ליזום חוקה בישראל עכשיו זה כמו לבקש מיוסי שריד ומהרב עובדיה לחנוך בצוותא, תוך השקת כוסית, מבנה משולב של דיסקוטק ומקווה. מעבר לגיחוך מסתתר כאב גדול, כי הרי בכל פעם שעולה נושא החוקה מתחדדים הפערים בתוכנו. קחו את הממשלה מלפני חודשיים כמשל, זו המכילה בתוכה את ש"ס ומרצ, ותבינו למה חבל על הזמן . קחו כמשל גם את 'ישראל אחת' - שאני לא יכולה לחשוב עליה בנפרד מאותו מוצר תעשייתי המכונה: 'עוגת הבית', העוגה הכי קנויה, עם הטעם הכי לא ביתי שאפשר. 'ישראל אחת', כמו העוגה ההיא, מסמלת פרדוקס עצוב, אוקסימורון שהניב מוח קודח של קופירייטר שחושב שמילים יכולות להסתיר הכל. כיוון שאני מתקשה למצוא ולו סעיף אחד בחוקה שעליו יכולים להיות חתומים השניים מלמעלה, לא ברור לי למה חושב ברק שהנה הנה, הוא עלה על הפתרון ש'יעשה את זה'.
הנה שתי דוגמאות הממחישות את הקושי: שוויון, ושבת.
האם אינך בעד חוק שוויון לכל? שאלה דליה יאירי את השר מלכיאור, כדי להוכיח לו שאדם חושב, איש "מימד", לא יכול להתנגד לחוקה. לא שמעתי את תשובתו, אבל הרי תשובתי: בוודאי שאני בעד שוויון. אבל אם השוויון הזה, בהיותו קבוע בחוקה, יחייב, לדוגמא, שינוי מן היסוד של חוקי הנישואין במדינת ישראל (אישה מקדשת את האיש, וכו') הרי שעם כל הצער, ועם כל חיבתי לשוויון בכלל, ולפמיניזם בפרט, לא אוכל לקבל את החוק הזה. שינוי כזה יבטא בעיני רמיסה מגושמת של הערכים המקודשים לי במסורת ישראל על ידי התרבות המערבית המנצחת.
לי עצמי יש דין ודברים פנימי עם המסורת הזו, אבל הדיבור שלי יש אתה הוא סוג של ויכוח משפחתי, אוהב. ואתם, קודם תוכיחו שאתם חלק מהמשפחה, תראו קצת אהבה, פחות שיניים. ואנחנו, יסלח לי הרב מלכיאור על ההשוואה, אנחנו עוד מקרה קל.
בישראל של היום מתקיים פער תרבותי שלא מאפשר ניסוח חוקה בלי להגביר את המתח הקיים ממילא, פער שאינו יכול להימחות בהינף קולמוס ובניסוחים מפותלים של חוקה לישראל. דמיינו כתב ספורט משוטט בחוצות רחוב חזון איש בבני ברק, והשעה, שעת משחק חשוב, נגיד: תחרות שחיה בבריכה האולמפית. סליחה, יש לך מושג מתי התחרות מתחילה? הוא ישאל איש ברחוב. עכשיו דמיינו את המבט שהלה ישלח לעברו. הבנאדם לא שמע על האולימפיאדה מימיו. אם הוא למד ב'חיידר', הוא בטח גם לא יודע איפה סידני. במקביל, שילחו את אותו כתב, לאותו האיש, בשבת. תנו לו להקשיב לשיחה שבה אשתו מעירה את בתה הצעירה כדי שתזדרז ותלך לבית-הכנסת, מפני שהשבת שבת "נחמו". הנה, קיבלתם אותו הפרצוף ממש, רק מהכיוון השני. מניין ידע האיש מהי שבת "נחמו"? מניין ידע מה זה אומר לבאי בית הכנסת?
עכשיו, תנו לשני אלה לנסח את הסעיף בחוקה שנקרא: "שבת בישראל". בהצלחה.
חיותה דויטש מתגוררת בנווה דניאל, סופרת ובעלת טור בירחון המתנחלים ביש"ע "נקודה"