ביג מאמא

שמונה חברים שהתפעלו ממכונית הקימו את אימפריית הרכב האיטלקית פיאט, האמא של התעשייה האיטלקית; ההיסטוריה הסוערת של החברה כוללת השתתפות פעילה במכונת המלחמה הנאצית, טרגדיה משפחתית סוחטת דמעות ומכוניות שהפכו לאגדה; פרארי, למשל

בשעות אחר הצהריים המנומנמות של אחד מימי קיץ 1898, ישבו כמה גברים צעירים, משועי העיר טורינו, באיטליה מסביב לשולחן בית הקפה בעיר. ג'ובני אניילי, ושני סנטורים נבחרים ממועצת העיר, הרוזן ביסקארטי ואמנואל בריצ'ריו, הביטו על הכרכרות החולפות, ולפתע משכה את תשומת לבם מכונית, שעצרה ליד בית הקפה - מראה שכל אחד מהם ראה לראשונה בחייו.

פגישת החברים הולידה את חברת המכוניות הראשונה באיטליה. ראשון היזמים היה הסנטור עמנואל בריצ'ריו, שצירף אליו את הבנקאי דסלקס ואת הסנטור הרוזן ביסקרי, את המהנדס אריסטיד פצ'יולי ואת מי שמונה בהמשך לסגן נשיא מועדון המכוניות של איטליה סיזר גורי-גאטי. אליהם הצטרפו עוד ארבעה: ג'ובני אניילי, הבנקאי צ'ריאנו מיינרי, בעל הקרקעות לודביקו סקארפיוטי והברוקר קרלו. המייסדים אספו סביבם עוד 22 משקיעים, ויחד חתמו ב-1 בינואר 1899 על מגילת היסוד של החברה, בהשקעה של 800 אלף לירות איטלקיות. לחברה קראו בשם: FABRICA ITALIANA AVTOMOBILI DI TORINO ראשי התיבות: FAIT.

 

באוויר וביבשה

 

החברה הקימה מפעל קטן בטורינו, עם 50 פועלים. המפעל החל בייצור דגם – 4HP כרכרה בעלת מראה רומנטי עם מנוע, גג מתקפל ומקום לארבעה נוסעים. ב-1902 נבחר לנהל את הייצור בפיאט ג'ובאני אניילי, שהפך מסוחר חוטי משי משועמם למנהל מבריק, יוזם ובעל חזון. אניילי, שהפך בהמשך לבעלים של פיאט ועמד בראש חבר המנהלים שלה עד מותו בשנת 1946, השאיר את חותמו על התעשייה, הפוליטיקה והתרבות באיטליה.

בראשית המאה ה-20' צצו בטורינו עוד 20 מפעלים מתחרים לייצור מכוניות (עוד 15 במילאנו). ב-1911 עבדו בפיאט 1,750 עובדים. במרוצת השנים הבאות פיאט השתלטה על כל החברות הקטנות שקמו בטורינו, כולל לנצ'יה, ובשלהי המאה ה-20' רכשה חברות גדולות יותר, כמו אלפא-רומיאו, מאזראטי ופרארי.

ב-1911 ייצרה פיאט גם את המטוס הראשון שלה. אחריו נבנתה שורת דגמים של מטוסי-קרב, שהוזמנו על-ידי חיל-האוויר האיטלקי והשתתפו בכיבוש לוב על-ידי איטליה. פיאט ייצרה בהמשך המאה משאיות, קטרים, ומנועים לאוניות ולצוללות.

עם עליית הפשיסטים לשלטון באיטליה, התמקדה פיאט בייצור אמצעי מלחמה. במהלך מלחמת העולם השנייה הופצצו מפעלי פיאט בטורינו על-ידי בנות הברית, לא לפני שהגרמנים, בני בריתם של האיטלקים, לקחו מפיאט תוכניות ייצור של מכוניות, משאיות, מטוסים ועוד.

