קשה להאמין עד כמה הידרדרה בשנים האחרונות רמתו של השיח הפוליטי הישראלי. לא מישנה אידאולוגית סדורה, לא עוד דיונים ערכיים – רק גבבת קלישאות משומשות, הנאמרות מן השפה ולחוץ, במטרה לנגח מישהו או להשיג עבור אומרן רגע חולף של תהילה באחת מתוכניות האקטואליה ו/או הבידור.
עוד בחודשים שקדמו לבחירות האחרונות לראשות הממשלה, כאשר באפיהם של חברי מפלגת העבודה החלו לעלות אדי ריחם של הסקרים, החלו להישמע התלחשויות במסדרונות בית המפלגה: חשבון נפש! אם אלה יהיו התוצאות, יהיה צורך בחשבון נפש… ככל שהלך והתקרב מועד הבחירות תכפו הלחישות: חשבון נפש… חשבון נפש… בליל הבחירות כבר לא היה צורך ללחוש, כבר אפשר היה לומר בקול רם וברור: מפלגת העבודה חייבת לערוך חשבון נפש.
כמו היה מדובר בלחש מספר כישוף עתיק, נהגה צמד המילים "חשבון נפש", כאילו באמירתו בלבד טמון הכוח לצקת אל תוך המותג "מפלגת העבודה" את הערכים והמסורת שמהם התרוקנה במשך השנים.
השבוע הופתעתי לגלות כי אכן היה חשבון נפש, ואף הוסקו בעקבותיו מסקנות מרחיקות לכת: יש להחליף לאלתר את שמה של סיעת "ישראל אחת" בכנסת ל"מפלגת העבודה ומימד" – בזאת תושב עטרה ליושנה, ולא ייוותר עוד זכר למפלה ולבושה.
כחברת מפלגת העבודה הייתי שמחה לו ניתן היה, בהינף לוגו אחד, להשיב אותה אל ימי הזוהר שלה. עם זאת, אני מתקשה לשכוח מדוע נדרשה העבודה מלכתחילה להחלפת שמה של הרשימה לכנסת. זו לא היתה קפריזה או גחמה, היה זה סוף תהליך מתמשך של פיחות בכוח המשיכה שהצליחה לייצר התנועה.
עד כמה שקשה להודות בכך, הסיכוי לנצח בבחירות תחת השם "מפלגת העבודה" נרצח בכיכר העיר בארבע בנובמבר 1995. גם יצחק רבין המנוח, שהיה אחרון המנצחים בבחירות תחת השם הישן/חדש שלה התעקש ששמו יופיע על פתקי ההצבעה בקלפיות בבחירות 1992, ותמך בהנהגת בחירות ישירות, משום שהבין את משבר האמון שנוצר בין הציבור ובין מפלגתו.
צר לי על כך שהמילים "חשבון נפש" נשחקו בשל שימוש יתר, משום שבעיני אין דבר לו זקוקה העבודה יותר בימים אלה. מנהיגי המפלגה, יהא אשר יהא שמה, אכן חייבים להתבונן עמוק פנימה, אל תוך מעשיהם, עליהם לחפש מה גרם לציבורים רבים כל כך להתרחק ממה שהם מייצגים. עליהם לשאול את עצמם כיצד הצליחו להמאיס כך את עצמם ואת מנהיגיהם.
הישועה לא תבוא מפתרונות – לא מהטלת האשמה על אדם זה או אחר, ולא משינוי השם או הצבע של הלוגו. אם מפלגת העבודה ומימד, שהיתה ישראל אחת, שהיתה המערך, שהיתה מפא"י, רוצה לשוב ביום מן הימים לשלטון, היא צריכה לגבש אידאולוגיה רלוונטית, המותאמת לתנאי השעה, ולהציג באומץ אלטרנטיבה שלטונית אמיתית.