אדון במאי, איפה הפילטר?

הפרקים החדשים של "שבתות וחגים" נראים ממש כמו החיים עצמם. תגידו, זה טוב?

הקדימונים ל"שבתות וחגים" שעולה הערב (שני) במסגרת העונה חדשה בערוץ 3 בכבלים (21:15) התהדרו בכותרת "זה על החיים שלנו". האמת - צדקו. פרקי העונה החדשה, בדומה לפרקי העונה הקודמת ששודרו ברצף בשבוע שעבר, צריכים היו לקבל אפילו את "תסתכלו עליהם ותראו אותנו"; חבל ש"טירונות" הקדימו אותם.

"שבתות וחגים" מספרת על קבוצת חברים טובים בני 30 פלוס, שחווים את הבעיות המוכרות כל כך של זוגיות, קריירה, גירושים, אהבה וילדים. יואל (דרור קרן) ושירה (מירב גרובר-פרנק) הם ההורים של עומר. יואל הוא תאורן בתיאטרון ושירה עובדת בתחום המלונאות. חגית (אתי אנקרי) ורפי (אלון אבוטבול) הם ההורים הגרושים של דניאלה (רומי אבולעפיה). חגית היא קצינה במשטרה ורפי הוא צלם שעובד עבור משרד חקירות. בשלהי העונה הקודמת עבר רפי לגור עם אלה (יעל אבקסיס), דיילת שהיתה נשואה לעומר, אחיו של יואל שנהרג במהלך השירות הצבאי.

בעונה החדשה עוברים אלה ורפי לדירה חדשה, ומנסים להתמודד עם החיים בזוג. שירה מקבלת עבודה בפאריז והשאיפות שלה מביאות אותה ואת יואל להתנגשות בלתי נמנעת. בהמשך תפגוש חגית גבר חדש (ליאור אשכנזי) שיסחוף אותה, לאחר שנים רבות שבילתה בגפה, ודורון (קובי שטמברג), אחיה הקטן של חגית, יתמודד עם השיבה לארץ אחרי שנה באמסטרדם.

 

ריאליסטי כמו מהדורת חדשות

 

"שבתות וחגים", עם הדמויות האמיתיות, הצילום התזזיתי, הנופים התל אביביים ופס הקול העכשווי, משדרת אמינות שנותנת פייט רציני אפילו למהדורת החדשות המשודרת במקביל בערוץ 1. קל מאוד להאמין שככה נראים חייהם של בני 30 ומשהו היום. הבעיה היא שהנקודות החזקות האחרות של הסדרה הן גם החסרונות שלה.

"שבתות וחגים" מצולמת וערוכה קצת כמו קליפ דוקומנטרי. הזוויות החדות והעריכה הגסה תומכים אמנם בסיפורים הכאילו לקוחים מהחיים, אבל הצופה הבלתי מקצועי בבית, שלא בטוח שהוא מתעניין באמת באמירות הקולנועיות של הצלם, העורך והבמאי, מתעייף במהירות.

הסדרה מצולמת באור תל אביבי ולא ברור אם היא מנסה לומר משהו על החיים בתל אביב או על החיים בכלל. בכל אופן, העיר מתלבשת על הסיפור והדמויות כמו כפפה. זה יכול היה לקרות, כנראה, גם במקום אחר, אבל אז זה לא היה מצטלם כל כך טוב והשירים של ברי סחרוף ומיכה שטרית היו צריכים ללכת, וחבל.

 

לא לבני עשרים ומשהו

 

הסיפורים הם היתרון והחיסרון האחרונים. הבעיות בפניהן ניצבות הדמויות הן אמיתיות ומדויקות. כה מדויקות עד שלא ברור איך יוכלו צופים בני 19 או 22 למשל להתחבר לנושא כמו זוגיות מול קריירה, גירושים והמחיר שהם גובים מהילדים או התמסדות מול החופש שברווקות. לא תמצאו כאן אסקפיזם בסגנון אופרות הסבון וגם לא סיפורים מבית המשפט, בית החולים או הבית הלבן. זה קורה כאן ועכשיו, אולי אפילו בדירה ממול. זה החיים שלנו, לטוב ולרע (בהנחה שכולנו היינו מקסימים כמו דרור קרן או נראים כמו יעל אבקסיס). זה מה שהתכוונו קובעי המדיניות כשאמרו שהם רוצים דרמות מקור ישראליות.