חופש הביטוי בכנסת

חברי כנסת, שר התקשורת, נציגי המשטרה ומשרד המשפטים השתתפו בדיון על חופש הביטוי ברשת. היה מי שהזכיר להם את מגבלות כוחם

דיון מוזר של ועדת האינטרנט התנהל אתמול (ג') בכנסת. במהלכו הגנו נציגי הימין בחירוף נפש על חופש הביטוי. מנגד ייצגה נציגת לשכת עורכי הדין, רק לכאורה, כמובן, את האינטרסים של המשטרה.

האצטלה הרשמית לדיון: מעצר הגולש משה הלוי והחרמת מחשביו לפני כחודשיים, בעקבות הודעה שפירסם בפורום באתר "רוטר נט", שבה שיבש לכאורה כתבה של העיתונאי יואב יצחק. הלוי חשוד כי שינה את הכיתוב שהופיע בכתבה המקורית מתחת לתצלום של שופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, מ"הזנה חוזרת" ל"הזונה חוזרת".

נציגים מאתר "רוטר.נט" לא הגיעו לדיון למרות שהוזמנו, אך הנוכחים, בהם שר התקשורת ומנכ"ל המשרד, נציגי המשטרה ומשרד המשפטים, עסקו רוב זמן הדיון בנושאים עקרוניים כמו שאלת גבולות חופש הביטוי ואכיפת החוק באינטרנט והאם יש מקום לנקוט בחקיקה מיוחדת בעניין החרמת מחשבים וחיפוש בהם.

 

קליינר הוקסם, דהמשה קיבל סחרחורת

 

עו"ד בועז גוטמן, לשעבר ראש מפלג עבירות מחשב, הסביר לנוכחים שלפחות בהקשר הצר של הדיון, אין צורך בחקיקה נוספת. סעיף 3 בחוק המחשבים מטיל חמש שנות מאסר על אדם המאחסן במחשב מידע כוזב. כלומר, הסעיף אוסר על גולש לפרסם מידע בשם אדם אחר.

"גם התחזות לח"כ בצ'ט עשויה להיחשב עבירה?", הקשה אחד הגולשים בצ'ט הציבורי שהתקיים במקביל באתר האינטרנט של הכנסת.

לא כל הנוכחים טרחו לעקוב אחר תגובות הגולשים לדיון, שהוקרנו על מסך גדול בחדר הישיבות וחלקן הבהירו את חוסר התוחלת בחלק מההצעות שהועלו בדיון. ח"כ מיכאל קליינר מתנועת "חרות" ציין כי הוא "מוקסם" מהשאלות המעניינות של הגולשים והציג עמדה פרגמטית במיוחד. "אנו מנסים להתמודד באמצעות כלים של עידן ישן עם מהפכה שאנו מתקשים להגדיר אותה. מרוב רצון ומתוך כוונות הכי טובות אנו עלולים להרוג את כל הרעיון של האינטרנט", אמר.

ח"כ עבד אל-מאלכ דהמשה מהרשימה הערבית המאוחדת הציג עמדה שונה בתכלית. "כשאני מתחיל להשתמש באינטרנט זה עושה לי סחרחורות. אם מישהו יכול לפתור את הבעיה הזאת אני אודה לו", הוא ביקש מהנוכחים.

 

יצחק: "דברים איומים ונוראים באינטרנט"

 

"גם אם מניחים שבמקרה הזה מדובר בעבירה על סעיף 3, האם נהגה המשטרה כראוי כאשר חדרה לבית, החרימה מחשבים, החזיקה אותם במשך שמונה ימים ולא אפשרה לבעל המחשב גישה אליהם?", שאל יו"ר הוועדה, ח"כ מיכאל איתן. "המחשב הופך להיות חלק בלתי נפרד ממוחו של האדם. האם אנו מבינים שכניסה למחשב היא כניסה לעולם הפנימי של אדם ולפרטיותו?".

"אני חושב שחובת המשטרה היא לתפוס כל דבר שמהווה ראיה, גם כאשר מדובר במחשב", ענה לו יואב יצחק. "התלונה שהגשתי נועדה לקטוע את התופעה המופקרת הזו, שכל מיני אנשים, ביניהם ילדים, מבוגרים ואפילו קשישים, שהולכים לרעות בכל מיני שדות מאד מאד מוזרים ומפיצים דברי דיבה מאד חמורים כנגד כל מיני אנשים".

"רק אספר לכם, ובלי להזכיר שמות כדי לא לפגוע בכבוד אנשים, אבל ראיתי דברים באותם אתרים על ח"כ שנרצח, או התאבד, ועל נאשם שהתאבד, ועל קטינות בנות 16 שפגעו בתומתן. דברים איומים ונוראים".

