זה לא אני - התקרה עקומה

הכתבה שלפניכם פורסמה במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות ב-31 במרץ 2000, ותיעדה את סיפור שיטת הבניה פל-קל שהמציא המהנדס אלי רון לפני כ-21 שנה. בשיטה השתמשו אלפי בניינים ברחבי הארץ, אבל שורת תקרות שנבנו בשיטה זו התמוטטו. מומחי בניין, מכון התקנים, משרדי הפנים, השיכון והתמ"ס התריעו שהשיטה מסוכנת, אבל רון המשיך לבנות. להלן הכתבה, כפי שפורסמה במקור

מאז נהרג בעלה מתקשה אלה לוטברג למצוא עבודה. לוטברג, בת 58, בקושי דוברת עברית. בעלה המנוח ולדימיר, עולה חדש בן 49, דווקא מצא עבודה שהיה גאה בה מאוד כחשמלאי בחברה מכובדת, אבל בספטמבר לפני חמש שנים התמוטט חלק מהבניין בו עבד, סניף של בנק לאומי באשדוד, והוא נהרג במקום לאחר שנקבר מתחת להריסות.

"שיטת 'פל-קל' , אשר יושמה בפועל על תקרת המבנה, לא אפשרה פיקוח ובקרה הולמים ואינה עומדת בדרישות התקן הישראלי", מצטט כתב התביעה שהגישו בני המשפחה, מתוך דו"ח החקירה של משרד העבודה, שנערך אחרי האסון.

התקרה שקרסה על ראשו של ולדימיר לוטנברג היא רק אחת מרבבות תקרות של מבנים רבים בישראל – דירות, בתים פרטיים, קניונים, בנייני משרדים ומבני ממשלה – בהיקף עצום של 3 מיליון מ"ר, שנבנו באותה שיטה. בין הבניינים שנבנו בשיטה זו ניתן למנות את בנק ישראל בירושלים, מחלקת היולדות בבית החולים נהריה, בית החולים פוריה, משרדי הממשלה בנצרת ורבות ממרכזיות הטלפונים בארץ. למעשה, מדובר ביותר משמונה אחוזים מהגגות בישראל. צמרת מומחי הבניה בישראל מתריעה כבר שנים שהשימוש בשיטה מסוכן, אבל למרות האזהרות ולמרות שורת תאונות – חלקן עם הרוגים ופצועים – ממשיכים הקבלנים להשתמש בה.

 

השיטה מסוכנת. הקבלנים בונים

 

שיטת "פל -קל" מאפשרת בניית תקרה עם מרווח גדול מהמקובל בין עמודי התמיכה, באמצעות שימוש במשטחי מתכת. היא פותחה על-ידי משרד השיכון עבור מע"צ לפני כעשרים שנה ושימשה לבניית רבים ממבני הציבור שהוזכרו. באותה עת נבדקה השיטה ונמצאה בטוחה ויעילה. מאוחר יותר אומצה על-ידי המהנדס הראשי של מע"צ לשעבר, אלי רון. כשפרש רון לפעילות עצמאית, המשיך להפעיל את השיטה. בשלהי שנות התשעים קבע משרד הפנים שמדובר בשיטה מסוכנת, ואסר על אכלוס בתים הבנויים בשיטה זו, אבל למרות הנחיות משרד הפנים נבנו בשיטה זו עוד עשרות-אלפי מבנים פרטיים וציבוריים. היום פשוט לא קוראים לה שיטת פל-קל, אלא שיטת "פל-קל החדשה".

כבר ב- 1988, לפני שורת האסונות שיתוארו כאן, שלח ראש התחנה לחקר הבנייה בטכניון, פרופ' אברהם ורשבסקי , התרעה אל משרד השיכון על שיטת פל-קל: "השיטה אמנם נבדקה אצלנו אך נמצאה לא מתאימה לשימוש בפרטים הנוכחיים", כתב ורשבסקי. "הפרטים על כך נמסרו לחברה עוד ביולי 1987 תוך הדגשת הצורך בתיקונים ושינויים בפרטי השיטה. לצערנו, לא התייחס מר רון להודעה זו... הכישלון של פל-קל מוכיח שוב עד כמה נחוצה בדיקת חובה של כל שיטה חדשה לפני שילובה בבניה".

