השבוע נחת בתחנות הרדיו הארציות והמקומיות "Ja Is One", סינגל חדש מאלבום הבכורה של מוש בן-ארי, "עד אלי", שייצא לחנויות ב-25 במאי, ואם כל האלבום ישמע כמו הסינגל המצוין הזה, יש לו סיכוי טוב להפוך למרענן הרשמי של הקיץ.
"Ja Is One" מנחית את המאזין בעדינות בעולם הראסטפרי של אחד ממייסדי להקת "שבע" ומי שאחראי ללהיטם "סאלאם", שיר האחווה ששטף את המדינה עוד לפני שהאדמה בערה. כמו בלהיט של "שבע", גם הפעם משלב מוש שלל סגנונות מוזיקליים ומשתמש בפזמון רב-לשוני ("ja is one"/ וואלה כולו מן אללה/ אלוהים אחד/ שווייה מן עבדאללה") כדי לקרוא לאהבה אוניברסלית. בן ארי כתב וגם מבצע את השיר לצד להקת "שוטי הנבואה"ובתקליט הקרוב מסתפחת אליו גם חבורה משובחת של נגנים, ביניהם אהוד בנאי, נגן הבס והמפיק המוזיקאלי יוסי פיין ושלומי ברכה.
- בן-ארי, זה הסוף של "שבע"?
"ממש לא. אנחנו עובדים כרגע על אלבום חדש וכל ההחלטות לגבי האלבום שלי התקבלו קודם כל בתוך הלהקה. יש לנו חוק שלפיו אף אחד לא עוצר את החיים שלו בשביל הלהקה; זה לא זוגיות ולמוזיקה אסור שיהיו גבולות. אחרי תקופה ארוכה של התלבטויות ביני לבין עצמי וביני לבין הלהקה, שעסקו ב'אם להישאר או ללכת', החלטנו ללכת על זה במקביל. האלבומים לא סותרים אחד את השני. יצאתי החוצה כדי להיבנות, זה נתן לי טעמים חדשים שחוזרים לתוך העשייה שלי במסגרת להקת שבע".
- מה דחף אותך להקליט אלבום סולו?
"אני כותב המון. גם בשביל 'שבע', וגם חומרים אחרים לעצמי. אבל כתיבה ללהקה שונה מכתיבה לעצמך. 'סאלאם', למשל, נכתב כלפי חוץ, הוא מופנה לכל העולם ולכל מי ששומע, זה שיר אוניברסלי והוא משדר את זה. באלבום החדש אני מתעסק במה שקרוב אלי. הוא פתוח, אינטימי, ולוקח את כל מי שמקשיב לתוך העולם שלי. הדיסק הזה הוא תולדה של הרבה חומר שנאגר אצלי במשך שנים".
- אתה גר בצפון הארץ בישוב אמירים שליד צפת, מנותק מהג'ונגל העירוני. זה משפיע על היצירה?
"אם היית שואלת אותי לפני שנתיים, הייתי אומר לך שכן. עכשיו אני חושב שכל מקום הוא פוטנציאל ליצירה. תל-אביב, למשל, היא אמנם לא המקום שאני אבחר לחיות בו, אבל כמו שאני יכול ליצור בצפון, אני משוכנע שאני אוכל ליצור גם שם. ברור שהנוף משפיע והטבע פותח אותך, זה עושה משהו טוב לחיים בכלל, אבל לא בטוח שגם ליצירה".
- תמיד היתה לך משיכה לרגאיי?
רגאיי חי אצלי לאורך כל השנים. בישראל מכירים את בוב מרלי ומספר יוצרים אחרים, אבל תכלס יש בו אינספור סגנונות. חוץ מזה, רוב הגרוב היום בא מתוך הרגאיי, אז אפשר לדבר על קאמבק של המוזיקה השחורה, שזה רגאיי והיפ-הופ. לא חשבתי על מה שיעבוד או לא יעבוד כשכתבתי את השיר "Ja Is One", פשוט רציתי לכתוב שיר שייקח אותך לעולם אחר בקלילות".
- כיצד נולד השילוב עם "שוטי הנבואה"?
"דבר ראשון, אנחנו חברים טובים. עמית כרמלי, הבסיסט והמפיק המוזיקלי של הלהקה, עשה איתי בצמוד את הדיסק. השוטים הם בית וזה היה טבעי שהם יהיו שם".
- חוץ מהשוטים, מתארחים באלבום גם יוסי פיין, אהוד בנאי ושלומי ברכה. חבורה נאה למדי.
"אני חושב שבכל הדיסק מופיעים לפחות 40 מוזיקאים, אבל שום דבר לא היה מתוכנן. לא היה לי קונספט מראש שעליו החלטתי ללכת. האולפן נראה כמו הסלון בבית שלי וזה מה שמגניב בדיסק. כל מה שקרה, קרה ברגש. אנשים נכנסו, יצאו, תפסו גיטרות. בגלל זה יש בו משהו שלא קיים בהרבה דיסקים וזה ה"לתפוס את הרגע" בלי לתכנן. כל שיר הוא הפתעה".
- יש לך תחושות בטן לגבי ההצלחה של האלבום?
"המדד שלי להצלחה לא קשור למכירות או להשמעות, אלא לעובדה שהגעתי למקום של יצירה נקיה. כל מה שיבוא חוץ מזה יהיה צ'ופר".
- איך אתה בודק את השירים?
"יש לי ילד בן 5 שהייתי קורא לו לשמוע את השירים. כשהוא היה נכנס לחדר הוא היה סוגר את האזניים, או שהוא רקד והשתולל. מהתגובות שלו קבלתי אישור. פעם קראתי ראיון עם בוב מרלי בו שאלו אותו: 'למה הוא כותב כל-כך פשוט ולא משלב אבסטרקט וכאלה?'. התשובה שלו היתה: 'שיר שילד לא יכול להבין הוא לא שיר שאמור לצאת החוצה'".
- אפשר לדבר על השפעות?
"ברור שהיו מוזיקאים שהשפיעו עליי במהלך החיים, אבל בתקופה שהדיסק נכתב הייתי מרוכז בעצמי ובמה שיוצא מתוכי. מבפנים ולא מבחוץ. חוץ מזה בכללי אני שומע כל יום משהו אחר: שלום חנוך, תמוז, אהוד בנאי, בוב מרלי, ג'יימס בראון, הביטלס, לד זפלין, בוב דילן, מוזיקת עולם, מוזיקה מרוקנית אנדלוסית. בוב מרלי עדיין מתנגן אצלי קבוע".