אספרסו בר ערבי בצומת כרכור

וגם - כל פלאי טריפולי בפרדס כץ והמלצרית רימה עם הלב הגדול והחם, שרק הוא מצליח להאפיל על האוכל הנפלא בצלחת

מול מחנה שמונים, בתחנת הדלק "עירון" של "סונול", ניצב קומפלקס הסעדה מהירה ישראלי למהדרין: יש בית מאפה, יש שיפודיה, יש מכונת קולה ויש גם אספרסו בר. "אספרסו 80" קוראים לו, והדעת נותנת שלא על שם האוקטן של הדלק וגם לא על שם אורך ה"ברודווי", אלא כמחווה לבסיס הצבאי המהולל שמעבר לכביש.

אבל אין מדובר באספרסו בר רגיל, זהו אספרסו בר ערבי, אולי הראשון בארץ (בלי לגרוע מאום, כמובן, מנפלאותן של חנויות הקפה מרשת 'לה פאהום' הנצרתית ומזיוום של בתי הקפה של יפו). כאן, מול מחנה 80, אפשר להתוודע להמצאה מקומית חדשה וטעימה להפליא: אספרסו עם הל.

ובמה עוד ניכרת ערביותו הישראלית של המקום? בניקיון המופתי, בנועם ההליכות של הצוות, במאור הפנים החרישי והקשוב, באדיבות. בכך שלא עובדים זרים מנקים את הרצפה בעוד בעל הבית משחק שש בש או מתחיל עם המלצריות, אלא המפעיל עצמו.

וגם בתפריט: יש מעמולים מצוינים ועוגיות תמרים מתובלות ונחמדות, יש כריכים שנראים לא רע בכלל, יש תה ירוק עם בוטנים, אבל העיקר הוא האספרסו בטעם הל – מיד לרשום עליו פטנט.

ולמי שזה ממש משגע אותו, בדקתי מהי קבוצת הכדורגל, שתמונתה מפארת את המדף שמאחורי הבר, "מכבי פרדס חנה-כרכור".

 

"תראה את השירותים – יותר יפים מבבית שלי"

 

מסעדת 'בכור את שושי' ברחוב אבוחצירא 10 בפרדס כץ חוותה לאחרונה רמונט ומטמורפוזה. מה שפעם היה מעוצב כמו הקפיטריה הישנה בתחנה המרכזית של כלכותה, נראה היום כמו וריאציה מקומית על ורסאי. לא רק חלל המסעדה שופץ וחופה באריחי קרמיקה דמוית שיש. לא רק המזנון שמאחורי הדלפק שוקם ואפילו זכה לשמש שובך מגורים לברבור פורצלן ורוד – גם המטבח הזעיר והחשוך התרחב, ועכשיו הוא מואר, מאוורר ויכול לספק יותר אוכל ביותר מגוון ליותר לקוחות.

"את הנייר טואלט לא הורדנו מהשולחנות", מתגאה שושי אדיב, "בכל זאת, סמל זה סמל. אבל עשינו מאווררים ומזגן, ותלך תראה את השירותים – יותר יפים מבבית שלי".

והעיקר – האוכל. נשאר דגול כשהיה, מושקע כשהיה, טעים כשהיה וחריף כשהיה. בשר עם שעועית, שקשוקה, חריימה, קידומת (לא צריך לשאול מה זה. מקבלים ואומרים תודה) וכמובן, כל יתר פלאי טריפולי לפי ימות השבוע. ושושי, שושי שם, עם המלצרית רימה, שהיא כבר יותר טריפולטאית מכל הלקוחות ביחד, ועם הלקוחות שבאים רק כדי לראות אותה בפעולה, ועם החיוך לכל אחד ועם הלב הזה, הלב הגדול והחם שהוא, ורק הוא, מצליח להאפיל אפילו על האוכל הנפלא שבצלחת.

 

מתוך כתבה שפורסמה בידיעות אחרונות, יום ו' 4.5.001