גם מנהל האגף הטכני בהתאחדות הקבלנים, המהנדס נתן חילו, שיגר מכתב לקבלנים ובו המליץ לא להשתמש בשיטה זו. ב- 1996 התריע מנכ"ל המשרד וכתב בחוזר לכל ראשי המועצות: "התבקשנו על-ידי המכון הלאומי לחקר הבניה להביא לידיעתכם כי הממצאים ההנדסיים מוכיחים מעל לכל ספק שתקרות פל-קל אינן עומדות בקריטריונים הנדסיים בסיסיים ומהוות סכנה לציבור. השיטה אינה עונה על דרישות תקן הבטון, ואין לתת היתר ואין לתת טופס 4 (טופס אכלוס) לבניין שנבנה בשיטה זו".

פיטר מגנוס, המפקח הראשי במשרד העבודה הממונה על חקירת תאונות עבודה, אומר בהתייחסו לשלושה מקרי התמוטטות של מבנים שנבנו בשיטת פל-קל והסתיימו עם הרוגים ופצועים בפתח תקווה, באשדוד ובאשקלון: "בסבירות מאוד גבוהה הגענו למסקנה, שהשיטה עצמה תורמת להתמוטטות".

 

"לא היה כסף לתבוע אותו"

 

אבל למרות כל הקביעות, ממשיך המהנדס אלי רון בשלו. את שיטת פל-קל החליפה, לדבריו, השיטה החדשה, שבה נבנו כבר מיליון מ"ר נוספים של תקרות. אינג' אשר מילר, יו"ר הוועדה לכשל מבנים בלשכת המהנדסים ומי שעמד לימים בראש הוועדה לחקירת אסון גשר המכביה, כתב לאחר סיור באחד מאתרי הבנייה הנבנים לפי השיטה החדשה: "באופן עקרוני, שיטת פל-קל החדשה אינה שונה משיטת פל-קל המקורית". אבל אפילו מילר, שהוציא דו"ח אמיץ ונוקב על אסון קריסת גשר המכביה, נזהר מאוד בביקורתו על אלי רון ושיטת פל-קל. "היו רמזים גסים מאוד של איומים במשפטים", הוא אומר, "ולכן, היות ולשכת המהנדסים לא יכולה היתה לעמוד בהוצאות האלו, החלטנו להפסיק לדון בעניין". רון אומר בתגובה כי האנשים פוחדים לדבר עליו, כי הם פוחדים מהאמת. "עושים לי עליהום", הוא אומר.

ואילו פרופ' יצחק שיינמן, לשעבר ראש המכון הלאומי לחקר הבניה בטכניון, שותף לדעתו של מילר ומתריע: "אין שיטה חדשה. כל מה שהאיש הזה בונה צריך לעבור ביקורת".

 

התקרות מתמוטטות. רון: "זה קורה בכל מקום"

 

רשימת האסונות והכמעט-אסונות מבהילה. ב- 1996 התגלה לפתע סדק באורך כמה מטרים בתקרת קניון ברחובות. הקניון הזה היה מאוכלס זה שנתיים, והתקרה בו נבנתה בשיטת פל-קל החדשה. הנהלת הקניון הזדרזה לסגור אגף שלם ב"משביר" ומומחי הטכניון שהוזעקו למקום המליצו לבצע תמיכה מיוחדת לתקרה הסדוקה. תקרות אחרות באותו קניון, שלא נבנו בשיטת פל-קל, נמצאו תקינות.

בעקבות התקרית הזו כתב מנכ"ל משרד הפנים לראשי הרשויות: "הממצאים ההנדסיים מוכיחים מעל לכל ספק שתקרות אלו אינן עומדות בקריטריונים הנדסיים בסיסיים ומהוות סכנה לציבור… זה המקרה הראשון, עד כמה שידוע לנו, שהתגלו בעיות לאחר איכלוס המבנה. מקרי כשל אחרים בדרך כלל קרו בזמן הבניה. כידוע יש בניינים שונים בארץ שנבנים בשיטה זו ואף הם יכולים להיות מסוכנים. ראש המכון הלאומי לחקר הבנייה ממליץ שמבנים אלו ייבדקו לפחות ויזואלית ויטופלו".