 

הם יורים גם במנהלים

 

בתום מלחמת העולם השנייה הפכה איטליה לאחת המדינות העניות בעולם. פועלים מקצועיים ומחפשי עבודה חסרי מקצוע נהרו לטורינו - שם שיקמו את המפעלים מחדש - לחפש עבודה. אז נסללו האוטוסטרדות המפורסמות של איטליה - ההחלטה על בנית האוטוסטרדות, שהעסיקו אלפי חסרי עבודה, התקבלה בין היתר בזכות בני משפחת אניילי.

בשנות ה-70' פרצו באיטליה סכסוכי עבודה על רקע פוליטי, של קבוצות אנטי-קפיטליסטיות וקומוניסטיות שגדשו את איטליה. גם איגוד עובדי פיאט הכריז על שביתות וסכסוכים לאורך כל שנות ה-70' ותחילת שנות ה-80'. ב-1978 נחטף ונרצח נשיא איטליה, אלדו מורו, על-ידי הבריגדות האדומות - ארגון

שמאלני קיצוני. אחרי הירצחו גברו הסכסוכים במפעלי פיאט. בין השאר נורו מנהלי פיאט בידי שובתים, וכן נורו שובתים ומפגינים. צעדת 40 אלף העובדים, שהתקיימה ב-14 בפברואר 1980, סימנה תחילת תקופה חדשה ביחסי העבודה. לאחר 35 ימי שביתה של כ-100 אלף עובדים מכל המפעלים באזור טורינו, התארגנו 40 אלף הצועדים בראשות לואיז'י אריזיו, עובד פיאט, שהצליח לשכנע את המשתתפים בצעדה לחזור לעבודה. מכאן והלאה שופרו יחסי העבודה, פיאט הוציאה לשוק את דגם האונו המצליח, והחברה נהנתה משגשוג כלכלי.

 

מכונית לכל פועל

 

אניילי למד לא מעט מביקוריו במפעלי פורד האמריקניים, ובהשראת פורד החליט להציע לפועל האיטלקי מכונית זולה, קטנה ויעילה, שהפכה לאהובת העם האיטלקי. הפיאט טופולינו הקטנטנה הוצגה ב-1936.

עוד מכונית של פיאט שהפכה לאגדה היא ה CINQUUECENTO 500, שנחשבה לבעלת צריכת דלק נמוכה במיוחד, ויוצרה בפיאט בין השנים 1975-1957 (דגם קטן בעל שם זהה יוצר שוב מ-91', והוחלף ב-98' בדגם סייצ'נטו). הפיאט 600 כבר נחשבה למכונית שייצורה העמיד את כלכלת איטליה על הרגליים.

ב-1927 הקימו בני אניילי את חברת האחזקות IFI, שבהמשך המאה נקראה IFIL. החברה ריכזה את השקעות המשפחה באיטליה ומחוצה לה. המשפחה מחזיקה במניות של עשרות חברות באיטליה, ומעורבת בפוליטיקה. ב-1920 קיבל ג'ובאני אניילי משרת סנטור לכל החיים, ומאז מחזיקים בני המשפחה בתפקידים פוליטיים חשובים באיטליה. נכדתו של ג'ובאני, סוזאנה אניילי, היתה שרת החוץ של איטליה בשנות ה-80'

ואף ביקרה בישראל.

בנו, אדוארדו, נפטר בגיל צעיר ואת מקומו לקח הנכד, ג'יאני אניילי, השולט בפיאט ובשאר החברות מאז שנות ה-40'. היום, קרוב לגיל 80, הוא משמש כנשיא הכבוד של פיאט, וסנטור כבוד לכל חייו. בנו של ג'יאני, אדוארדו, לא לקח מעולם חלק בעסקים, והתאבד באחרונה בגיל 40.

