חופש אינו הפקרות

הסיבות לפסיקת בג"ץ על הוצאת צו המחייב את המפקחת על הביטוח לקבוע, עד ליום 15.10.2001, הסדר לבעיית שמאי הבית

ענף ביטוח הרכב (רכוש) הוא ענף הביטוח הגדול ביותר בישראל. סכום הפיצויים שחברות הביטוח משלמות עבור נזקי רכוש לרכב מגיע לכדי שלושה מיליארד שקל בשנה. למעלה מרבע מיליון שומות בשנה נעשות כדי להעריך נזקים אלה.

עד תחילת שנות התשעים, נהגו חברות הביטוח לשלם את תגמולי הביטוח על בסיס הערכת שמאי, שנבחר על-ידי סוכן הביטוח של המבוטח. במהלך השנים, החלו חברות הביטוח לחשוד, כי המבוטח, סוכן הביטוח, השמאי וגם בעל המוסך חוברים לעיתים יחד לערוך שומות נזק מוגזמות.

לפיכך החלו חברות הביטוח להעסיק שמאי בית כעובדים שכירים. תופעת שמאי הבית התפשטה והתבססה, ובשלב מסוים העסיקו חברות הביטוח כמחצית מתוך שמאי הרכב החברים באיגוד שמאי הביטוח בישראל, ועוד שמאים שאינם חברים באיגוד.

איגוד שמאי הביטוח בישראל והמועצה הישראלית לצרכנות חששו כי מוסד השמאי העצמאי ייעלם מנוף הביטוח בישראל. למבוטח לא תיוותר הברירה אלא להזדקק לשמאי הבית של חברות הביטוח. שומותיהם של אלה יהיו מוטות כלפי מטה לרעת המבוטחים.

האיגוד והמועצה פנו לעזרת בית המשפט הגבוה לצדק ודרשו כי זה יצווה על המפקח על הביטוח לאסור על חברות הביטוח להעסיק שמאי בית.

המחלוקת בין האיגוד והמועצה לבין המפקח וחברות הביטוח הועברה להכרעת השופטים יצחק זמיר, אהרן ברק ודורית בייניש.

המצב הקיים אינו ראוי, סבור השופט זמיר. בהעסקת שמאי בית טמון ליקוי, מבחינת ההגנה על המבוטחים. יחד עם זאת, אין זה ראוי שבית המשפט יקבע את תוכן ההסדר הרצוי בתחום שמאות הרכב. ראוי שההסדר ייקבע על ידי המפקח, על יסוד המומחיות, הניסיון והמדיניות שלו, תוך שבית המשפט מצביע בפני המפקח על הכוון הנכון ועל השיקולים שעליו לקחת בחשבון בבואו לעצב את הפתרון להסדר.

על המפקח לעצב את ההסדר לאור התכלית העיקרית של חוק הפיקוח, שהיא הגנה על המבוטחים מפני חברות הביטוח.

בתכלית זו של החוק לא חל כל שינוי, אפילו לא נוכח המעבר, בשנים האחרונות, מן התפיסה של מדינת רווחה, אל עבר התפיסה של משק תחרותי.

דווקא המעבר לכוון השוק החופשי, מגדיל את חשיבות הפיקוח. חופש אינו הפקרות. התפרקות המדינה מן התפקיד של ספק שירותים ומצרכים צריכה להיות מלווה בפיקוח על אספקת שירותים ומצרכים על ידי המשק הפרטי. אסור לשכוח את הלקח המר של המדינה המתירנית במאה התשע עשרה. זו דגלה בחופש חוזים רחב כמעט ללא מעורבות של המדינה. תחת הסיסמה של חופש התפתחו עושק ועוול, ניצול, עוני ופיגור עמוק ורחב.

ההגנה על המבוטחים היא, לפיכך, עדיין התפקיד העיקרי של המפקח, וזו גם התכלית העיקרית של הסדרים מטעם המפקח.

על המפקח לקחת אל תשומת לבו גם את הסכנות אורבות ממבנה הפיקוח להגנה על המבוטחים.

סכנה אחת נובעת מעצם המבנה המוסדי של הפיקוח. הפיקוח על הביטוח הוא חלק מאגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון. מבנה זה נובע, כנראה, מן הצורך לפקח על ההון של חברות הביטוח, בין היתר כדי להבטיח את היציבות הפיננסית של חברות הביטוח. אולם, על המפקח לזכור כי הפיקוח על היציבות הפיננסית של חברות הביטוח לא נועד כדי להגן על חברות הביטוח אלא על ציבור המבוטחים.

סכנה נוספת נובעת מן המבנה החברתי של הפיקוח. ציבור המבוטחים אינו מאורגן. הוא אינו מקיים קשר, כציבור, עם המפקחת.

לעומת זאת, חברות הביטוח, הן גופים חזקים מבחינה כלכלית, מאורגנים היטב ומנוהלים על ידי מקצוענים. הן מקיימות קשר שוטף עם המפקחת על הביטוח.

על המפקח להימנע מתופעה ידועה במדינות רבות בהן מוסדות פיקוח ממלכתיים מפתחים יחסי קירבה עם הגופים המפוקחים עד כדי פגיעה בתכלית הפיקוח.

לצורך גיבוש ההסדר מסלק השופט עבור המפקח מכשולים משפטיים.

ראשית, האם חברת ביטוח רשאית בכלל להעסיק שמאי בית?

השופט סבור כי אין הגיון, ואף אין דין, המונע בעד חברת ביטוח להעסיק שמאי רכב כעובדים של החברה כדי שישמשו אותה לבירור חבותה. כך מתחייב גם מן העיקרון של חופש החוזים.

שנית, האם שמאי בית מצויים במצב של ניגוד עניינים אסור?

באופן פורמלי אמנם, מבהיר השופט, שמאי הבית אינו קובע את שומת הנזק כשומה המחייבת את המבוטח. המבוטח רשאי תמיד לבקש ולקבל שומה אחרת משמאי חוץ. המבוטח רשאי גם להביא את המחלוקת בין השמאים להכרעה בפני ועדת ערר שהוקמה על ידי משרד התחבורה לפי צו שמאי הרכב.

אולם באופן מעשי המצב שונה. השומה הנערכת על ידי שמאי הבית היא בדרך כלל השומה היחידה.

במקרים אחרים המבוטח אינו מודע כלל לזכותו להגיש שומה עצמאית או לזכותו להגיש ערר לועדת ערר. וכמובן, יש מקרים נוספים בהם המבוטח, גם אם הוא מודע לזכותו, אינו מוכן ליטול על עצמו את הטרחה הכרוכה במאבק עם חברת הביטוח נגד השומה של שמאי הבית. כך או כך, המציאות היא כי במקרים רבים, אם לא בדרך כלל, השומה של שמאי הבית היא השומה הקובעת. העררים המוגשים לועדת הערר מעטים כל כך עד שהם בטלים בששים.

במצב זה, פוסק השופט, מצוי שמאי הבית במצב של ניגוד עניינים דה-פקטו והמפקח על הביטוח חייב לקבוע לו סייגים.

בסופו של דיון הוציא בית המשפט הגבוה לצדק, בהסכמת כל השופטים, צו המחייב את המפקחת על הביטוח לקבוע, עד ליום 15.10.2001, הסדר לבעיית שמאי הבית, לפי שיקול דעתו אולם תוך התחשבות בהנחיות ובאבני הדרך שהתווה בית המשפט.

 

הכותב הוא עורך דין