בתגובה על המקרה הזה אמר אלי רון ל"7 ימים": פרופ' יהושע פרוסטיג מהטכניון בא ואמר, התקרה נופלת… עשו העמסת ניסיון על התקרה וראו שהתקרה מצוינת". אבל בעדות בשבועה בבית משפט אמר רון: "התקרות בקניון הן לא תקרות שפיתחתי , ומה שכותב פרוסטיג לא רלוונטי. הוא תוקף אותי בכל הזדמנות. הוא לא יודע מה זה שיטת פל-קל".

בשכונת יוקרה חדשה בגבעתיים נסגר באחרונה חניון תת-קרקעי גדול הנמצא מתחת לארבע מגדלי מגורים. ראש עיריית גבעתיים, אפי שטנצלר: "מדובר בתקרה ששקעה. הדיירים נמצאים בלחץ, והם פנו לעירייה בבהלה כי תקרת החניון עומדת בפני קריסה. לכן סגרנו אותו. נתתי הוראה לא להשתמש יותר בעיר שלי בתקרות פל-קל, ומאז המקרה לא נעשתה שום בנייה בשיטה זו בגבעתיים".

"זה לא פל-קל", אומר בתגובה אלי רון, "לקחו סתם פחים מכופפים. הקבלן יכול להעתיק את השיטה. הלכו ותכננו את הבית הזה בצורה מדויקת. באתי ואמרתי לפני שנה: "חבר'ה, סתם מעלילים עלילות. התקרה פנטסטית. אם תבוא עם פטיש 20 טון על תקרה, תעשה חור בתקרה, זה קורה בכל מקום".

 

כולם אשמים – חוץ מהשיטה

 

בשנת 94' נלכדו 30 פועלי בניין מבולגריה, שעבדו בבניית קניון חדש בשדרות בן גוריון באשקלון, תחת תקרת בטון שהתמוטטה לפתע ברעש גדול. בדרך נס יצאו כולם בחיים בזכות חלל גדול שנשמר מתחת לתקרה הקורסת. פועל אחד נפצע באורח בינוני וארבעה נשרטו. למקום הוזעקו עשרה אמבולנסים, ניידת טיפול נמרץ ומכונית כיבוי. הכבאים השתמשו בזרנוקי מים רבי-עוצמה ששטפו את התקרה בכמויות עצומות של מים, בעוד הפועלים לכודים מתחת לתקרה. המטרה היתה למנוע מהבטון להתקשות. חמישה פועלים חולצו רק לאחר כשעה וחצי. "כולנו היינו עסוקים עם התקרה, כשהתחלנו לשמוע רעשים מוזרים", סיפר אחד הפועלים. "עוד לפני שהבנו מה קורה, הכל התמוטט. קפצתי מהפיגום והתחלתי לרוץ בפאניקה".

אלי רון טוען שהשיטה שלו לא גרמה לאירוע הזה. עם זאת הוא מאשר שפרופ' משה עדין מהטכניון הצביע עליה כגורם להתמוטטות. "ביצעו את היציקה בלילה בחשכה", מסביר רון. "מערכת עץ הטפסות של הגג התמוטטה בעת היציקה. בטון הגג נפל על התקרה מתחתיה וריסק אותה. קבלן הבניין האשים את התקרות. ד"ר בן בסט (היום המדען הראשי של משרד השיכון) ופרופ' עדין לא בדקו את הנתונים וכתבו דו"ח שמרשיע את תקרות פל-קל בהתמוטטות... שלחתי מכתב עם מסמכים באמצעות עורך דין למבקר הטכניון".

באותה שנה קרס באזור התעשיה סגולה בפתח תקווה מבנה תעשיה בן שתי קומות. גם התקרות במבנה זה נבנו בשיטת פל-קל. במקום נהרג פועל ונפצעו פועלים אחרים. "גם כאן", אומר רון, "יציקה שנעשתה בניגוד לדעת המתכנן הביאה להתמוטטות הטפסות. אין שום קשר בין התמוטטות לתקרה. ביצעו בשנית את יציקת אותה תקרה, והיא משמשת בנאמנות את בעליה".

