לגעת באושר, פרק 1

לרגל צאת הספר "לגעת באושר", המבוסס על הסידרה הישראלית המצליחה, הנה הפרק הראשון והדרמטי, וגם חידון יידע נושא פרסים (ראו קישור בצד). לקרוא ולגעות (בבכי)

דלתות האמבולנס נסגרו בחבטה מאחוריה. עפרה התיישבה על הספסל הצר, מביטה בדאגה אל אמה, ששכבה על האלונקה חסרת הכרה. מסכת חמצן על החיוורות, אינפוזיה מחוברת אל ורידיה הדקים, שכבר היו שחורים מרוב זריקות ודקירות. מזה זמן רב שאמה סבלה ממחלה קשה, ומצבה הלך והדרדר.

"אל תמותי לי אמא, אני צריכה אותך", מלמלה עפרה, כשדמעות זולגות על פניה. היא אחזה בידיה הקרות של אמה והעיפה מבט מהחלון אל דמויותיהם הקטנות והולכות של קארין ונתי, שעמדו עדיין על המדרכה ליד הבית, עוקבים בדאגה אחרי האמבולנס המתרחק. עפרה מעולם לא הרגישה כל כך חסרת אונים. קול הסירנה של האמבולנס, שעשה את דרכו אל בית החולים במהירות, החריש את אוזניה, והנסיעה לשם נראתה לה כמו נצח.

החיים לא היו קלים לעפרה. היא היתה רק בת עשרים וארבע אבל הרגישה הרבה יותר זקנה משנותיה. אביה נפטר כשהיתה נערה צעירה, ולפני שלוש שנים, כשאמה חלתה, עפרה לקחה על עצמה את כל האחריות על הבית והפרנסה. אחותה הקטנה קארין היתה אמנם כבר בת עשרים, אבל היא בילתה את רוב זמנה במסיבות ודיסקוטקים, משאירה את כל המעמסה על אחותה הגדולה. הנישואים הקרובים לנתי היו האושר היחיד בחייה. היא אהבה אותו בכל מאודה. הם היו יחד שנים, ועפרה לא הצליחה להיזכר איך זה בלעדיו. כאילו תמיד היה לצידה. לשניהם היה ברור שיום אחד הם יתחתנו, אבל היום הזה נדחה שוב ושוב מטעמים שלא היו תלויים באהבתם הגדולה אחד לשני: המחלה של אמה, העובדה שנתי רק פוטר מעבודתו, כל אלה דחו את החגיגה. אבל החתונה, שניהם היו בטוחים, בוא תבוא.

"האוטובוס הזה לא יגיע לעולם," אמר נתי לקארין, מסתובב כסהרורי בתחנה, "לא הייתי צריך לתת לעפרה להיכנס לאמבולנס לבד".

"אין מקום ליותר מבן אדם אחד שם, אנחנו נגיע כמה דקות אחריה. אל תדאג", אמרה קארין, עוקבת אחריו במבטה, מניחה את ידה הקטנה על כתפו. נתי זז מבלי משים, משאיר את אצבעותיה הקפוצות באוויר. קארין אהבה להיות לצדו של נתי. העובדה שהיה מאורס לאחותה לא הפריעה לה לפלרטט איתו בכל הזדמנות. היא היתה בטוחה, שהם נועדו להיות יחד, ויום אחד הוא יבין את זה כמוה. "את בטוחה שיש אוטובוס בשעות האלה? כבר כמעט חצות". קארין התיישבה על המדרכה בעייפות שותקת. נתי לא הצליח להבין איך היא מסוגלת להיות כל כך רגועה בזמנים קשים כאלה, כשאמה על סף מוות. הוא לא היה פילוסוף גדול או מבין גדול בנפש האנושית, אבל היתה לו הרגשה שקארין בסך הכל מדחיקה את המצב, כי היא לא מסוגלת להתמודד עם הטרגדיה. היא נראתה לו פתאום קטנה וחלשה מאי פעם, ונתי הרגיש צורך עז לגונן עליה. הוא כרך את ידו סביב כתפיה של קארין. "יהיה בסדר, אני יודע שיהיה בסדר בסוף".

פיה של קארין התכרכם. "אמא שלי עומדת למות. היא לא תהיה בסדר. זה רק עניין של זמן".

"איך את מדברת? זאת אמא שלך, והיא תהיה בסדר, צריך רק להאמין. תלמדי קצת מאחותך. היא לא איבדה אמונה אפילו לרגע".

"ותראה לאן האמונה שלה הובילה אותה. אמא שלי גוססת, נתי, ואף אחד לא יציל אותה. לא אתה ולא עפרה עם התקוות המטומטמות שלכם".

נתי שתק. לא היה לו כוח להתווכח עם קארין. כל מה שהטריד אותו באותם רגעים הוא שארוסתו נמצאת בבית החולים לבד. הוא הרים את אצבעו, ועצר מונית.

***

עפרה לא ידעה את נפשה. אף אחד לא נתן לה לגשת אל אמה. "היא בטיפול נמרץ. חכי בסבלנות", אמרו לה, והיא חיכתה בחוץ, לא מסירה את עיניה מהדלתות הירוקות, מחכה שיפתחו ושמישהו סוף סוף ייצא ויגיד לה מה קורה. האלונקות הגיעו בזו אחר זו. תמיד בלילה הוצף חדר המיון בחולים, ועפרה תהתה מה קורה שם לאנשים כשיורדת החשכה וגופם מתחיל לבגוד בהם. הריח בבית החולים עשה לה בחילה. היא לא הצליחה להתרגל לניחוח הזה של ניקיון מהול בקיא.

עפרה הסיטה את שיערה השופע בתנועות כמעט מכאניות לאחור, הדמעות שטפו את פניה ללא הפסקה. היא לא הצליחה להשתלט על זה ולא עשתה כל ניסיון לבלוע את המועקה שאיימה לחנוק את גרונה. האחות בקבלה נתנה בה מדי פעם מבט מלא רחמים. היא כבר הכירה את עפרה היטב, וידעה בדיוק מה מצבה של אמה. "את צריכה משהו?"

עפרה הנידה ראשה בשלילה.

"את בטוחה? אולי את רוצה להתקשר למישהו, שלא תהיי פה לבד".

עפרה המשיכה להניד ראשה. "לא, זה בסדר, אחותי והחבר שלי בדרך לכאן".

האחות המשיכה במעשיה ועפרה נזכרה, שעוד לא הודיעה לדודתה, שאמה מאושפזת במצב קשה. היא תהתה אם לחכות לקארין שתעשה את השיחה הזאת, או לעשות אותה בעצמה. בעודה מתלבטת יצא אליה ד"ר שרוני, הרופא של אמה. עפרה נחרדה מהמבט המודאג בעיניו.

 

מתוך הספר "לגעת באושר" היוצא לחנויות ב-15.5. לגיליון הקרוב של "לאשה" יצורף המשך הפרק, בתוספת שני פרקים. כתיבה ועיבוד לספר: שרי שיין, מבוסס על הסדרה "לגעת באושר", תסריטאי ראשי: גל פרידמן. כל הזכויות שמורות: "ראש 1" שבועון (שותפות רשומה), דרסט הפקות.