 

הצורך לחקור מול צנעת הפרט

 

ויקטור בריילובסקי מסיעת "שינוי" הזכיר לנוכחים את מגבלות כוחם. האינטרנט היא רשת בינלאומית והשפעתם של חוקים ישראלים בה היא מוגבלת, אמר להם. מאידך, בריילובסקי קרא להקמת גוף בינלאומי שיפקח על אתרי אינטרנט ותרם את חלקו לסל ההצעות הלא מועילות שהועלו בדיון.

גולשת בשם איריס שאלה, באמצעות יו"ר הוועדה, אם המשטרה שומרת על צנעת הפרט לאחר שהיא מחרימה מחשב וכיצד היא מבטיחה שהחיפוש יתבצע רק בקבצים הרלוונטים לחקירה.

"כאשר המשטרה מחרימה מידע ממוחשב, קשה להבדיל בין מידע פלילי לבין כזה שאינו פלילי", ענה עו"ד גוטמן. "למשל, ניתן להצפין מידע פלילי בתוך קבצים תמימים למראה".

"ישנו אינטרס שלצערנו נוטים להתעלם ממנו - הזכות לפרטיות שמוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו", אמר עו"ד נמרוד קוזלובסקי. מאחר שמחשב אישי הפך לאכסניה לכל חייו של אדם, הוסיף, לא ייתכן שכל תכניי מחשבו של נחקר יהיו חשופים למשטרה, דבר שעלול לפגוע בפרטיותו בצורה קשה.

עו"ד מיכל נבו ברק הקבילה בין מחשב לבין ארון. לדעתה, אין הבדל גדול בין החרמת מידע בחיפוש פיזי לבין חיפוש במחשב. "בעת חיפוש במשרד שבו יש אלפי קלסרים,יש צורך להחליט היכן מחפשים והיכן לא. מן הסתם, אם מוצאים קובץ מחשב בשם 'תמונות עירום שלי בגיל 16' – לא אמורים לחפש שם, בדיוק כפי שלא אמורים לחפש בקלסר בשם זה שמונח בתוך מגירה בארון".

 

נציגת לשכת עורכי הדין: בעד חקיקה שתזהה גולשים בצ'ט

 

"אסור שהאינטרנט יהיה עיר מקלט למפירי חוק אנונימיים בחברה שלנו, במובן של החוק וביטחון המדינה", אמרה עו"ד נורית אלון, נציגת לשכת עורכי הדין בדיון. "על המחוקק לדאוג לחקיקה שתוכל לזהות במפורש אנשים אנונימיים. כוונתי לחקיקה שתגדיר במדוייק את זכויות המשטרה. כיום הם צריכים אישור של שופט כדי לקבל את הזהות של משתמש אנונימי". "האם זו העמדה הרשמית של לשכת עורכי הדין?", תהה ח"כ איתן.

 

ח"כ איתן מגלה סודות, ריבלין מרותק

 

"אחד היתרונות באינטרנט הוא השימוש בשמות בדויים", אמר ח"כ איתן לנוכחים. "אגלה לכם סוד, כאשר אני משתתף בויכוחים באינטרנט, לפעמים אני לא מתאפק ומגיב תחת שם אחר. יש להיזהר לא להביא את ספקי השירות למצב בו יפסיקו לאפשר לגולשים לפרסם בשמות בדויים".

"לא נשקול רגולציה בנושא תכנים שמתפרסמים באינטרנט", בישר שר התקשורת, רובי ריבלין. "אני חושב שחופש הביטוי הוא דבר בעל ערך מוחלט בהקשר של האינטרנט, שמאפשר שידור גלוי בין חברים. גופי השידור באינטרנט הם אלה שייצטרכו לקבוע את הכללים".

"אני מוכרח לומר שכמשפטן אני מרותק. למשל, אם אני כותב את הגיגי ביומן אינטרנט, האם אפשר להשתמש בהם כדי להפליל אותי?"

 

אחריות ספקי השירות והאתרים

 

דלית דרור ממשרד המשפטים אמרה, כי ספק אינטרנט (כמו נטוויז'ן) אינו יכול להיות אחראי על התכנים שמתפרסמים באמצעותו. עם זאת, לדעתה, על מנהל אתר שבאפשרותו לערוך את התכנים המתפרסמים באתר מוטלת אחריות מוגבלת, בהקשר של לשון הרע.

ד"ר יובל קרניאל סבור שחלק מהאתרים נהנים מחיסיון עיתונאי שאמור להגן עליהם מפני חיפושים של המשטרה והחרמת מחשבים, וקרא לפטור את ספקי האינטרנט מאחריות לתכנים שמתפרסמים באמצעותם.

"אם רוצים לאפשר רשת חופשית, אנו צריכים להיזהר מלהטיל אחריות כלשהי על ספקי האינטרנט וספקי השירותים הטכניים מעיקרם", אמר. "כחברה וכמדינה קטנה אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו איסורים מעבר למקובל בעולם. אני כשלעצמי מעדיף שאם נטעה - נטעה לכיוון חופש הביטוי".