שנה אחר-כך באשדוד נהרג החשמלאי לוטנברג. הקבלן שבנה את הבניין חרג אמנם במהלך הבניה מהתכנון המקורי ללא היתר מהגורמים המוסמכים, אבל דוחות שהזמין משרד העבודה ממומחי הטכניון קבעו כי תקרת פל-קל היא שהביאה להתמוטטות . פרופ' משה עדין, שעמד בראש הוועדה שבחנה את קריסת המבנה: "העובדות הן שהיה בניין שנבנה בשיטה זו, והבניין הזה התמוטט".

 

- יש קשר בין תקרת פל קל לבין האסון?

 

"לגבי כל המקרים שהיו, והיו יותר מאשר אחד, היו לאלי רון נימוקים הנדסיים שהשליכו את הנושא לפתחו של מישהו אחר. היו לו גם דרישות אלי, למה אני לא מתייחס לאותן נקודות שהוא מעלה. אני עניתי מה שעניתי , אבל אני לא רוצה להיכנס לעימות בעיתון בנושא זה".

 

"אין לנו שום חובת זהירות"

 

בכתב התביעה שהגישה אלמנת החשמלאי לוטנברג ונדונה עדיין בבית משפט השלום באשדוד נכתב: "חברת פל-קל עוולה בכך שתכננה ופיקחה על הקמת תקרות הבניין לפי השיטה שאינה עומדת בתקן הבניה הישראלי, מבלי שווידאה כי אין בשיטת הבנייה ו/או אופן השימוש בה בפועל בבניין ליצור סיכון לחיי השוהים בו". הקבלן המבצע רסולי, שנתבע גם הוא, טוען בכתב ההגנה שלו: "קבלנים בעלי שם, ולרבות מדינת ישראל, התקשרו עם 'פל-קל' בחוזה לבניה בשיטה זו". לטענתו, הציג רון מיצג לפיו השיטה עומדת בכל דרישות התקן הישראלי.

בכתב ההגנה מכחיש רון את כל הטיעונים נגדו וטוען כי אין לו כל נגיעה לאסון. "פל-קל", נכתב שם, "אינה אחראית לכניסת המנוח לאתר הבנייה... אין לה כל אחריות שילוחית, חוזית או אחרת כלפי המנוח ולא כלפי שולח ההודעה... אין לה חובת זהירות, מושגית או קונקרטית, כלפי המנוח".

גם בשיחה בעל פה רון מסיר מעצמו כל קשר לקריסה: "קבלן לא רשום רצה לבנות גלריה כדי למכור לבנק לאומי. לוקחים עמוד ויוצקים עד גובה שלושה מטר, דוחפים קורות פלדה גדולות וממשיכים הלאה לבנות. הבטון היה חצי מהמותר. העמוד הזה נסדק ויש לי תמונות עם הסדקים. כדי להעביר חשמל חצבו בעמוד הרעוע הזה עם קומפרסור. העמוד נפל והאשימו את התקרה… מי נהרג? החשמלאי עם הקומפרסור... מה כותב פרופ' משה עדין בדו"ח שלו? שזה בגלל הגג".

 

- באשדוד יש חוות דעת נוספת נגדך, שעליה חתום פרופ' יהושוע פרוסטיג.

 

"אתה יודע מי זה פרוסטיג? זה איש מהטכניון שפיתח שיטה מתחרה, ובכל מקום שיש כשל, הוא מציע להרוס את 'פל-קל' ולבנות בשיטה שלו".

גם בעדות בבית המשפט תקף רון את מומחה הטכניון, פרופ' פרוסטיג, וטען תחת שבועה כי הדו"ח של פרוסטיג פסול מאחר שפיתח שיטה מתחרה ל'פל-קל'. פרופ' פרוסטיג בתגובה: "אין כזה דבר. אני לא מתחרה בו, ובחיים לא פיתחתי שיטה מתחרה. אני מייעץ לאנשים שמתכננים תקרות. בשום מקום אני לא מתחרה של אלי רון. אני לא מתכנן ואין לי שום חברה. אני לא יודע שהדו"ח נפסל. הדו"ח הוזמן על ידי משרד העבודה. הוא שילם בעדו וקיבל אותו".

