סקרמנטו - מילווקי: סדרה בדיונית

מי תהיינה הקבוצות שיעפילו לגמר ה-NBA? על פי ההגיון: סאן אנטוניו תטאטא את פילדלפיה, על פי הרייטניג: הלייקרס ישחזרו אליפות מול חביבי הקהל, הניו יורק ניקס. אמיר בוגן מתנתק לרגע מהמציאות ומפנטז בקול על גמר בין סקרמנטו למילווקי

אז מי תהיינה הקבוצות שיעפילו לסדרת הגמר של ה-NBA. אם ללכת לפי הההגיון, אז סאן אנטוניו תהיה שם כדי לטאטא את פילדלפיה ואת אחוזי הצפייה בטלוויזיה. אם ללכת לפי הרייטינג, שאק, קובי והלייקרס ישחזרו את האליפות משנה שעברה מול חביב הקהל, וינס קרטר וטורונטו. אם ללכת לפי קריטוריונים של "למי הכי מגיע", היינו זוכים לצפות בטלנובלה סוחטת דמעות בהשתתפות אלונזו מורנינג, הכליה ומיאמי היט מצד אחד, קארל מאלון, ג'ון סטוקטון והחבורה הגריאטרית של יוטה מצד שני. בינתיים, שתי הקבוצות סיימו כבר את דרכן בסיבוב הראשון. ואם יש כזה דבר מגיע, אז מה מגיע לנו, חובבי הכדורסל, סדרת גמר בדיונית: סקרמנטו קינגס - מילווקי באקס.

 

ההנאה הטובה ביותר היא ההתקפה

 

סקרמנטו, מילווקי, שתי ערים שוממות יותר מהקרחת של ג'ורג' קארל, הפכו בשנים האחרונות למקדשים הזנוחים של הכדורסל ההתקפי בארצות הברית. הקינגס והבאקס מציגות כדורסל מלהיב, מהנה, היפראקטיבי, לא קונפורמיסטי, משהו שמזכיר במעט את הכדורסל הקלאסי של שנות השמונים - אותו כדורסל שמת בעונת 89-88, העונה ששינתה את פני המשחק לחלוטין, אולי לתמיד. הדטרויט פיסטונס, הראו לעולם שאליפות אפשר לקחת בהליכה, כל עוד הקבוצה היריבה עומדת. ההצלחה של עובדי המתכת ממישיגן הניחה את אבן הפינה לקונספציה, ששולטת מאז ב-NBA - קונספצית ההגנה הכוחנית, שהביאה איתה תארים ליוסטון, סאן אנטוניו, הלייקרס ואפילו שיקגו. לאחר 12 שנה, הקינגס והבאקס מביאות ל-NBA תקוה מחודשת למשחק ההתקפה, כדרך לזכות באליפות.

 

פרסי האוסקר

 

מעבר להנחה, הכמעט בלתי ניתנת לערעור בימינו, שאליפות לוקחים בהגנה, על המועמדת הפוטנציאלית לאליפות להיות בעלת מסורת מנצחת, עם לפחות אליפות אחת או שתיים ברזומה הקבוצתי. לא הרבה יודעים או זוכרים זאת, אך גם הקינגס וגם הבאקס זכו באליפות בעבר. הקינגס עשו זאת ב-1951 כרוצ'סטר רויאלס, אחת מארבעת הגירסאות הקודמות שלהם. הבאקס עשו זאת עשרים שנה לאחר מכן, עם הרוקי קארים עבדול-ג'באר ואוסקר רוברטסון הוותיק. 'ביג או' רוברטסון, הגארד האטרקטיבי ביותר מהצד הפרהיסטורי של מייקל ג'ורדן (השחקן היחיד אי פעם, שסיים עונה עם ממוצע טריפל דאבל ב-62'), הוא האב הרוחני המשותף לקינגס ולבאקס. רוברטסון, שבילה את רוב שנותיו כשחקן NBA בסינסינטי רויאלס (70-60), זכה באליפות יחידה דווקא בעונתו הראשונה כשחקן מילווקי (71), שם סיים גם את הקריירה ב-74'.

