תבדקו טוב טוב אם אתם חיים

ג'ולי פולברייט לא ידעה שקוראים לה קייסי ניקול ולא ידעה שהיא מתה מסרטן

ג'ולי פולברייט לא תשכח לעולם את ה-15 במאי, 2001, היום שבו נפטרה. כך לפחות האמינו גולשים רבים, שהסיפור הבדוי על "קייסי ניקול", חולת סרטן בת דמותה של ג'ולי, נגע ללבם.

מפיצת הסיפור הבדוי היא דבי סוונסון בת ה-40, אשר פירסמה ברשת תצלומים של פולברייט, בלונדינית בעלת עיניים כחולות, והציגה אותה כבתה, קייסי, חולת סרטן שנאבקת על חייה.

סאגת המחלה נמשכה כשנה וחצי עד לאמצע מאי. במשך חודשים ארוכים קיבלו הגולשים דיווחים שוטפים על מצבה הרפואי של קייסי ומאבקה בלוקמיה. במאי הכריזה סוונסון ברשת על מותה של "קייסי".

 

משפחת סוונסון ומשפחת פולברייט מתיידדות

 

הפרשה החלה בדצמבר 1999. באותה תקופה התגוררה משפחת סוונסון בסמוך לבית משפחת פולברייט בגרייסמונט, אוקלהומה. דבי סוונסון, בעלה וילדיה היו מעריצים נלהבים של קבוצת הכדורסל לבנות של תיכון "גריימונט", בה כיכבה ג'ולי פולברייט בשנת לימודיה האחרונה בתיכון, ואף התיידדו עם משפחתה.

"דבי ביקשה להכין קולאז' מתצלומים של ג'ולי לרגל סיום לימודיה", משחזרת רוברטה פולברייט, אמה של ג'ולי. פולברייט נענתה לבקשת סוונסון ומסרה לידיה תצלומים של ג'ולי מאלבומי התמונות המשפחתיים, החל מהזמן שבו היתה בת שנתיים וכלה בתצלומים משנת הלימודים האחרונה שלה.

לדבריה, סוונסון נהגה להעניק מתנות מסוג זה לכל הבנות בקבוצת הכדורסל ולכן לא הקדישה לבקשה מחשבה יתרה.

סוונסון השתמשה בתצלומים של פולברייט כדי ליצור את מתיחת האינטרנט הגדולה. גולשים מכל העולם נישבו בחיוכיה החמים של פולברייט. הם ראו תצלומים של "קייסי" שופעת בריאות, מכדררת כדורסל במהלך אימון או חותרת ברפטינג בנהר אילינוי במהלך חופשה עם חברים.

 

רנדל וון דר נופל

 

סוונסון הפיצה את סיפורה של קייסי, בתה חולת הסרטן, באמצעות רנדל וון דר וונינג, תושב הונג קונג, שמפרסם יומן רשת (וובלוג). וון דר וונינג לא היה מודע ככל הנראה לכך שמדובר במתיחה.

"באמצע מאי 2000 התיידדתי עם מישהי שהציגה עצמה בשם 'קייסי' בחדר צ'ט באינטרנט", כותב וון דר וונינג בהצהרה שפירסם ביום ו' באתרו, "היא היתה בעלת אישיות תוססת וחברותית. הפכנו חברים. בחודש יוני היא שיתפה אותי במאבקה בלויקמיה וביקשה ממני לא לגלות על כך לאף אחד... אמי נפטרה מסרטן כשהייתי בן שנתיים, אבי נפטר מהמחלה הזו ב-1999 והכאב היה עדיין טרי. כמובן שחשתי כלפיה חמלה. מי לא היה חש זאת?

"בסוף יולי, קייסי סיפרה לי חדשות איומות. הסרטן שלה יצא מכלל שליטה... ב-26 ביולי דיברנו בטלפון במשך שעתיים. אני זוכר שהיא נשמעה מאוד עייפה ומאוד חולה.

ב-2 באוגוסט היא שלחה לי מכתב ארוך... בו פירטה את סיפור חייה וצירפה בו תצלומים רבים. היא סיפרה על הילדות שלה, על חוויות של אובדן קרובים לה, על יחסיה האומללים עם אביה, האוניברסיטה, אמה דבי ...

"החל מ-10 באוגוסט לא הצלחתי לקיים קשר ישיר עם קייסי, היא היתה בבית החולים... במהלך אותו הזמן התחלתי לשוחח בטלפון עם אמה, דבי. נדהמתי מהדמיון בין הקולות שלהן, אך ייחסתי זאת לדמיון בין אם לבתה".

וון דר וונינג פירסם עדכונים שוטפים על מאבקה של "קייסי" במחלה הקשה ביומן הרשת שלו וסייע לבת ולאחר מכן גם לאם לפרסם יומני רשת משלהן, דרכם ודרך עשרות אתרי אינטרנט נוספים שהוקדשו למאבק של קייסי, למדו הגולשים המודאגים כי ב-6 בספטמבר חלה הידרדרות חמורה במצבה של קייסי והיא אושפזה בבית החולים.

"ב-21 באוקטובר הופיעה קייסי מולי בתוכנת המסרים המידיים במחשב הנייד שלה", מספר וון דר וונינג, "היא דיברה שטויות, דברים לא הגיוניים. לאחר כמה דקות בהן ניסיתי לשכנע אותה להזעיק את האחות. בשלב זה השתלטה אמה על השיחה ואמרה שהרופאים מטפלים בקייסי. מאוחר יותר היא אמרה לי שקרוב לוודאי שהצלתי את חייה כששכנעתי אותה להזעיק עזרה".