 

"השיטה הוכחה תיאורטית ומעשית"

 

מקרה אחר מתואר בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים ב- 1997. דובר שם על בניית מנהרה ברמת מוצא. בפסק הדין ציינה השופטת: "סמוך למועד צו הפסקת העבודה התגלו ליקויים חמורים במנהרה, שעמדה בפני סכנת התמוטטות. בבניית המנהרה נטלה חלק חברת 'פל-קל', שסיפקה את החומרים לקירוי המינהרה". פסק-הדין מסתמך על הליך בוררות בין רון וחברת "פל-קל" לבין הקבלן המבצע, באשר לאחריות להפסדים כתוצאה מהפסקת העבודה. "החלטת הבורר נעשתה ללא נימוקים", נקבע בפסק הדין, "אולם... ניתן ללמוד... על חלוקת האחריות... לאחר ש'פל-קל' עם המהנדס נשאו ב- 90 אחוז מעלות הנזק".

גם כאן, בעדות מאוחרת יותר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, טען רון: "הכל היה מכור. עד היום התיקרה עומדת ונושאת עליה אדמה של 20 טון למ"ר ללא פגם. הכל עורבא פרח".

ד"ר אברהם בן-עזרא, מומחה בניה, מסנגר על אלי רון ועל שיטתו השנויה במחלוקת: "ידועים לי משרדי תכנון המעדיפים שיטה זו על פני אלטרנטיבות אחרות... השיטה מיושמת בהצלחה במבנים בהיקף רציני, והוכחה גם תיאורטית וגם מעשית בשיטה לגיטימית מבחינה הנדסית".

רון עצמו דוחה בתוקף את כל הטענות נגד התקרה שלו וטוען כי היא בטוחה יותר מכל שיטת בניה אחרת. "הוגשו נגדי לאחרונה שמונה תביעות", הוא אומר, "חלקן בוטלו עוד בטרם הוגשו, חלקן נדחו על ידי בית המשפט. נשארו נגדי שתי תביעות צד ג', שגם הן, אני משוכנע, יידחו".

במכתב למפקח משרד העבודה כתב: "בעבר חלו שש התמוטטויות בהן נקשר שמה של 'פל-קל'. מקרים אלו נעשו במהלך ביצוע שני מיליון מ"ר תקרות ב- 17שנה. רשומים 450 מקרי כשל אחרים שקרו בישראל ומצאו לנכון לטפל רק ב'פל-קל'".

מוני בן-בסט, המדען הראשי של משרד השיכון: "זה נכון שיש כל כך הרבה מקרים של פאשלות בגלל ביצוע, אבל זה לגמרי לא שייך. לפחות במקרים האלה מנסים לבנות לפי התקן. אצל רון יש מוצר שאינו עומד בדרישות התקנים הישראליים. אז על מה אנחנו מדברים פה בכלל, מי מתלבש עליו"?

 

מי בעצם בודק את זה?

 

עניין התקנים של תקרות 'פל-קל' שנוי במחלוקת. פרופ' משה עדין עמד בראש ועדת מומחים מטען מכון התקנים שטיפלה בנושא והגיעה למסקנות חמורות הנוגעות לשיטה. במסגרת האזהרות הביעו חברי הוועדה חשש שהתקרות הללו יינזקו חמורות בעת רעידת אדמה. הוועדה התכנסה פעמיים והגיעה פה אחד למסקנה כי "אין כל אפשרות להכיר בתקרות 'פל-קל' כמתאימות לדרישות חוקת הבטון ולתקן הישראלי". בסיום הדו"ח נכתב: "חברי הוועדה אינם מקבלים את הנחיות אינג'ינר רון ביחס לסיבולת ותפקוד התקרות".

