שנות התשעים היו סיוט. כדי לעבור אותם היה צריך סיבולת ריאה מפותחת ויכולת ריסון עצמית שתמנע ממך להכות ילד ברחוב הלובש חולצה של דיוויד בקהאם. היית יושב מול הטלוויזיה ומקבל שטיפת מוח על השדונים האדמדמים מאולד טראפורד. לפעמים נדמה כאילו נכנסת לגורד שחקים ונתקעת במעלית עם רוי אוואנס ואף טכנאי לא בא לחלץ אותך.
דמון ממימד אחר
ראית את דיוויד ג'יימס, מלך הנינטנדו ודוגמן תחתוני הארמני, גומר לך את מערכת העצבים הגבהה אחר הגבהה. אלה היו ימים קשים. ידעת שאיזה דמון עם פרצוף של אלכס פרגוסון הגיח ממימד אחר של היקום וחיבל בציר הדטרמיניסטי של העולם. כמו נאשם על לא עוול בכפו חיית בתוך תא בבית סוהר של סאדיסטים תקשורתיים, שכל הזמן הראו לך מול הפרצוף את גמר ליגת האלופות של 99', וסיפרו לך כמה החווייה היתה מצמררת.
בגן ילדים בלי מכנסיים
או לחלופין, דחפו לך לניוטרונים את הפרסומת המבאסת של אופנת סגל (ELA ESPANIA PARA ME OFNAT SEGAL), בה ראית שוב ושוב את חיים רביבו מהתל בג'יימי קראהר וגורם לליברפול לרשום הפסד ראשון אי פעם על אדמת אנגליה לקבוצה ספרדית. היית מנסה להשתחרר מהמראות, יוצא את הבית, מנסה להוציא את המוח שלך החוצה כפי שמוציאים כלב להשתין, אך בכל מקום עמדו אנשים, טרמפיסטים, הצביעו עלייך וצחקו, והרגשת כמו ילד בגן ילדים שהורידו לו את המכנסיים.
דיוויד באטי בפריים טיים
ליגת האלופות הפכה לאן.בי.איי של הכדורגל, עברה את שידרוג יום הדין, והקבוצה שלך, שכל כך היתה צריכה להיות שם כבר מההתחלה כי זה מקומה הטבעי, התפלשה בבוץ. במקום זה ראית שם את בלקבורן עם דיוויד באטי, אחר כך את ניוקאסל, שוב פעם עם דיוויד באטי, ובעונה שעברה את לידס ועוד פעם דיוויד באטי. די, כמה אפשר?
בין אולד טראפורד לשחייה צורנית
וכשהצרפתי הזה, ז'ראר הוייה, חצה את התעלה ונחת באנפילד, הירהרת בנטישת ענף הכדורגל ובהסבה לשחייה צורנית. ההתחלה היתה כואבת, אך פתאום נאבק הוייה בדמון ויכל לו. הכל התחיל אי שם בתחילת העונה באולד טראפורד עם כדור עונשין של דני מרפי. האדומים ממרסיסייד ניצחו באולד טראפורד, משהו שלא קרה כבר יותר מעשור.
גאון כדורגל?
פתאום התחילו לקרוא לאיש הבאגט המוזר, שהפסיד לישראל עם נבחרת צרפת, גאון כדורגל. הוא הביא בחינם את מרקוס באבל מבאיירן מינכן, שנתן עונה מדהימה. את יארי ליטמנן שכהרגלו נפצע, אבל אולי ההחלטה החשובה ביותר היתה להביא בחינם את גארי מקליסטר בן ה-36. זה היה נראה כמו בדיחה, אבל הסקוטי המופנם הפך לקשר אולטימטיבי, גנרטור מאסכולת סטפן אפנברג, ונתן את העונה הגדולה שלו מזה 20 שנה.
אצבע משולשת
הוייה הוציא אצבע משולשת לדמון. גרמי שמים התחילו לזוז, העולם התחיל ללכת לקראת חוויית התיקון. ואם זה לא הספיק, באו שתי השפלות ליריבה העירונית אברטון ושני שערים של מייקל אואן באולימפיקו נגד רומא, שהיוו את נקודת המפנה בקמפיין האירופי.
ווינריות, זה כל ההבדל
ליברפול העונה הוכיחה יותר מכל, שדבר ראשון היא ווינרית ורק אחר כך קבוצת כדורגל גדולה. זה למעשה ההבדל הכי מהותי ממחזור החיים העלוב של רוי אוואנס. ארסנל היא לוזרית מטבעה, לידס לא מספיק איכותית, רק ליברפול יכולה להפסיק את ההתעללות של מנצ'סטר בפרמייר ליג. לכן בעונה הבאה כדאי לזנוח את גביע הליגה והגביע האנגלי. הולכים על אליפות, רק על אליפות ושום דבר מלבד אליפות, כי את הדמון לא מספיק להכניע, צריך לחסל אותו לגמרי.