ב-20 בפברואר התבשרו הגולשים שהסרטן של קייסי נמצא בהפוגה ובחודש מרץ חגגו הכל את שחרורה מבית החולים. "הייתי מאושר", מספר דר וונינג, "התחלתי לבחון אפשרות לטוס אל קייסי לביקור ודיברתי אתה על כך".

 

נזק חמור לכבד

 

ב-24 באפריל חשפה קייסי בפני וון דר וונינג סוד נורא: היא גוססת בגלל נזק חמור שגרם הסרטן לכבד שלה. "שאלתי אותה על אפשרות של השתלה", כותב דר וונינג, "היא כתבה שהרופאים אמרו לה שמצבה סופני וכי ניתוח השתלה יביא למותה. במבט לאחור, אני חושב שהתעקשותי לטוס ולבקר אותה הניע את דבי לסיים את ההצגה".

ב-15 במאי קיבל וון דר וונינג שיחת טלפון מדבי. היא מיררה בבכי ובישרה לו שקייסי מתה. "הייתי המום", הוא כותב, "פרסמתי הודעות אבל ביומן הרשת שלי וביומן הרשת של קייסי ודבי".

מיד לאחר "מותה" של קייסי הבחינו כמה גולשים בסדקים בסיפור. ב-18 במאי הופיעו ברשת ההודעות הראשונות שרמזו על האפשרות כי מדובר במתיחה. "כעסתי מאד", כותב וון דר וונינג, "חשתי ששמה הטוב של מישהי שאהבתי הוכתם... נשארתי ער עד מאוחר באותו הלילה ועקבתי אחר פרסום האשמה אחת אחר השנייה. גרעין של ספק ניטע בי".

ב-19 במאי התקשרה דבי אל וון דר וונינג ובפיה ווידוי. "היא סיפרה לי שקייסי לא היתה בתה", מספר וון דר וונינג, "היא אמרה לי שבזמנו הניאה את האחות מביצוע הפלה ואספה את התינוקת אל ביתה, מבלי לאמץ אותה על פי חוק".

לאחר כמה ימים שלחה דבי סוונסון לוון דר וונינג את הווידוי האמיתי בדואר אלקטרוני, בו התנצלה והסבירה כי ניסתה לספר את סיפורם האמיתי של שלושה מקרוביה שמתו מסרטן. "אולי לכן הסיפורים הללו נגעו בכל כך הרבה אנשים", כותב וון דר וונינג, "מאוחר יותר, בטלפון, היא אמרה לי שטעתה.. שהיא חשה אשמה... היא ביקשה ממני לסלוח לה ואמרה שיש לי זכות מלאה לשנוא אותה.. אמרתי לה שאני לא שונא אותה...".

 

מאות הודעות נזעמות

 

בעקבות פרסום וידויה של סוונסון התמלאו הפורומים באינטרנט במאות הודעות נזעמות של גולשים שהתפתו להאמין לסיפורה של קייסי. גולשים ששלחו כרטיסי ברכה, תלושים שווי כסף ומתנות לכתובת תיבת דואר בניוטון, קנזס, שפורסמה ביומן הרשת של קייסי וככל הנראה שייכת לדבי סוונסון, מאיימים בהגשת תביעה בגין הונאה.

משפחת פולברייט מסרה כי המשטרה עדיין לא פנתה אליה לגביית עדות, אך המשטרה המקומית בקאנזס כבר מסרה את חקירת הפרשה לידי האף בי איי, שבודק אם סוונסון קיבלה מתנות מגולשים בניגוד לחוק.

העיתון "דה אוקלהומן", שמדווח על הפרשה, לא הצליח להשיג את תגובתה של סוונסון, אך לעיתון מקומי בקאנזס היא אמרה כי פעלה לבד וכי לא התכוונה לפגוע באיש או לסחוט כספים.

בריאיון לערוץ רדיו מקומי אמרה סוונסון כי מדי פעם ביקשה ממעריציה של קייסי לא לשלוח מתנות או כסף. "ידעתי שזה לא בסדר וזה אכל אותי. לא יכולתי לקבל את המתנות", אמרה. למרות דבריה, חלק מהגולשים ששלחו מתנות לקייסי טוענים כי היא קיבלה את המתנות ואף שלחה להם מכתבי תודה.

ביום ב' האחרון התקשרה סוונסון למשפחת פולברייט כדי להתנצל. "היא אמרה לנו שהיא לא יודעת למה היא עשתה את זה", אומרת רוברטה פולברייט, "היא ביקשה לדעת אם אוכל לסלוח לה. אמרתי לה שאני לא כועסת.. אני פשוט חושבת שהיא זקוקה לעזרה".

ג'ולי פולברייט לא הייתה מודעת "למותה" עד לאחרונה והיא חשה בטוב. "הייתי המומה", מספרת הסטודנטית בת ה-19, "ראיתי קטע וידאו באתר אינטרנט, שבו דמות אמרה 'שלום, אני קייסי ניקול', והתצלום שפורסם היה שלי כאילו אני הייתי הדוברת. זה היה מוזר. אני חושבת שסוונסון ניסתה לספר סיפור, אבל מוטב היה אילו כתבה ספר או משהו דומה".