גופייה מספר 14 של הקינגס וגופייה מספר 1 של הבאקס מעתרות עדיין בגאון את תקרת ה'ארקו ארינה' בסקרמנטו ואת זו של ה'בראדלי סנטר' במילווקי - שתיהן יהיו שייכות לעולם ל'ביג או', סמל למורשת הכדורסל החינני, הזוכה לתחיה מחודשת בשתי הקבוצות.

 

הרוצחים השקטים ממילווקי

 

על רקע עלייתן ונפילתן של אימפריות הבזק, מיאמי ופורטלנד, נראה כי מודל הבניה השקטה במילווקי, מתחיל סוף סוף לתת פירות. המאמן, ג'ורג' קארל, והג'נרל מנג'ר, ארני גרונפלד, בישלו בסיר נטול הלחץ במילווקי קבוצה צעירה ומוכשרת, שיכולה להעפיל במפתיע לסדרת הגמר, כבר העונה. הבאקס היא קבוצה אלגנטית, שהחזירה לאופנה את הג'אמפ-שוט, נשק קטלני מיושן, שהכניע העונה את הטובות שבהגנות הליגה.

מאמן שצריך להתמודד מול הבאקס נמשל לאותו ילד הולנדי, שמנסה לעצור שטפון עם אצבע תחובה בחור שבסכר. הבעיה שלאף אחד בליגה אין מספיק אצבעות כדי לסתום את החורים שקודחים הבאקס בהגנות היריב. בוא נגיד שהצלחת לעצור את ריי אלן, האיש והסוויש, מה תעשה מול גלן רובינסון. ונניח שהצלחת למחוק גם את הפוסט-אפ של ה'ביג דוג', את מי תשלח כדי לבלום את סאם קאסל המתפרץ. ונניח, רק נניח, ששלושת התותחים הללו נדמו בו זמנית. מה תעשה כשלינדסי האנטר, טים תומאס וסקוט וויליאמס יתחילו לפגוע, תיקח אספירין? הקינגס, שקלעו אפילו יותר מהבאקס (101.7 נקודות בממוצע למשחק), מעדיפים ספידים.

 

ממבו קינג

 

ג'ף פטרי, הג'נרל מנג'ר הגאון של סקרמנטו, בנה את הקינגס לאט, בסבלנות ובעיקר בחוכמה, בדומה מאוד לגרונפלד במילווקי. בניגוד ללהקת הבלט ממילווקי, הקינגס נראים יותר כמו כנופיית פרחחים, שלא ממש ברור מה קושר את חבריה יחדיו.

ג'ייסון וויליאמס, הוא אחד מאלה שאפשר לאהוב או לשנוא, אבל גם מי ששונא אותו, לא יכול שלא לאהוב אותו. וויליאמס אינו שחקן רציני, אבל הוא ללא ספק הכדורסלן המבדר ביותר ב-NBA הכבד של היום. המסירות מאחורי הגב, ההטעיות הבלתי נתפסות ומקוריות המחשבה שלו משאירים את הצופים פעורי פה, עיניים ולפעמים, כפי שוויליאמס עצמו יוכל להעיד, גם נחיריים. למרות חוסר הבגרות, המאמן, ריק אדלמן, הפך גם הוא לאוהד נלהב שלו.

 

מגדל בבל, ניסיון מס' 2

 

הלכידות של הקינגס השנה מפתיעה בהתחשב באופי הקוסמופוליטי של הקבוצה. ולאדה דיבאץ', פרדראג סטיאקוביץ' והידאייט טורקוגלו, הקימו בסקרמנטו נציבות אירופאית מכובדת ומצליחה. סטויאקוביץ' של השנה, מוכיח שהוא מבין כדורסל יותר משהוא מבין אנגלית ואת 20.4 הנקודות שלו למשחק, מבינים בכל שפה. דיבאץ', בעל חזות והתנהגות של מאפיונר מזרח אירופי מצטרף לסקוט פולארד, ילד פרחים על טריפים ואל לורנס פאנדנברק, הערס האילתי לשעבר, לפרונט קורט המגוון בנמצא. דאג כריסטי ובובי ג'קסון הם המוליכים השפויים של הקבוצה, הנעה בין קטבים חיוביים ושליליים ויוצרת חשמל, לחלוטין לא סטאטי, ששרף את הטובות שבקבוצות הליגה, אם או בלי המחולל הראשי, כריס וובר.

