק בתיווך מקרקעין. הנתבעים חיפשו גופים אחרים שישרתו אותם ויתנו מענה פורמלי לעיסוק האסור עליהם, ולכך שימש בוקאי", פסקה השופטת.
לדבריה, היכרותו של בוקאי עם בנו של הקבלן אברהמי הביאה ליצירת הקשר בין החברות בעיסקה, ולפיכך "היה הגורם היעיל לקשירת העיסקה". השופטת שיצר חייבה את רואי החשבון לשלם לבוקאי 25% משכר הטירחה - כ-58 אלף דולר.
את בוקאי ייצג עו"ד גד ויספלד ואת רוה"ח לויטה-ליפסקי ייצג עו"ד בן-ציון רזניק.
פורסם ב"ידיעות אחרונות"; 21/9/99