ד"ר בן-בוסט: "ב'פל קל' ביצעו, לטענתם, שינוי בשיטה והמשיכו לשווק אותה מאז

96' עם שינויים. לא ידוע לי אם מישהו בדק את השינויים או לא. מכון התקנים לא מסוגל לבדוק את זה. מכון הבניה בטכניון אמור לבדוק את זה מחדש. למיטב ידיעתי, הוא לא בדק. מעבר לכך, משרד הפנים לא ביטל ההנחיה לרשויות מקומיות על איסור השימוש בשיטה. כל עוד לא יצא מכתב כזה, השיטה אסורה לשימוש בתכלית האיסור. כל השאר כבר תלוי באכיפה של הרשויות, אולם אני בספק אם היא נעשית".

"האכיפה בנושא זה ברשויות המקומיות מאוד בעייתית", אומר גרישה דויטש, הממונה על אכיפת התקינה במשרד התעשייה והמסחר.

 

- אלה בן-נון, אחראית תקינה במכון התקנים, מוצר של 'פל קל' צריך תו תקן?

 

"לא. הוא צריך לעמוד בדרישות התקן".

 

- ידוע לך אם הוא עומד?

 

"לא. לא ידוע לי. אני לא יודעת אם בודקים אותו. אולי בטכניון".

פרופ' דוד ינקלבנסקי, מנהל מכון הבנייה בטכניון: "בכל מדינה מתוקנת בעולם שיטה כזו אינה מכוסה על ידי תקנים, צריכה לעבור בחינה גדולה, והמכון הלאומי לחקר הבניה הוא היחיד שמסוגל לעשות אותה. מאות שיטות לבניה מהירה מהסוג של 'פל-קל' נפסלו על ידינו בעבר, ול'פל-קל' יש היסטוריה. יצאו מסמכים של מומחים, כי בצלעות לא נתנו חישוקים, ונוצר קשר גרוע בין התקרה לריצפה. בשנה וחצי שאני כאן לא הגיעה פניה של 'פל-קל' מכל סוג שהוא לגבי שינוי השיטה".

 

הניסוי שלא בוצע

 

היה שלב אחד שבו ניתן היה להסיר את כל סימני השאלה והתהיות סביב שיטת 'פל-קל'. השיטה היתה אמורה להיבחן לפני כשנתיים בניסוי רחב-היקף במכון הלאומי לחקר בניה בטכניון. במכון החליטו לבצע בדיקה בגודל טבעי ולצקת בשטח הניסויים של הטכניון תקרה שלמה על פי הנחיותיו והוראותיו של אלי רון. בסופו של דבר לא יצא הניסוי אל הפועל. פרופ' עדין: "אלי רון נסוג מזה. נעשו הכנות מסוימות לקראת זה, ואחר כך הוא החליט שהוא לא רוצה להשקיע במימון הניסוי".

פרופ' שיינמן, מנהל המכון באותה עת: "הכל עמד, מוכן לתת הוראה ולהתחיל בביצוע, ותמיד נמצאה איזושהי סיבה לדחיה. באיזשהו שלב התחלתי לחשוב שרון מנצל אותי כדי להגיד בבתי משפט שהוא נמצא בתהליכי בדיקה, לכן ביטלתי את הניסוי. במכתב שכתבתי לו הדגשתי: 'אני מודיע בזאת ששיטת 'פל-קל' איננה בתהליכי בדיקה ואישור".

רון מצידו מאשים את הטכניון בסחבת ובסחטנות שהביאו לביטול הבדיקה: "שלחו לי חשבון על סך 683 אלף שקל, לא כולל מע"מ. בנוסף קבעו שאני עושה את כל המודלים, ואני מנקה את כל המודלים. רצו להפחיד אותי בסכום גדול כדי שאני לא אעשה את הניסוי. לי זה מפעל חיים, וכסף לא משנה לי. הסכמתי לעשות את הניסוי. קבעו עם פרופ' עדין, והכל היה בסדר. בטכניון יצאו בדיוק לחופשת חג וקבעו שאחרי החגים ייעשה הניסוי. ואז, יום לפני הניסוי, הודיעו שפרופ' עדין פרש מהניסוי, וקבעו במקומו אדם בשם ד"ר נאמן. הוא קרא לי לשיחה ואמר, אתה יודע שהניסויים של פרופ' עדין לא מספיקים. צריך ניסוי של שנתיים, שיעלה שני מיליון שקל. זה מהות הניסויים שלא עשיתי בטכניון".