 

כריס קרוס

 

מעבר לשאיפה הטבעית לתואר, הפוטנציאל של הקינגס חייב להתממש העונה כהצלחה בפלייאוף, אם ברצונם להשאיר את כריס וובר בסקרמנטו גם בעונה הבאה. וובר הוא הפאוור פורוורד האפקטיבי בליגה (27 נק' ו-11 ריב' למשחק) והמנהיג האמיתי של הקינגס. הדיבורים על עזיבה לניו יורק לקראת השנה הבאה, עת יסתיים חוזהו בקינגס, גרמו לזרמים תת קרקעיים שליליים מתחת לפני השטח. הבעלים גאווין וג'ו מאלוף החליטו להחתימו על חוזה ארוך טווח בכל מחיר. הם הציעו לו כל סכום כספי שירצה, הם הבטיחו לו שיהיה שותף מלא בעיצוב סגל הקבוצה. לעזאזל, הם אפילו הבטיחו לכסח את הדשא בביתו, רק שיחתום. אבל השתיקה הרועמת של וובר, שקצת משתעמם בסקרמנטו, מכניסה אלמנט של פאניקה בעיר. נראה כי הסיכוי היחיד של הקינגס לשמור על וובר בעונות הבאות, היא הצלחה בפלייאוף השנה. כרגע, וובר נראה מעורב מאוד במשחק הקבוצה והקינגס ידועים כקבוצה כיפית ובריאה. העפלה לסדרת הגמר היתה מבטיחה אולי את הישארותו, לטובתו, לטובת הקינגס ולטובתנו.

 

עניין של ביג באקס

 

גלן רובינסון וסאם קאסל ניצבו העונה בצומת דרכים משלהם במילווקי, אם כי בניגוד לוובר, ברור היה כי השניים מעוניינים להישאר במקומם.

החתמתו של טים תומאס הצעיר על חוזה ארוך טווח הקיץ, העמידה בספק את כוונות הצוות המקצועי של הבאקס לגבי עתידו של רובינסון, שמשחק על אותה משבצת. קארל הוכיח כי מעבר להיותו מנהל משחק מבריק הוא גם פסיכולוג נהדר, כשבנה את רובינסון כמנהיג הקבוצה והאיש שלה בדקות הסיום. רובינסון הגיב בחיוב למעמדו המשופר וקארל הרוויח אותו מחדש.

מצבו של קאסל לא נפתר עדיין ותלוי בעיקר בכסף. קאסל הוא השחקן הכי בלתי מוערך ב-NBA והפלייאוף הוא הזדמנות מצוינת בשבילו להוכיח להנהלת הבאקס ולליגה כולה מה הוא באמת שווה. והוא שווה הרבה. הרבה נקודות, הרבה אסיסטים, הרבה מנהיגות ובעיקר הרבה נצחונות. אם הבאקס יהיו חכמים, החוזה של קאסל בשנה הבאה יהיה שווה גם הרבה יותר כסף.

 

קצת אופטימיות

 

סדרת גמר בין סקרמנטו למילווקי היא אולי תרחיש פנטסטי שלא ייתכן בתנאים הקיימים, לפחות לא העונה. ובכל זאת, מילווקי היא הקבוצה הטובה כיום במזרח והוכיחה כי היא מסוגלת להתמודד עם הטובות שבקבוצות המערב (סוויפ של 8-0 בעונה הסדירה מול ארבעת הטובות במערב, כולל סקרמנטו). עם קצת מזל ואמונה, גם הקינגס יכלו להגיע לשם ולפתור אותנו מעונשן של סאן אנטוניו והלייקרס המתישות. נכון שהשנה סדרת גמר כזאת היא לא יותר מחלום, אבל למי יש כוח להתעורר ממנו באמצע הלילה רק כדי להירדם מחדש מול שימי ריגר, דייויד רובינסון והטלוויזיה.