המשפחה מחזיקה בעיתון בשם "לה סטמפה"; בחברות ביטוח; במניות בחברת האופנועים והקטנועים פיאג'יו; בתעשיות כימיות, חברות הנדסה, מתכות ומינרלים; במניות בבנקים; בחברות פרסום; יקבים; הוצאה לאור; רשת חנויות הכלבו הגדולה באיטליה לה רנסנטה, וכן בתעשיות מסילות ברזל, רכבות ובקבוצת הכדורגל יובנטוס מטורינו.

 

מחלקים את המניות

 

עד 1993, החזיקה משפחת אניילי בשליטה בפיאט. ב-1993 הגיעו החובות של פיאט ל-4.3 מיליארד דולר. ב-93' חילק ג'יאני אניילי את מניות פיאט בין הבעלים הבאים: משפחת אניילי, חברת הביטוח האיטלקית ג'נרלי, חברת אלקטל הצרפתית, דויטשה-בנק ומדיו-בנקה האיטלקי. ב-1999, יום הולדת המאה של החברה, היתה פיאט במצב קשה. מכירות המכוניות הקטנות של החברה סבלו מתחרות קשה מצד חברות אירופיות ויפאניות. החברה השקיעה בפיתוח דגמים חדשים, ביניהם הפונטו - כיום המכונית הנמכרת ביותר באירופה בכל קטגוריה שהיא - וחתמה הסכם שיתוף פעולה עם ענק המכוניות האמריקני ג'נרל-מוטורס, הסכם שיניב תוצאות רק בעתיד. 20% ממניות פיאט הועברו לג'י-אם תמורת 5.1% ממניות ג'נרל, שהועברו לפיאט. אגב, ההתנסות הקודמת של פיאט עם האמריקנים לא הוכתרה בהצלחה בלשון המעטה. פיאט ניסתה לייצא לארהב, אך אמינות המכוניות איכזבה את הצרכנים האמריקנים, שהתלוצצו כי השם פיאט הוא ראשי תיבות של המשפט המעליב FIX IT AGAIN, TONI (תקן אותי שוב, טוני).

ב-1997 ביכתה איטליה את מותו בטרם עת אניילי, האחיין של ג'יאני והיורש המיועד של האימפריה. ז'ובאנינו ג'יאנינו מת מסרטן בגיל 33, לאחר שחי את חייו באור הזרקורים כנסיך. כיום, מי שנחשב ליורש המיועד של פיאט ואימפרית אניילי הוא ג'ון אלקאן, נכדו של ג'יאני, בנה של בתו מרגריטה, שהיתה נשואה לסופר היהודי אלן אלקאן. הצעיר בן ה-26 נולד בארה"ב, למד בתיכון בפאריז וסיים את הטכניון של טורינו. אלקאן עבד במשרדי החברה בלונדון ובמפעל החברה בפולין.

 

עוד כמה דברים

 

* לפיאט 182 מפעלים באירופה, 58 מפעלים בארה"ב ו-126 מרכזי מחקר. מספר העובדים בעולם: 382 אלף.

* קבוצת הכדורגל יובנטוס מטורינו שייכת למשפחת אניילי מאז ימיה הראשונים בשנת 1922.

* מכונית המירוץ של פרארי, בבעלות פיאט ועם נהג המירוצים מיכאל שומאכר, זכתה באליפות הפורמולה 1, לשנת 2000.

* פיאט-בלילה, שיצאה לשוק בשנת 1932, נקראה כך על שם תנועת הנוער של מפלגת מוסוליני.

* האדריכל השוויצרי הנודע לה קורביזייה, ביקר פעמיים במפעלי פיאט: בשנת 1925 ובשנת 1934. לדבריו היה זה המראה המרהיב ביותר שניתן לראות בתעשייה.

* רכושו האישי של ג'יאני אניילי נאמד ב-1.6 מיליארד דולר.

נציגות פיאט בישראל נמצאת מאז 89' בבעלות למיכאל לוי. המנכ"ל הנוכחי הוא יקי אנוך, והמכונית הנמכרת ביותר היא פיאט-פונטו.