 

- יש לך הסבר למה כל כך הרבה גורמים מתנערים מהשיטה?

 

"פשוט מאוד. יצאתי לשוק הפרטי והתחריתי בכל החברות הגדולות כמו 'ספנקריט', 'כלל בטון' ו'איטונג', עם יתרון טכנולוגי עצום. ביצועי התקרות של 'פל-קל' היו יוצאי דופן. מה אתה לא מבין? מאחורי כל המאבק הזה ניצבים הגופים המתחרים. לפני יומיים התמוטט גג מסגד בתל-שבע. שם האשימו את היציקה, ולא את הגג. למה? כי זה לא היה 'פל-קל'. מבחינה מסחרית זו באמת הדרך הטובה ביותר להפסיק שיטה מתחרה".

 

- משרד הפנים הוציא איסור שימוש בשיטה. מדוע?

 

"כי פרופ' עדין הוא אדם בעל השפעה. הוא העביר את זה במכון התקנים. עשו נגדי עליהום. הם ביקשו שכל התקרות, שלושה מיליון מ"ר, ייבדקו כי הן מסוכנות. כל התקרות נבדקו. כמה נמצאו פסולות לדעתך? אפס".

 

- מי בדק אותן?

 

"בעלי בתים פנו אלי. הלכנו לבדוק. על מה אתה מדבר?"

 

- למה פרופ' ינקלבסקי, ראש המכון לחקר הבנייה, נגדך?

 

"הם כולם מהטכניון. הם אפילו לא יודעים מה זה 'פל-קל'".

 

- ומה עם מכון התקנים?

 

"מכון התקנים שומע מה שהטכניון אומר לו. זה כדור שלג".

 

- מה עם השיטה החדשה? יש לה אישור?

 

"לא רציתי להילחם עם כל האנשים האלה, ומ- 1996 כל התקרות לא נקראות יותר 'פל-קל', אלא חתך איי עם גופי מילוי מפלדה... ב'משביר' בקניון רחובות זו היתה שיטת חתך איי.

 

- גם שם התגלה סדק, ונדרשה תמיכה בתקרה.

 

"כל סדק הכי קטן בתקרה אומרים שהמבנה נופל, וכותבים על זה בטכניון דו"ח".

 

- אינג' אשר מילר, יו"ר הועדה לכשל מבנים, הגיע למסקנה שאין הבדל בין השיטה החדשה לישנה.

 

"הוא טוען שאין הבדל? אני לא מבין את זה. בכל התקרות הקודמות שלי לא היו חישוקים בצלעות, היום יש. בכל התקרות הקודמות שלי לא היתה רשת עליונה, היום אין מ"ר בלי רשת. בכל התקרות הקודמות לא היתה צלע מחלקת, היום יש".

 

- אבל לא קיבלת לכך אישור.

 

"היום זאת כבר לא שיטה. אני עובד בשקט, לא מפריע לאף אחד. זה כבר לא תקרות 'פל-קל'. קיבלתי אישור מהטכניון לא לשים חישוקים בצלעות. יש לי חמישה אישורים בכתב".

 

והצימוק: התחזות לפרופסור

 

באחרונה שוב הופיע המהנדס אלי רון בבתי המשפט. הפעם לא כנתבע, אלא כעד מומחה לענייני בניה. עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, המייצגים בעלי בית מתפורר, החליטו לבדוק מי אותו עד מומחה שהתייצב מולם וגילו, להפתעתם, את הרקורד של תקרת 'פל-קל'. בחקירה הממושכת שביצעו עורכי הדין בניסיון לערער את אמינותו של אלי רון, שאלו אותו אם הוא במקרה פרופסור. רון השיב שלא. בתגובה הוצג בפניו תצלום של שלט באתר בניה, המציג אותו כפרופ' אלי רון. רון השיב כי לימד בטכניון 12 שנה, מה שנחשב בחו"ל כתואר של פרופסור. "מפיק השלט כתב את זה ביוזמתו, ודרשתי ממנו להסיר את התואר", העיד.

 

הכתבה פורסמה לראשונה במוסף "7 ימים" של ידיעות אחרונות ב-13.3.2000