פעם בלונדון, בסינית אחת בסוהו, שהפך לצ'יינה טאון קטנה, לאחר שגילו שמונוסודיום גלוטמאט ודים סאם מביאים יותר רייטינג מסתם זונות, התנצלו בפנינו שהמקום היחיד בו יכולים להושיב אותנו הוא השולחן העגול, זה שעל יד המטבח, שעליו אוכלים המלצרים.
אחר כך התברר שזה היה שיחוק מושלם, כי לא רק שהאוכל הגיע מהר - מן הזווית ההיא יכולנו לראות את המלצרים ואת הצלחות הצבעוניות שהם נשאו מן המטבח אל הסועדים, וכך יכולנו להזמין לפי מראה עיניים ("וגם את הצלחת עם הכתום הזה בבקשה"). הרבה יותר פשוט מאשר להתמודד עם תפריט בעובי דו"ח מבקר המדינה, בפרק העוסק בהתנהלותם הכספית של מוסדות ש"ס.
איך שלא יהיה, זו היתה הארוחה הסינית של חיי. והנה גם כאן, בסינית או התאילנדית החדשה בנצרת, אמרו שאם אנחנו מתעקשים לאכול דווקא עכשיו (המסעדה הייתה סגורה והסברנו שהגענו מרחוק ) נאלץ להסב לשולחן אחד עם העובדים.