ילדי צד"ל שרו את "שיר הרעות" בטקס יום הזיכרון

פליטי צד"ל השוהים בישראל מציינים גם הם את יום הזיכרון, אבל אינם יכולים לעלות לקברי יקיריהם - אנשי חיזבאללה השמידו את כל האנדרטאות ובתי העלמין של צד"ל. "אנחנו מזדהים עם משפחות חללי צה"ל", אומר קצין בכיר בצד"ל, "ישראל היא ביתנו". וגם הילדים השתתפו לראשונה בטקס יום זיכרון ישראלי

"יום הזיכרון זה יום קשה לצה"ל וצד"ל יחד. אנחנו לא שכחנו ולא נשכח את אלה שנפלו בלבנון, הם לא נפלו סתם. כואב לנו שאין לנו מקום להניח פרח ולהראות להם שלא שכחנו".

הדובר הוא מרון אבו זייד, בן 53, לשעבר קצין בכיר בצבא דרום לבנון. לפני שלוש שנים איבד את אחיו ואחיינו בן השנה וחצי, שנהרגו בפיצוץ מטען חומר נפץ שהוטמן במכוניתם. שנה לאחר מכן נהרג אביו באותה דרך בגזרת ג'זין. היום, אין לו היכן להתאבל. בשיחה ל-ynet הוא מספר על יום הזיכרון שלו ושל חיילי צד"ל לשעבר.

 

חיזבאללה הרסו את הקברים

 

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא גם יום הזיכרון ליקיריהם של אנשי צד"ל, שנהרגו ב-25 השנים שבהן נלחמו כתף אל כתף עם כוחות צה"ל בדרום לבנון. אנשי צד"ל נהגו לציין את יום הזיכרון בטקסי אזכרה צבאיים בבסיסים ובמוצבים שלהם בדרום לבנון, ונהגו לעלות לקברי יקיריהם. אולם כשעזבו את דרום לבנון, השמידו אנשי חיזבאללה בבולדוזרים את כל האנדרטאות ובתי העלמין שבהם נקברו הרוגי צד"ל.

מרון כואב את העובדה שאפילו היה יכול לחזור היום לדרום לבנון - אין לו מקום שבו יוכל להתייחד עם יקיריו. לדבריו, לכל אחד מאנשי צד"ל השוהים בארץ יש נגיעה לשכול ביום הזה: "כל אחד איבד מישהו יקר לו וכולם באבל".

אבל מרון מאמין שדווקא יום הזיכרון הקולקטיבי עם הישראלים הוא פתח לחיים חדשים: "ישראל היא בית שני שלנו", הוא אומר, "בלבנון אין לנו כלום, יש חיזבאללה וסורים. פה יש לנו ברית של דם עם ישראל. יום הזיכרון הזה הוא גם שלנו, ויום העצמאות הוא יום שמחה עבורנו".

 

"יש לנו 600 הרוגים"

 

היום (ד') ציינו 1152 ילדי צד"ל מגיל שלוש וחצי ועד י"ב את יום הזיכרון בעצרות זיכרון בבתי הספר במנחמיה, קרית שמונה ונהריה.

בביה"ס 'ארז' בנהרייה השתתפו כ-650 מילדי פליטי צד"ל בטקס יום הזיכרון. מקהלת ילדים בלבן שרה את 'אלי אלי' ו'שיר הרעות', ולמעט מבטא קלף קשה היה לנחש שמדובר בילדים לבנונים, שנמצאים פחות משנה בארץ.

לחלק לא מבוטל מהילדים יום הזכרון הוא גם יום אבל אישי על קרוביהם שנהרגו בלבנון, כמו לוסיאנה נהרה, 10, שאביה בסאם נהרג במטען שהוטמן במכוניתו כשהיתה בת שנה. החיים בישראל קשים לה מאד והיא מתגעגעת לנופים, למשפחה ולחברים שנותרו בלבנון. לדבריה, אביה לא נהרג, אלא הוא נמצא בשליחות להביא שלום בין ישראל ללבנון כדי שתוכל לחזור מהר הביתה.

ג'ורג' טוטוקיאן, בן 13, התייתם מאביו גרביס לפני כשלוש שנים. ג'ורג' זוכר את היום היטב, ועם לחלוחית בעיניים הוא מספר: "זה היה בשבת, היה חג פורים באותו היום. אבא לא הרגיש טוב, אז חברים לקחו אותו באוטו לבית חולים, ופתאום התפוצץ האוטו. אני זוכר הכי חזק את החיוך שלו ואת הפנים שלו. עכשיו בארץ טוב לנו, כל המשפחה פה, וכל האחים שלי איתי בבית הספר".

בסיום הטקס שרו כל הילדים את "התקוה" - ומייד לאחר מכן פצחו בספונטניות בשירת ההמנון הלבנוני.

סעיד עיסא, האחראי על בתי הספר של צד"ל אומר ל-ynet: "אנחנו מזדהים עם משפחות חללי צה"ל. הם שירתו גם את הביטחון שלנו, כמו שהחיילים שלנו שירתו למען ביטחון ישראל. יש לנו 600 הרוגים ב-25 השנים שבהן כרתנו ברית עם ישראל. גם כשהיינו בלבנון ציינו את היום הזה, ואין לנו שום כוונה לשנות מנהג זה לאחר שהגענו לישראל, אלא לחזק את זכר היום הזה".

וגם עיסא, למרות הכל - אופטימי: "אנו מאמינים שאנחנו בידיים טובות. ילדינו ציינו את יום הזכרון, ולאחר מכן יצאו לחגוג את יום העצמאות. ישראל היא ביתנו".